ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/נו א
ובא פתח גדול תחת פתח קטן במלת "הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ" (איוב יח, ד).
וכן בא בפתח ומלרע – "וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם" (מ"א יב, ו); "וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכַר" (שמות לד, יט); "וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה" (במדבר יז, יג); "וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ" (יהושע ב, ב); "תִּשָּׁבַר וְתִשְׁכַּב" (יחזקאל לב, כח).
ובא בהפסק ובפתח והם מאשר באים בלא הפסק בצרי – "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל" (בראשית כא, ח); "שָׁבַת וַיִּנָּפַֽשׁ" (שמות לא, יז); "וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק" (ש"ב יז, כג); "וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַֽע" (ש"א טו, כז); "אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּאָנַֽשׁ" (ש"ב יב, טו); "וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַֽם" (יונה א, ה).[1]
ואם למ"ד הפעל גרונית, בצרי, עם הולד נח בקריאה – "וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵ֔חַ" (יחזקאל מו, א). או בפתח כשאינו בהפסק – "בְּטֶרֶם אֶלָּקַ֣ח מֵעִמָּךְ" (מ"ב ב, ט); "וַתִּבָּקַ֣ע הָעִיר" (מ"ב כה, ד).
ולרבות תִּפָּקַדְנָה בפתח, ובהפסק בקמץ.
ובאו בהפסק בפתח, והם מאשר בלא הפסק בצרי – "וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַֽחְנָה" (ישעיהו לה, ה); "בְּרַגְלַיִם תֵּרָמַ֑סְנָה" (ישעיהו כח, ג); "בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה" (יחזקאל כו, ו); "וּנְשֵׁיהֶם תִּשָּׁכַֽבְנָה" (ישעיהו יג, טז) "וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַֽבְנָה" (זכריה יד, ב); "וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַֽרְנָה" (תהלים לז, טו); "רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַֽרְנָה" (שמות ח, ה); "עַל צַד תֵּאָמַֽנָה" (ישעיהו ס, ד), והיתה הנו"ן ראויה להדגש לחסרון נו"ן השורש. "וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַ֑פְנָה" (משלי ו, כז); "כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַ֑רְנָה" (תהלים לז, יז); "וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה" (יחזקאל ז, כז).
ומלת "נְגֹאֲלוּ בַּדָּם" (איכה ד, יד) הורכבה משני טורים – מהטור הזה, ומהטור הרביעי. ועשו כן כי כן יתכן במלה סבת שני הטורים; סבת הטור הזה – שנִגְאֲלוּ בדם מעצמם מבלתי פועל זולתם, וסבת הטור הרביעי – שיתכן שגֵאֲלוּ אותם אויביהם בדם והנה הם גּוֹאֲלוּ על ידם. וכן "כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם" (ישעיהו נט, ג) – חרב איש ברעהו, כל אחד שופך דם
נימוקי רבי אליהו בחור עריכה
- ^ כי "ויחנק" "וירדם" שניהם בקמץ בעבור ההפסק.