ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קכז ב
"יַחְפְּשׂוּ עוֹלֹת תַּמְנוּ" (תהלים סד, ז), וכן "לַשְׁמִד מָעֻזְנֶיהָ" (ישעיהו כג, יא) – כמו מָעֻזְזֶיה, כמו ששמוה במקום ה"א נחה מפני שכבד להניעה עם יו"ד היחשׂ ושמו תחתיה נו"ן, כמו מפֻּוָּה – "פּוּנִי" (במדבר כו, כג) ומן שֵׁלָה "שֵׁלָנִי" – (במדבר כו, כ) ומן שִׁילֹה – "שִׁילֹנִי" (מ"א יא, כט) – ומן גִּלֹה "גִלֹנִי" (ש"ב כג, לד). וכן עשו לנו"ן "לְכָל זֹנוֹת יִתְּנוּ נֵדֶה וְאַתְּ נָתַתְּ אֶת נְדָנַיִךְ" (יחזקאל טז, לג), לפי שקשה עליהם להניע הה"א בקבוץ.
וחסרון אלה הפעלים בקל ובנִפְעַל ובהִפְעִיל ובהָפְעַל, כמו שכתבנו בנחי העי"ן.
הקל; בא היחיד העבר ממנו לגזרת פָּעַל – "תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן" (איכה ד, כב), "חַת מְרֹדָךְ" (ירמיהו נ, ב), "עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר" (דברים ט, כא), "וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ" (ישעיהו נד, יג), "וּבְרָקִים רַב" (תהלים יח, טו). והם פתחין, כי בהעדר עי"ן הפעל שהוא בעיקרם תָּמַם, חָתַת, דָּקַק, נשארה תנועתה על פ"א-הפעל, לפיכך הם פתחין. זולתי אחד נמצא קמץ – "וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ" (ויקרא כה, מז). לפיכך כתב רבי יונה כי הוא מנחי העי"ן. וכן על פי מקצת המסורת "וּבְרָקִים רָב" קמץ, ואם כן הוא תאר. והנקבה הנסתרת תַּ֫מָּה בפתח פ"א הפעל ומלעיל להפריש בינו ובין הבינוני, כמו שזכרנו בנחי העי"ן. ובא מלרע – "וְרַבָּ֥ה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה" (שמות כג, כט) – מפני הו"ו. והרבים הנסתרים תַּמּוּ בפתח; פעמים מלעיל, כמו "כַאֲשֶׁר תַּ֜מּוּ" (דברים ב, טז), "כִּי־פַ֥סּוּ אֱמוּנִים" (תהלים יב, ב), "מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָֽבּוּ" (תהלים ד, ח) (תהלים ד, ח); ומלרע – "רַכּ֖וּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן" (תהלים נה, כב), "חַ֭תּֽוּ לֹא עָנוּ עוֹד" (איוב לב, טו), "רַבּ֤וּ׀ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי" (תהלים סט, ה), "זַכּ֤וּ נְזִירֶיהָ" (איכה ד, ז), "וְקַלּ֨וּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו וְחַדּוּ֙ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב" (חבקוק א, ח) – משפטם בתשלומם רָבְבוּ, תָּמְמוּ, פָּסְסוּ, זָכְכוּ, רָכְכוּ, קָלְלוּ, חָדְדוּ. ולגזרת פָּעוֹל – "רוֹמּוּ מְּעַט" (איוב כד, כד), "וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ" (בראשית מט, כג) משפטם בתשלומם רָמֹמוּ, רָבֹבוּ כמו "לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ" (שמות ח, יד).