ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/סז א
בקמץ רחב – "הָעֳמַד"; "הָעֳמַדְתָּ"; "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (יחזקאל כו, ב). וכן הבינוני והאית"ן – "אָעֳמַד"; "יָעֳמַד חַי" (ויקרא טז, י); "יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ" (עזרא י, ח). והמקור – "הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים" (מלכים ב ג, כג). ויש שלא ישתנה – "וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ" (יחזקאל טז, ד).
ונמצאו מלות מרכבות מזה הבנין ובנין הִתְפַּעֵל – "לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם" (במדבר א, מז); "הָתְפָּקְדוּ וְכָלְכְּלוּ"; (מלכים א כ, כז) וכן "אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס" (ויקרא יג, נה) – הראוי "הֻתְכַבֵּס", הנה אם היה כלו מזה הבנין, היה "הֳכְבֵּס", ואם היה כֻלו מבנין התפעל היה "הִתְכַּבֵּס" – הה"א בחירק. וכן "אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה" (דברים כד, ד), הראוי "הֻתְטַמָּאָה", הנו מורכב מהָפְעַל והִתְפַּעֵל. וכן "הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב" (ישעיהו לד, ו), מורכב מהָפְעַל והִתְפַּעֵל ואיננו זר כאשר חשבו רבים. ועוד נזכרנו בבנין הִתְפַּעֵל.
ואלה שמות האבנים על הסדר:
העוברים –
הֻפְקַד הֻפְקַדְתָּ הֻפְקַדְתִּי.
הֻפְקְדוּ. הֻפְקַדְתֶּם. הֻפְקַדְנוּ.
הֻפְקְדָה. הֻפְקַדְתְּ. הֻפְקַדְתֶּן.
הבינונים –
הֻפְקָד. הֻפְקָדִים. הֻפְקָדָה או הֻפְקֶדֶת. הֻפְקָדוֹת.
המקור – הָפְקֵד, וכן שם הפעל.
העתידים; ואינם אלא על דרך אחת, כי הציווי איננו בטור הזה, כי פעלתו על ידי אחר לא על ידי עצמו.
האותיות הנוספות שהם אית"ן – אֻפְקַד. יֻפְקַד. תֻּפְקַד. נֻפְקַד. יֻפְקְדוּ. תֻּפְקְדוּ. תֻּפְקַד. תֻּפְקְדִי. תֻּפְקַדְנָה.
האותיות הנוספות בשורק. כמו:
- "יֻכַּת שָׁעַר" (ישעיהו כד, יב); "עַל כַּמֹּן יוּסָּב" (ישעיהו כח, כז); "וְחַלְלֵיהֶם יֻשְׁלָכוּ" (ישעיהו לד, ג) "וַתֻּשְׁלְכִי אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה" (יחזקאל טז, ה).
או בקמץ-חטף, כמו "כָּלִיל תָּקְטָר" (ויקרא ו, טו).
הטור השביעי עריכה
והטור השביעי נקרא בנין פועל הנוסף.[1]
דע כי זה הבנין לא ימצא בשלמים כי אם מעט מזער, רק בנחי העי"ן ימצא ברוב, והוא בנחי העי"ן בן ארבע אותיות. כי "כונן" ו"קומם", הו"ו
נימוקי רבי אליהו בחור עריכה
- ^ כבר הוכחתי כי זה הבנין הוא בטל ומבוטל ואין לשים עליו לב, כי לא נמצא ממנו רק ג' מלות כאשר הוא מביא אחר כך, עיין בספר הבחור.