ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/נא א
"הַנִּמְצָא בֵית יְיָ" (מ"ב יב, יא) – בבית יי; "אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית יְיָ" (מ"ב יב, יד) – בבית יי; "לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ" (דברים כב, כא) – בבית אביה; "וַיָּמָת יֶתֶר לֹא בָנִים" (דה"א ב, לב) – בלא בנים. "יִרְחֲצוּ מַיִם" (שמות ל, כ) – במים; "כְּתוֹא מִכְמָר" (ישעיהו נא, כ) – במכמר. "וַיִּקְבְּרֻהוּ בֵּיתוֹ" (דה"ב לג, כ) – בביתו. "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ" (שמות כ, יא) – בששת ימים. "מִי אֲנַחֲמֵךְ" (ישעיהו נא, יט) – במי אנחמך. "יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ" (תהלים סה, ה) – בחצריך. "וַאֲנִי תְפִלָּה" (תהלים קט, ד) – בתפלה, כלומר, הייתי בתפלה לאל שיצילני.
ויש שזכרו אות השמוש בסמוך ועומדת במקום שנים – כמו "וְכֹל הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת" – "בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה" (איוב יב, יב) – ובאורך ימים, והדומים להם.
חסרון מילים עריכה
וכן מחסרון המלים בזכור המלה בסמוך. כמו "וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים" (ישעיהו מב, ח) – ולא תהלתי. "לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ וּזְקֵנִים יָבִינוּ מִשְׁפָּט" (איוב לב, ט) – ולא זקנים; "כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן תִּקְוַת עֲנִיִּים תֹּאבַד לָעַד" (תהלים ט, יט) – ולא תקות עניים; "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר" (דברים לג, ו) – ואל יהי. "וְאֶשְׁאָלֵם וְיָשִׁיבוּ דָבָר" (ישעיהו מא, כח) – ולא ישיבו דבר, כי זכר למעלה "וְאֵין אִישׁ" "וְאֵין יוֹעֵץ" (שם). "וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע" (משלי ל, ג) – ולא דעת. "מְתַיִךְ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וּגְבוּרָתֵךְ בַּמִּלְחָמָה" (ישעיהו ג, כה) – ומתי גבורתך. "וְיֵשׁ מֵהֶם נָשִׁים וַיָּשִׂימוּ בָּנִים" (עזרא י, מד) – נשאו נשים, כי זכר למעלה "נָשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת" (שם). "מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה הָעָם הַזֶּה יְרוּשָׁלִַם" (ירמיהו ח, ה) – עַם ירושלים. "הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" (יהושע ג, יא) – ארון אדון כל הארץ, או ברית אדון כל הארץ. "לֹא אֶמּוֹט רַבָּה" (תהלים סב, ג) – מטה רבה. "כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד" (תהלים מה, ז) – כסאך כסא אלהים. "כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים" (תהלים סג, ד) – מחסד חיים.
וכן בחסרון המלים, בהתבונן הענין מהמלה הסמוכה לה, זולתי זכר המלה החסרה בסמוך – "וַאֲנִי תְפִלָּה" (תהלים קט, ד) – איש תפלה; "כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה" (דניאל ט, כג) – איש חמודות; "וּפִי מִרְמָה" (תהלים קט, ב) – ופי איש מרמה; "שֶׁקֶר מֵזִין עַל לְשׁוֹן הַוֹּת" (משלי יז, ד) – איש שקר; "הִנְנִי אֵלֶיךָ זָדוֹן" (ירמיהו נ, לא) – איש זדון, או הוא תאר. "כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל" (דברים כד, ו) – חיי נפש; "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט) – כי חיי האדם; "מָה אַתֶּם" (שופטים יח, ח)