ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/פה א
שני קבוצין כאחד כאשר אמרו "הֹרוֹ וְהֹגוֹ" (ישעיהו נט, יג), לרוב השתמשם ב"יֹאמַר" "יֹאכַל" וחבריהם היה כבד עליהם. ויש שיכתב בוי"ו במקום אל"ף – "כִּי יוֹכְלוּ אַתִּיקִים מֵהֵנָה" (יחזקאל מב, ה), ויש בלא וי"ו – "וְאֹכַל פִּתִּי לְבַדִּי" (איוב לא, יז), "וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי" (בראשית כז, כה).[1] והמרובע מזה – "תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח" (איוב כ, כו), כי הנפרד "תְּאֹכֵל" בחולם, ובהתחברו אל הכנוי שב לקמץ-חטף כמשפט כמו "מְלָשְׁנִי" (תהלים קא, ה) מן "מלושן". ומבנין הִפְעִיל – "וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל" (הושע יא, ד) כמו 'אַאֲכִיל'. והשם מזה בהבלע האל"ף בדגש "מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ" (מלכים א ה, כה). וכתב אדוני אבי ז"ל מבנין הִפְעִיל ממנו "לְהָכִיל לְמַעַן בָּרָק" (יחזקאל כא, לג) – משפטו לְהַאֲכִיל.
אכף – "כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ" (משלי טז, כו). העתידים כעתידי "אכל" – "אוֹכַף" "יֹאכַף".
אלף – "פֶּן תֶּאֱלַף אֹרְחֹתָיו" (משלי כב, כה). וכן שאר העתידים "אֶאֱלַף" "יֶאֱלַף" וכולי, וברפיון לא מצאנו, אך נאמר אותו כאחד מחבריו. ובפִעֵל הדגוש ממנו – "מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ" (איוב לה, יא) משפטו "מְאַלְּפֵנוּ", ובהעדר האל"ף הוטלה תנועתה על המ"ם. ואדוני אבי ז"ל כתב כי הוא מבנין הִפְעִיל, דינו "מַאֲלִיפֵנוּ", וחסרה יו"ד המשך כמו במלת "וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם" (ירמיהו ט, ב), "וַיַּדְבְּקוּ גַם הֵמָּה" (שמואל א יד, כב). וכן אמר במלת "וַיַּבְּשֵׁהוּ" (נחום א, ד), "וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ" (איכה ג, לג), "וַיַּכְּתוּם" (במדבר יד, מה), שהם מבנין הִפְעִיל לטעם שזכרנו במלת "וָאַבֶּדְךָ".
אמר – העתידים "אוֹמַר" "יֹאמַר" וכולי. ובאו בצרי בהפסק לגזרת פָּעֵל – "בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר" (משלי א, כא), "וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר" (מלכים א ה, כ). וכשהמלה מלעיל ישוב הצרי לסגול כמשפט – "וַיֹּאמֶר" "וַתֹּאמֶר" "וַנֹּאמֶר" ובא הפתח גדול ומלעיל "הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּ֣אמַר לוֹ" (משלי ז, יג)[2]. וכן בהפסק – "וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַֽר" (איוב ג, ב). ונכתבו בלא אל"ף ובלא וי"ו – "אֹמַר אֶל אֱלוֹהַּ אַל תַּרְשִׁיעֵנִי" (איוב י, ב), "וָאֹמְרָה לָהֶם" (נחמיה ה, ז), "אֲשֶׁר יֹמְרֻךָ לִמְזִמָּה" (תהלים קלט, כ), "וְלַעֲמָשָׂא תֹּמְרוּ" (שמואל ב יט, יד).