ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קד א


בהרחבה. וכן בכל השמות, אם תאמר לזכר חָכָם, תאמר לנקבה חֲכָמָה ולא תאמר חָכָמָה וכן בכלם להקל על הלשון בין ותדע. לפיכך כשתבא הנקבה הבינונית בתי"ו שהיא מלעיל בא כמו בשלמים – "נִשְׁבֶּ֥רֶת מִיַּמִּים" (יחזקאל כז לד), כן תאמר נָכוֹנֶת, ואז תהיה בקמץ הנו"ן לפי שהמלה מלעיל, כמו "וַתְּהִי שָׁם הַמִּלְחָמָה נָפ֖וֹצֶת" (ש"ב יח ח).

העתידים, הצווי: הִכּוֹן – "הִכֹּן וְהָכֵן לְךָ" (יחזקאל לח ז), וכן המקור: "הִמּוֹל יִמּוֹל" (בראשית יז יג). משפט הִכּוֹן – הִכָּוֵן, בפלס הִשָּׁמֵר. אית"ן: אֶכּוֹן, יִכּוֹן – "לֹא יִכּוֹן אָדָם בְּרֶשַׁע" (משלי יב ג), תִּכּוֹן – "לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ" (ש"א כ לא), נִכּוֹן, יִכּוֹנוּ – "יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ" (משלי כב יח). ועם אות הגרון בצרי: "יֵעוֹרוּ וְיַעֲלוּ הַגּוֹיִם" (יואל ד יב), תִּכּוֹנוּ, תִּכּוֹן, תִּכּוֹנִי, תִּכּוֹנְנָה או תִּכּוֹנָּה. משפטם: אֶכָּוֵן, יִכָּוֵן וכולי. ואם פ"א-הפֹעל גרונית או רי"ש ינקדו האותיות הנוספות כלם בצרי לתשלום הדגש כמשפט: "וַיֵּאֹר לָהֶם בְּחֶבְרוֹן" (ש"ב ב לב), "יֵעוֹרוּ וְיַעֲלוּ" (יואל ד יב), "בְּתָפְשָׂם בְּךָ בַכַּף תֵּרוֹץ" (יחזקאל כט ז). וכן המקור: "לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים" (איוב לג ל), משפטו לְהֵאוֹר, ובהפקד הה"א הוטלה תנועתה בלמ"ד השמוש. וכן תאמר בשאר אותיות בכל"ם עם המקור.

הִפְעִיל: הֵכִין – "אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ" (איוב כח כג), "הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם" (תהלים לג י), "וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת" (תהלים ז יד), "וְכִי הֵקִים יְיָ לָהֶם" (שופטים ב יח), והיו"ד יו"ד המשך בהם כיו"ד הִשְׁלִיךְ, הִשְׁמִיד. והנח שאחרי ה"א הבנין הוא תשלום עי"ן-הפֹעל. ואם למ"ד-הפֹעל אות גרונית או רי"ש פעמים פ"א-הפֹעל בפתח, כמו "הֵרַע לָעָם הַזֶּה" (שמות ה כג), "אֶת בְּרִיתִי הֵפַר" (בראשית יז יד), "וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (דברים כח נב). והרבים מהם בצרי: הֵרֵעוּ, הֵפֵרוּ, וכן בנקבה: הֵרֵעָה, הֵפֵרָה, "כֵּן הֵקֵרָה רָעָתָהּ" (ירמיהו ו ז), הֵכִינוּ, הֵכִינָה, הֵכַנְתִּי – "וְהֵטַלְתִּי אֶתְכֶם" (ירמיהו טז יג), הֵכַנְתָּ – "וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה" (במדבר יד טו), "וְהֵפַרְתָּה לִי" (ש"ב טו לד), הֵכַנְתֶּם, הֵכַנְנוּ או הֵכַנּוּ – "הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ" (דה"ב כט יט). בכלם הנח קיים יו"ד המשך נפל כמנהג השלמים, וכן עם הכנויים: הֵכַנְתִּיו, הֵכַנְתִּיךָ וכן כלם. וכשרצו להאריך המלה ולשנות משקלה הפילו הנח כמנהג ונקדו הה"א בשוא-ופתח או בשוא-וסגול ואמרו הֱכִינוֹתָ – "הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ" (מ"א ח יח), "אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי" (שמות כג כ), "הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ" (תהלים קלט יח) הה"א בשוא-וסגול,