ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/צד א
ולקריאת בן-נפתלי היו"ד פ"א-הפֹעל נחה ויו"ד אית"ן בצרי; וכן "וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ" (ישעיהו סה, יד) בהנעת התי"ו בשוא והיו"ד בצרי. אלה באו בתנועת היו"ד פ"א-הפֹעל לטעם שהראיתיך בשרש יטב. וכן בשרש ידע – "וְגָבֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע" (תהלים קלח, ו). ורבי יהודה כתב: "לָכֵן יְיֵלִיל מוֹאָב" נח היו"ד השני וצרי הראשונה. ורבי יונה חשב במלה שלש יו"דין, כי חשב יו"ד נחה אחר יו"ד השרש המונעת בצרי, ואמר כי הוא פ"א-הפֹעל כפול. ואין זה, כי אין אחר הצרי אות נחה, כי הצרי אשר ביו"ד השרש הוא סימן לה"א הִפְעִיל הנופלת אשר ב"מֹשְׁלָו יְהֵילִילוּ" (ישעיהו נב, ה), ובכפול הה"א שמו הצרי ביו"ד השרש להורות על ה"א הנופלת, כי כן המנהג כמו שכתבנו בהרבה מקומות.
ימן – הֵימִין. הֵימַנְתָּ וכולי – כמו מן יטב וילל. "אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה" (בראשית יג, ט) בשקל "וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ" (בראשית לב, י).[1]
ינח – "לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם" (דה"א טז, כא). כל בנינו הוא כדרך שאר חסרי היו"ד – יצב יצק. ומלת "וְהֻנִּיחָה שָּׁם עַל מְכֻנָתָהּ" (זכריה ה, יא), מורכבת מן הִנִּיחָה והֻנְּחָה.
ינק. העתידים – יְנַק. יִנְקוּ וכולי. אִינַק יִינַק – "רֹאשׁ פְּתָנִים יִינָק" (איוב כ, טז). "כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ" (דברים לג, יט). וכן הִפְעִיל – הֵינִיק. הֵינַקְתָּ וכולי. העתידים – הֵינִיק. "וְהֵינִקִהוּ לִי" (שמות ב, ט). אֵינִיק יֵינִיק. "וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד" (שמות ב, ז).
יסד. העתידים – יְסַד. יִסְדוּ וכולי. אִיסַד יִיסַד וכולי. או אִיסוֹד יִיסוֹד וכולי. והמקור – יְסוֹד; ובאות השמוש – "וְלִיסֹד אָרֶץ" (ישעיהו נא, טז). ובא בדגש – "הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לִיסּוֹד" (דה"ב לא, ז), והיו"ד כתובה, כמו שבא גם כן "נוּלְּדוּ" (דה"א כ, ח) בדגש עם הו"ו, כמו שכתבנו. והפָּעוּל מן הכבד הנוסף – "מוּסָד מוּסָּד" (ישעיהו כח, טז) – "מוּסָד" הראשון רפה והוא שם, והשני דגוש והוא פעול. או יהיה הראשון פעול והשני הדגוש שם.[2] ונבלע הנח השוכן בדגש ואף על פי שנכתב, כמו שהראיתיך בדומים לו. ומשפטו על דרך השלם – מֻיְסַד בפלס מֻשְׁלַךְ.
יסך – "עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ" (שמות ל, לב). והוא חסר הפועל, פירושו