עבודת הקרבנות/סדר מעשה החביתין

<< · עבודת הקרבנות · סדר מעשה החביתין · >>

יז

מ״ע שיקריב כה״ג משלו^[1] בכל יום עשירית האיפה סלת מחציתה בבקר ומחציתה בערב שנא׳ (ויקרא ו׳) זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לד׳ וגו׳ עשירית האיפה סלת וגו׳: וכן הוא סדר עשיית החביתין^[2] כ״ג מביא מביתו עשרון שלם ומקדשו^[3] בכלי שרת ואח״כ חוציהו^[4] במדת חצי עשרון שהיה במקדש דכתיב (ויקרא ו׳) מנחה תמיד מחציתה אמרה תורה הביא מנחה שלימה ואח״כ חוציהו. (רמב״ם פי״ג מהל׳ מעה״ק הל׳ ב״ג):

ביאור

^ החביתין הן הי״ב חלות שמביאין משל כ״ג בכל יום מיום הראשון שנמשח לכ״ג עד עולם [וה״ה כהנים הדיוטים ביום חינוכם לעבודה היו מביאין זאת המנחה באותו היום היינו עשירית האיפה סלת ושלשת לוגין שמן ומרובכת כפי עשיית החביתין אך בזה היה הבדל בין חביתי כ״ג למנחת חינוך של כהן הדיוט דכהן הדיוט לא היה מביא בכל יום אלא ביום חינוכו לעבודה ולא היה חוציהו בבוקר ובערב כמו חביתין רק היה עושה מעשרון שלם י״ב חלות בהקרבה אחת וענין לישתן ועריכתן ואפייתן הכל שוה למנחת החביתין (הרמב״ם פ״ה הלט״ז מהל׳ כלי המק׳ ועיין התורה והמצוה פ׳ צו סימן לט] ומנחת החינוך פעם הראשון היה עובדה בעצמו וכן כ״ג היה מביא מנחת חינוך כזה ביום שנתמנה להיות כ״ג כמו כהן הדיוט בשעה שנכנס לעבודה ועובדה בידו והוא מלבד מה שמביא מנחת החביתין מיום שנתמנה עד עולם וזכה מי שזכה בפייס (ועיין בעמק דבר פ״ו פסוק י״ג)]:
^ החביתין. חביתין קרי לה על שם שנאפת במחבת כדכתיב על מחבת בשמן תעשה:
^ ומקדשו. ר"ל במה שמניחו בכלי שרת עיי׳ תוס׳ מנחות צ״ה ד״ה ומאי קושי:
^ ואח״כ חוציהו. מתני׳ מנחות (נ׳ ע״ב) גמרא ת״ר אלו נאמר מנחה מחצית הייתי אומר יביא חצי עשרון מביתו שחרית ומקריב חצי עשרון מביתו ערבית ומקריב ת״ל (ויקרא ו׳) מחציתה בבוקר מחציתה משלימה הוא מביא ומקריב הא כיצד מביא עשרון שלם וחוציהו דלשון מחציתה משמע מחציתה מזו שלפניו ומקריב מחצה בבקר ומחצה בין הערבים:

יח

ומביא עוד לזה שלשת^[1] לוגין שמן שנא׳ בה בשמן תעשה ומחלק השלשת לוגין במידת רביעית הלוג שהיה במקדש לי״ב חלקים והיה מחלק כל חצי עשרון באומדנא לששה חלקים והיה בולל^[2] כל חלק הסלת במקצת רביעית^[3] הלוג שמן דכתיב (ויקרא ו׳) סלת בלולה ואח״כ חולטה ברותחין^[4] דכתיב שם בשמן תעשה מרבכת תביאנה וגו׳: ואח״כ לשין הסלת בפושרין^[5] ומשמרן שלא יחמיצו דכתיב (ויקרא ב׳) מצה תהיה ועושין מכל חצי עשרון שש חלות^[6] דילפינן חוקה חוקה מלה״פ^[7] דבעינן י״ב חלות ואופה כל חלה מעט^[8] בתנור^[9] דכתיב בה תופיני ואח״כ מטגן^[10] כל חלה על המחבת בשאר רביעית הלוג שמן שלה:

