ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/סו א

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · סו א · >>

ונכתבה יו"ד המשך ב"אַשְׁכֵּים" אף על פי שהוא בצרי, לפי שאחד הוא בחירק ובצרי. וכן "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ" (דברים טו, יד); וכן "וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ג); "וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר" (קהלת י, כ); "הַגֵּיד נַגִּיד לַמֶּלֶךְ" (ירמיהו לו, טז) – ר"ל "הגד"; "הַקֵּיף אֶת הָעִיר" (יהושע ו, ג). וכן: "הַסֹּבֵיב אֵלָיו" (מ"ב ח, כא); "אֲנִי יְשֵׁינָה וְלִבִּי עֵר" (שה"ש ה, ב); "הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה" (תהלים קמב, ה); "וְהוֹלֵיד אָוֶן" (ישעיהו נט, ד)^[1] ואם למ"ד הפעל אות גרונית, יולד נח בקריאה בין העי"ן והלמ"ד –

"כִּי לֹא יַצְמִיחַ" (ש"ב כג, ה); "יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ" (ישעיהו מב, יג); "וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ" (איוב מ, כה).

ופעמים יבא בפתח. כמו:

"וַיַּצְמַח יְיָ אֱלֹהִים" (בראשית ב, ט); "אַל תַּשְׁמַע קוֹלְךָ" (שופטים יח, כה); "וְאַל יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ" (מ"ב יח, ל). ובא גם כן בהפסק – "תַּחַת דָּוִיד אָבִיו וַיַּצְלַ֑ח" (דה"א כט, כג).

ומצאנו עי"ן הפעל ברבים בשוא –

"וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם" (ירמיהו ט, ב); "וַיַּדְבְּקוּ גַם הֵמָּה" (ש"א יד, כב); "וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים אֶת שָׁאוּל" (ש"א לא, ב). והיו ראויים להיות "וַיַּדְרִיכוּ" "וַיַּדְבִּיקוּ", ופתחות היו"ד תורה עליהם שהם מבנין הִפְעִיל.

וכן "רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה" (תהלים סה, י); "יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ" (ש"א יז, כה) – ראויים "תַּעֲשִּׁירֶנָּה" "יַעֲשִׁירֶנּוּ", ואף על פי שלא תורה עליהם פתחות אות אית"ן – כי גם בבנין הקל יפתח אות אית"ן בגלל אות הגרון, כמו "הֵמָּה יַעַמְדוּ לְמִשְׁפָּט" (יחזקאל מד, כד) וזולתו – אף על פי כן יורה עליו לפי שהוא פעל עובר לאחר, ומהקל הוא עומד, כמו "לֹא יֶעְשַׁר וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ" (איוב טו, כט). ואף על פי שמצאנוהו עומד בבנין הִפְעִיל, והוא "בָּרוּךְ יְיָ וַאעְשִׁר" (זכריה יא, ה), מבנין הקל לא מצאנוהו עובר. ואלה שמות האבנים על הסדר. העוברים והם שלשה על שלשה –

הִפְקִיד. הִפְקַדְתָּ. הִפְקַדְתִּי.

הִפְקִידוּ. הִפְקַדְתֶּם. הִפְקַדְנוּ.

הִפְקִידָה. הִפְקַדְתְּ; ואם למ"ד הפעל גרונית כלו פתח – "הִשְׂבַּעַתְּ עַמִּים רַבִּים" (יחזקאל כז, לג). הִפְקַדְתֶּן.

הבינונים על שני דרכים – הפועל והפעול – והם שמונה.

הפועל – מַפְקִיד. מַפְקִידִים. מַפְקִידָה או מַפְקֶדֶת. מַפְקִידו‍ֹת.

הפעול – מֻפְקָד מֻפְקָדִים מֻפְקָדָה או מֻפְקֶדֶת. מֻפְקָדו‍ֹת.

המקור – הַפְקֵד.

שם הפֹעל בזה השֹרש לא מצאנוהו, אבל מצאנוהו בשֹרש

נימוקי רבי אליהו בחור

1. כל אלו היו"דין הם יתרים, כי אין דין לבא יו"ד נחה אחר צרי, רק כשהיא שרשית או שתורה על לשון רבים, כמו שבארתי בפרק שירה בשיר ג'.