עין איה על ברכות ט נא

(ברכות נה:): "ולימרו ליה שלש הפכות שלש פדייות שלש שלומות, כו'".

ההוראות, בפרט הבאות בחלום וחזון, יפורשו ע"פ היחש הנמצא במהותם. וכאשר יש גם יחש הפכי לכל נמצא וכל מושג, זכרון הקור יעלה על דעתינו את החום והלבן את השחור. ע"כ הוראת הטוב נגזרת ע"י יחש ההפכי להוראה מוחלטת מהוראת הרע. אמנם כאשר עדיין קיים הרושם של ההוראה הראשית שבאה דוקא בציור הרע, ע"ז תבא ההשפעה המוסרית של הכנעת הלב ויתרון ההכשר במעשים שבאה לרגלי הרוח הנשברה בתור פדיון. שאותה ההוראה המועטת הרעה שנותרה עכ"פ מצד המקוריות של הוראתה הרעה בפשוטה לא תזיק כלל ולא תפעל כ"א להיטיב. אבל הלב עדיין ינקף על מה עשה ד' ככה להיות הוראת הרע נמצאת להצריכו פדיון ותמורה. אז ימלא נחם ושמחה בהשכילו כי הוראת השלום תורה על הטוב הנערך מחיבור כל גווני החיים. וגם אותה קורת הרוח של ההצלה מרעה שהיתה עלולה לבא, לא תוכל להיות חסרה באוצר החיים שהיא חסד ד' המלא את כל היקום, ע"כ יהי' החותם נשלש שלומות לתמם החזיונות. וכל אלה ההוראות נאה להם להתפשט על כל ארחות החיים השלש הכוללות, הטבעיים המורגשים והשכלים, שכולם צריכים לברכת ד', וקשורים בהצלחתם עם הלב הטוב והנאמן ששורש שרשו הוא נטוע על דעת אלהים ואהבתו ויראתו, ששולח ברכתו בטבע, ברגש, ועל כולם בשכל. ובזה תבא הברכה המשולשת, אשר בה יברך ישראל בברכת כהנים.