ביאור

^ שלשת. דילפינן זאת (במנחות י״א) אמר קרא (ויקרא ו׳) סלת מנחה תמיד הרי היא לך כמנחת תמיד מה מנחת תמידין ג׳ לוגין לעשרון [והרביעית ההין הוא ג׳ לוגין כדכתיב (שמות כ״ט) שמן כתית רביעית ההין] אף זו ג׳ לוגין לעשרון (מנחות פ״ח ע״ב) והיה מגיע רביעית הלוג לכל חלה וחלה:
^ בולל. דהחלות טעינות בלילה ואיתא (במנחות נ״ה) כתיב סלת בלולה מלמד שנבללת סלת היינו שהיה נותן הסלת בתוך השמן ובולל ואע״ג דהאי במחבת כתיב ה״ה לשאר מנחות דטעינות בלילה ובחביתין היה נותן תחילה מעט מן רביעית השמן בכלי ועליה היה נותן הסלת שהיה אחד מי״ב מעשרון ואח״כ בולל דכתיב בשמן תעשה משמע דשמן תחילה:
^ במקצת רביעית. דשאר השמן מן הרביעית היה מניח על לאח״כ לטגן על המחבת:
^ חולטה ברותחין. ודרשינן בספרא (צ״ו פ״ד) מדכתיב תיעשה מרבכת מלמד שנעשית ברותחין כל צרכה ואיתא שם דאין לך רבוכה בתורה אלא זו ורבוכה שבתודה ושבמלואים:
^ בפושרין. דאיתא במנחות נ״ה כל המנחות נילושות בפושרין והואיל דנילושות בפושרין מצוה לשמרן שלא יחמיצו דכתיב מצה תהיה החיה הכשירנהו ושמרה (רש״י מנחות כ״ג) והשמירה היא שיעסוק בהבצק כל שעה כדאמרינן פסחים מ״ח וכן בזה הואיל ולישתן ועריכתן בפנים נעשה אנשי פנים זריזים הם:
^ שש חלות. ואחת אחת היו נעשית ובאותו הכלי שהיה בולל בה הסלת היה לש בה ג״כ (תוס׳ מנחות) וכן עריכתן ואפייתן היה נעשית הכל בכלי שרת בפנים דכתיב (ביחזקאל מ״ו) ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציאו אל החצר החיצונה מנחה דומיא דאשם וחטאת מה אשם וחטאת טעונים כלי (דכתיב אשר יבשלו ואין בישול בלא כלי) אף מנחה נמי טעונה כלי (מנחות צ״ו):
^ חוקה מלה״פ. דבלה״פ כתיב (ויקרא כ״ד) כי קדש קדשים היא מאשי ה' חק עולם וכתיב בחביתי כ״ג (ויקרא ו׳) והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה חק עולם לד׳ כליל תקטר מה להלן י״ב חלות אף כאן י"ב חלות (מנחות ע"ו):
^ מעט. דכתיב תופיני בין בשל ונא:
^ בתנור. תנור של מקדש של מתכות היה. זבחים:
^ מטגן. ואינה מבשלם הרבה במחבת דכתיב תופיני בין בשל ונא, דדרשינן במנחות ע״ב ובספרא פ"ד דלכו״ע מדכתב תופיני תאפנה נאה ר״ל שלא תהיה נאפת כל צרכו בתנור. עוד דרשו מלשון תופיני שהיה נאה לכך אמר שצריך תחילה לאפות דאם מטגנה מקודם לקיים מה לכתיב על מחבת בשמן תפשה יהיה שחזר מן השמן ולא יהיה האפייה נאה לכך אופה תחילה קצת בתנור כדי שיהיה האפייה נא ר״ל אינה מבושל כל צרכה (כדכתיב תופיני דרשו חז״ל שיהיה אפייתה נא) ואח״כ מטגנה מעט בשמן במחבת דאם מטגן ומבשל הרבה במחבת תבטל עי״ז האפייה דמעיקרא. והמלבים בביאורו על התורה שם כתב דאחר הטיגון היה אופה עוד הפעם כלישנא קמא בגמרא אליביה דר׳ יוסי ובזה מקיים הכל דמה שאופה תחילה מקיים נאה ובמה שאופה אחר הטיגון עוד הפעם מקיים נא דע״י הטיגון ביטול האפייה דמעיקרא ובמה שאופה עתה עוד מעט פעם שנית מקיים נא. רמב״ם שם הל״ג (רש״י שם):

