ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קעג א
כו"ו ותי"ו מַלְכוּת, יְדִידוּת, שְׁרִירוּת, והראוי בתשלומו תַּרְבִּיּוּת. והקבוץ תַּרְבּוּיוֹת. וכן קבוץ תַּחֲנוֹת – תַּחֲנוּיוֹת, אף על פי שהנפרד בחולם. או הקבוץ ביו"ד-מ"ם: תַּרְבּוּתִים, תַּזְנוּתִים – "וַתַּרְבִּי אֶת תַּזְנוּתָיִךְ" (יחזקאל טז כה).
מַפְעִית – "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית" (ויקרא כו א), "וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ" (ש"א ב לג), "וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ" (ויקרא כה לז). היו"ד והתי"ו נוספות, והראוי מַרְבִּיִּית, מַשְׂכִּיִּת. והקבוץ: מַרְבִּיּוֹת, מַשְׂכִּיּוֹת – "אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם" (במדבר לג נב).
מַפְעוּת – מַצּוּת, הראוי מַנְצוּת – "אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ" (ישעיהו מא יב). ובמשקלו בדברי רז"ל: מַלְקוּת.
מִפְעֶה והה"א למ"ד-הפֹעל – מִקְנֶה, מִבְנֶה, מִשְׁנֶה, מִקְרֶה. ואם פ"א-הפֹעל גרונית המ"ם בפתח: מַעֲנֶה, מַעֲדֶה, מַחְסֶה, מַחֲנֶה, מַעֲשֶׂה. ויש בפתח גם בלא אות גרונית: מַרְאֶה, מַדְוֶה, מַשְׁקֶה, מַטְוֶה, "עַד שָׁלָל מַרְבֶּה" (ישעיהו לג כג), כלם במוכרת ועי"ן-הפֹעל בהם בסגול. ובהסמכם בצרי: "מַחֲנֵה דָן" (במדבר ב כה), "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה" (ישעיהו ט ו), "מַחְסֵה כָזָב" (ישעיהו כח יז), "וּמַשְׁקֵה צָמֵא" (ישעיהו לב ו עי"ש), "וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְיָ" (שמות כד יז), "מִרְעֵה עֲדָרִים" (ישעיהו לב יד), "כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל" (קהלת ב טו). וכתב אדוני אבי ז"ל כי "מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם" (קהלת ג יט) שלשתם בסגול והם מוכרתים, וכן נמצא בספרים מדוייקים, ופירושו כי בני האדם מקרה הם בעולם, וכן הבהמה, ומקרה אחד להם במיתתם. ובא "יִקְחוּ מִקְוֵה בִּמְחִיר" (מ"א י כח) בצרי ואף על פי שאינו סמוך. ובדברי הימים הוא באל"ף: "מִקְוֵא יִקְחוּ בִמְחִיר" (דה"ב א טז). וכן היוצאים על משקל זה אף על פי שאינם מן השרש הזה הם בסגול: "כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה" (ישעיהו ל לג), "אִשֶּׁה לַייָ" (שמות כט יח), "צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם" (תהלים ח ח), "וּדְדָנֶה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ" (יחזקאל כה יג), "עָלָיו עֻלְפֶּה" (יחזקאל לא טו). אלו והדומים להם בסגול, ואם בסמוך בצרי: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַייָ" (ויקרא א ט), "וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא" (ישעיהו ה יג). ואַרְיֵה לעולם צרי על העיקר, לפי שלא יבא כן בסמיכות כי אם בחסרון הה"א – אֲרִי, ואף על פי שיאמר גם כן אֲרִי במוכרת. והכנוי: מִקְנִי, מַחֲנִי, מַעֲשִׂי, מִשְׁנִי, "וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר" (שמות לד יט), מִשְׁנֵהוּ, מִקְנֵהוּ, מַעֲשֵׂהוּ, מַעֲשֶׂהָ, מִקְרֶהָ. "וַיִּקֶר מִקְרֶהָ" (רות ב ג) אף על פי שהוא יחיד כי אין בו יו"ד, הוא בסגול, ועוד שאמר וַיִּקֶר, ואלו היה לרבים היה אומר מִקְרֶיהָ ביו"ד, והיה אומר וַיִּקְרוּ. מַרְאֶהָ. ואולי נאמר כן מַרְאוֹ, מַרְאָהּ, מִקְרָהּ