עין איה על שבת ז ה

(שבת עד:): "אלא אמר אביי: שכן אורגי יריעות שנפסק להם נימא קושרין אותה".

הקשר במובנו השני, בצורת התאחדותן של החלקים הנפרדים שיתאימו זה לזה, לא ביחש שבין החלקים המתנודדים אל הכלל הגדול הקבוע אלא ביחש שביניהם, החלקים עצמם זה לזה, שיתקשרו בצורה מאוחדת שלא יהיו פונים כל אחד לעברו, וממילא לא יהיו מתנגדים וסותרים זה את זה, זה מונח בתכונה הרוחנית של הרעיון האנושי, שקישורי הגיונותיו בדעת, במוסר, בהשקפות העולם ובכל דבר וענין, ראוי שיתאימו זה לזה, ולא יהיו ביניהם ניגוד וסתירה. ואם יזדמן פעם שמחשבה אחת סותרת את חברתה, ורעיון אחד נפסק משלשלת הידיעות כולן, ראוי לתור מקום הבדק, ולא לפזר את המחשבה בהתנודדות הרוח, ולקשר החלק הנפרד עם יתר החלקים הפזורים כולם. וכפי מה שמחשבות החלקיות עומדות, כך עומד בהן הצביון הכללי המאחדם, אלא שהמחשבה האלהית היא מחדשת תמיד את צורתן הכללית בסתירה על מנת לבנות, באופן של קשירה שהיא תמיד קשר עמ"נ להתיר, אבל ביחוסם זה לזה קשרם הוא קבוע וקיים, שכן אורגי יריעות שנפסקה להם נימא קושרין אותה.