יט

אח״כ מחלק בידו^[1] כל חלה מכל ששה חלות לשנים באומד הדעת כדי שיקריב י״ב חצאין^[2] חלות בבקר וי״ב חצאין חלות בערב ולוקח החצאין שחלק וכופל^[3] כל אחד מהם לשנים ופותת^[4] באופן שיהיה כל פתיתה כפולה לשנים אחר החלוקה^[5] דכתיב בה (ויקרא ו') מנחת פתים ילפינן בספרא מלמד שכופל אחד לשנים. (רמב״ם פי״ג הל׳ ד' ממעה"ק והראב״ד חולק על הרמב״ם ע״ש):

ביאור

^ מחלק בידיו. כן הוא במנחות (פ״ז ע״ב) שחולק כל אחד מששה החלות כדי שיוכל לקיים בזה מחציתה בבקר ומחציתה בערב דלכוונה זו היה מחלקין את העשרון בחצי העשרון שבמקדש [ובזה מתורץ בע״ה קושית הראב״ד על הרמב״ם עי״ש דאמר דמחלק באומד והתורה אמרה מחציתה בבקר אבל לדעת הרמב״ם קאי מחציתה על דמחלק הקמח במידת חצי העשרון]:
^ חצאין. היינו מה שעשה מששה השלמים:
^ וכופל. ר״ל להכפיל צד על הצד כמו מצה כפולה כדאיתא במנחות ע״ה ע״ב מצות כהנים כופל אחד לשנים כדי לקיים מצות פתיתה כדכתיב פתות לשון כפול:
^ ופותת. ר״ל אחר שחלקם לשנים משברם ומחלקם באופן שיהיה כל פתיתה כפול לשנים ואין מחלקה מתוך קמט הכפולה דא״כ תשאר פשוטה ולא כפולה אחר שתחלקם אלא תשברם מלמעלה באופן דתשאר כפולה דילפינן בספרא (ויקרא ו׳) דכתיב בה מנחת פתים מלמד שכופל אחד לשנים ועיי' בהתורה והמצוה למלבי״ם דלא היה כאן הבדלה כלל [וכן איתא בפי׳ הראב״ד על הספרא וכן מביא הגרסא בספר קרבן אהרן דלא היה בהן הבדלה דלא כהרמב״ם וכן הוא במנחת חינוך דלא כגרסת הרמב״ם וכן משמע פשטא דסוגי׳ במנחות ע״ה] כי אם הפתיתה דכתיב בתורה היה מקיים במה שמכפלה לשנים עיי׳ לח״מ וכ״מ וסמ״ג:
^ אחר החלוקה. היינו שמחלקם מעל הרוחב ולא באורך מתוך דרך הכפל כדלעיל:

כ

ואח״כ נוטל קומץ^[1] לבונה^[2] ומחלק את הקומץ לשנים ונותן חצי קומץ^[3] על הי״ב חצאי חלות המקריבן בבקר וחצי קומץ על הי״ב חצאי חלות המקריבן בערב והלבונה יוכל להניח מן הצד^[4] אפילו על מקצתה של החלות (רמב״ם שם):

ביאור

^ קומץ. והלבונה צריך שיהיה לא פחות מקומץ דילפינן (במנחות דף ק״ו ע״ב) מדכתיב (ויקרא ד׳) והרים ממנו בקומצו מסלת המנחה ומשמנה (ואת כל הלבונה מקיש לבונה להרמה מה הרמה דמנחה קומץ אף לבונה נמי קומץ ושיעור קומץ לא פחות משני זיתים כדאיתא מנחות (כ״ו ע״ב):
^ לבונה. דילפינן ממנחת יחיד דכתיב בה נפש וכתיב (ויקרא ב׳) ונתן עליה לבונה ילפינן לכל מנחת יחיד שטעונה לבונה (מנחות נ״ט):
^ חצי קומץ. דרמב״ם לא פסק כאבא יוסי בן דוסתאי דחביתי כ״ג לא הוכפלו לבונתה כ״א קומץ אחד לעשרון (מנחות נ״ב):
^ מן הצד. דכתיב ויצק עליה שמן על כולה ונתן עליה לבונה על מקצתה ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט על מקצתה ולא על כולה דשמן נבלל עמה ולבונה אין נבלל עמה ומן הצד לאו דוקא. ויקרא ב' פסוק א׳ רש״י בחומש והמלבי״ם על הספרא וכן מפי' הראב״ד על הספרא וכן בספ׳ קרבן אהרן משמע שיכול ג״כ ליתן על כל המנחה:

[1] החביתין הן הי״ב חלות שמביאין משל כ״ג בכל יום מיום הראשון שנמשח לכ״ג עד עולם [וה״ה כהנים הדיוטים ביום חינוכם לעבודה היו מביאין זאת המנחה באותו היום היינו עשירית האיפה סלת ושלשת לוגין שמן ומרובכת כפי עשיית החביתין אך בזה היה הבדל בין חביתי כ״ג למנחת חינוך של כהן הדיוט דכהן הדיוט לא היה מביא בכל יום אלא ביום חינוכו לעבודה ולא היה חוציהו בבוקר ובערב כמו חביתין רק היה עושה מעשרון שלם י״ב חלות בהקרבה אחת וענין לישתן ועריכתן ואפייתן הכל שוה למנחת החביתין (הרמב״ם פ״ה הלט״ז מהל׳ כלי המק׳ ועיין התורה והמצוה פ׳ צו סימן לט] ומנחת החינוך פעם הראשון היה עובדה בעצמו וכן כ״ג היה מביא מנחת חינוך כזה ביום שנתמנה להיות כ״ג כמו כהן הדיוט בשעה שנכנס לעבודה ועובדה בידו והוא מלבד מה שמביא מנחת החביתין מיום שנתמנה עד עולם וזכה מי שזכה בפייס (ועיין בעמק דבר פ״ו פסוק י״ג)]:

[2] החביתין. חביתין קרי לה על שם שנאפת במחבת כדכתיב על מחבת בשמן תעשה:

[3] ומקדשו. ר"ל במה שמניחו בכלי שרת עיי׳ תוס׳ מנחות צ״ה ד״ה ומאי קושי:

[4] ואח״כ חוציהו. מתני׳ מנחות (נ׳ ע״ב) גמרא ת״ר אלו נאמר מנחה מחצית הייתי אומר יביא חצי עשרון מביתו שחרית ומקריב חצי עשרון מביתו ערבית ומקריב ת״ל (ויקרא ו׳) מחציתה בבוקר מחציתה משלימה הוא מביא ומקריב הא כיצד מביא עשרון שלם וחוציהו דלשון מחציתה משמע מחציתה מזו שלפניו ומקריב מחצה בבקר ומחצה בין הערבים:

[5] שלשת. דילפינן זאת (במנחות י״א) אמר קרא (ויקרא ו׳) סלת מנחה תמיד הרי היא לך כמנחת תמיד מה מנחת תמידין ג׳ לוגין לעשרון [והרביעית ההין הוא ג׳ לוגין כדכתיב (שמות כ״ט) שמן כתית רביעית ההין] אף זו ג׳ לוגין לעשרון (מנחות פ״ח ע״ב) והיה מגיע רביעית הלוג לכל חלה וחלה:

[6] בולל. דהחלות טעינות בלילה ואיתא (במנחות נ״ה) כתיב סלת בלולה מלמד שנבללת סלת היינו שהיה נותן הסלת בתוך השמן ובולל ואע״ג דהאי במחבת כתיב ה״ה לשאר מנחות דטעינות בלילה ובחביתין היה נותן תחילה מעט מן רביעית השמן בכלי ועליה היה נותן הסלת שהיה אחד מי״ב מעשרון ואח״כ בולל דכתיב בשמן תעשה משמע דשמן תחילה:

[7] במקצת רביעית. דשאר השמן מן הרביעית היה מניח על לאח״כ לטגן על המחבת:

[8] חולטה ברותחין. ודרשינן בספרא (צ״ו פ״ד) מדכתיב תיעשה מרבכת מלמד שנעשית ברותחין כל צרכה ואיתא שם דאין לך רבוכה בתורה אלא זו ורבוכה שבתודה ושבמלואים:

[9] בפושרין. דאיתא במנחות נ״ה כל המנחות נילושות בפושרין והואיל דנילושות בפושרין מצוה לשמרן שלא יחמיצו דכתיב מצה תהיה החיה הכשירנהו ושמרה (רש״י מנחות כ״ג) והשמירה היא שיעסוק בהבצק כל שעה כדאמרינן פסחים מ״ח וכן בזה הואיל ולישתן ועריכתן בפנים נעשה אנשי פנים זריזים הם:

[10] שש חלות. ואחת אחת היו נעשית ובאותו הכלי שהיה בולל בה הסלת היה לש בה ג״כ (תוס׳ מנחות) וכן עריכתן ואפייתן היה נעשית הכל בכלי שרת בפנים דכתיב (ביחזקאל מ״ו) ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציאו אל החצר החיצונה מנחה דומיא דאשם וחטאת מה אשם וחטאת טעונים כלי (דכתיב אשר יבשלו ואין בישול בלא כלי) אף מנחה נמי טעונה כלי (מנחות צ״ו):

[11] חוקה מלה״פ. דבלה״פ כתיב (ויקרא כ״ד) כי קדש קדשים היא מאשי ה' חק עולם וכתיב בחביתי כ״ג (ויקרא ו׳) והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה חק עולם לד׳ כליל תקטר מה להלן י״ב חלות אף כאן י"ב חלות (מנחות ע"ו):

[12] מעט. דכתיב תופיני בין בשל ונא:

[13] בתנור. תנור של מקדש של מתכות היה. זבחים:

[14] מטגן. ואינה מבשלם הרבה במחבת דכתיב תופיני בין בשל ונא, דדרשינן במנחות ע״ב ובספרא פ"ד דלכו״ע מדכתב תופיני תאפנה נאה ר״ל שלא תהיה נאפת כל צרכו בתנור. עוד דרשו מלשון תופיני שהיה נאה לכך אמר שצריך תחילה לאפות דאם מטגנה מקודם לקיים מה לכתיב על מחבת בשמן תפשה יהיה שחזר מן השמן ולא יהיה האפייה נאה לכך אופה תחילה קצת בתנור כדי שיהיה האפייה נא ר״ל אינה מבושל כל צרכה (כדכתיב תופיני דרשו חז״ל שיהיה אפייתה נא) ואח״כ מטגנה מעט בשמן במחבת דאם מטגן ומבשל הרבה במחבת תבטל עי״ז האפייה דמעיקרא. והמלבים בביאורו על התורה שם כתב דאחר הטיגון היה אופה עוד הפעם כלישנא קמא בגמרא אליביה דר׳ יוסי ובזה מקיים הכל דמה שאופה תחילה מקיים נאה ובמה שאופה אחר הטיגון עוד הפעם מקיים נא דע״י הטיגון ביטול האפייה דמעיקרא ובמה שאופה עתה עוד מעט פעם שנית מקיים נא. רמב״ם שם הל״ג (רש״י שם):

[15] מחלק בידיו. כן הוא במנחות (פ״ז ע״ב) שחולק כל אחד מששה החלות כדי שיוכל לקיים בזה מחציתה בבקר ומחציתה בערב דלכוונה זו היה מחלקין את העשרון בחצי העשרון שבמקדש [ובזה מתורץ בע״ה קושית הראב״ד על הרמב״ם עי״ש דאמר דמחלק באומד והתורה אמרה מחציתה בבקר אבל לדעת הרמב״ם קאי מחציתה על דמחלק הקמח במידת חצי העשרון]:

[16] חצאין. היינו מה שעשה מששה השלמים:

[17] וכופל. ר״ל להכפיל צד על הצד כמו מצה כפולה כדאיתא במנחות ע״ה ע״ב מצות כהנים כופל אחד לשנים כדי לקיים מצות פתיתה כדכתיב פתות לשון כפול:

[18] ופותת. ר״ל אחר שחלקם לשנים משברם ומחלקם באופן שיהיה כל פתיתה כפול לשנים ואין מחלקה מתוך קמט הכפולה דא״כ תשאר פשוטה ולא כפולה אחר שתחלקם אלא תשברם מלמעלה באופן דתשאר כפולה דילפינן בספרא (ויקרא ו׳) דכתיב בה מנחת פתים מלמד שכופל אחד לשנים ועיי' בהתורה והמצוה למלבי״ם דלא היה כאן הבדלה כלל [וכן איתא בפי׳ הראב״ד על הספרא וכן מביא הגרסא בספר קרבן אהרן דלא היה בהן הבדלה דלא כהרמב״ם וכן הוא במנחת חינוך דלא כגרסת הרמב״ם וכן משמע פשטא דסוגי׳ במנחות ע״ה] כי אם הפתיתה דכתיב בתורה היה מקיים במה שמכפלה לשנים עיי׳ לח״מ וכ״מ וסמ״ג:

[19] אחר החלוקה. היינו שמחלקם מעל הרוחב ולא באורך מתוך דרך הכפל כדלעיל:

[20] קומץ. והלבונה צריך שיהיה לא פחות מקומץ דילפינן (במנחות דף ק״ו ע״ב) מדכתיב (ויקרא ד׳) והרים ממנו בקומצו מסלת המנחה ומשמנה (ואת כל הלבונה מקיש לבונה להרמה מה הרמה דמנחה קומץ אף לבונה נמי קומץ ושיעור קומץ לא פחות משני זיתים כדאיתא מנחות (כ״ו ע״ב):

[21] לבונה. דילפינן ממנחת יחיד דכתיב בה נפש וכתיב (ויקרא ב׳) ונתן עליה לבונה ילפינן לכל מנחת יחיד שטעונה לבונה (מנחות נ״ט):

[22] חצי קומץ. דרמב״ם לא פסק כאבא יוסי בן דוסתאי דחביתי כ״ג לא הוכפלו לבונתה כ״א קומץ אחד לעשרון (מנחות נ״ב):

[23] מן הצד. דכתיב ויצק עליה שמן על כולה ונתן עליה לבונה על מקצתה ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט על מקצתה ולא על כולה דשמן נבלל עמה ולבונה אין נבלל עמה ומן הצד לאו דוקא. ויקרא ב' פסוק א׳ רש״י בחומש והמלבי״ם על הספרא וכן מפי' הראב״ד על הספרא וכן בספ׳ קרבן אהרן משמע שיכול ג״כ ליתן על כל המנחה:

[1]

[2]

[3]

[4]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[1]

[2]

[3]

[4]