ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/מו א

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · מו א · >>

"לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב" (ויקרא כו ז), "יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא" (תהלים ט ה), "וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל" (ש"א יח יד), "וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם" (תהלים קד יד), "כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי" (ש"א כ ל), "וְהֶחֱזִיק לוֹ" (ש"ב טו ה), "עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה" (במדבר כ כד) והדומים להם.

אבל למ"ד "וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ" דקדקו רבותינו ז"ל ולא שמו אותה כמו בי"ת אלא כמו למ"ד בשמושה, וסמכו מזה כפיית המטה לאבל, ואמרו מדכתיב "לָאָרֶץ" ולא כתיב עַל הָאָרֶץ ולא בָּאָרֶץ, רוצה לומר דבר הסמוך לארץ, והיא המטה הכפויה (ירושלמי ברכות ג א).

ותהיה הלמ"ד במקום עַל, כמו "וַיִּפֹּל לְאַפָּיו" (ש"א כ מא) כמו עַל אַפָּיו, "לְפֶתַח בֵּיתָהּ" (משלי ט יד) כמו עַל פֶּתַח בֵּיתָהּ והדומים להם. והשמושים האלה קרובים – הלמ"ד והבי"ת ושמוש עַל.

ונכנסה הלמ"ד עם מ"ם-השמוש כענין בַּעֲבוּר, כמו "לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּיטוּ" (איוב לט כט), "וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת" (במדבר יח ז), ועם המ"ם ועם הבי"ת: "לְמַבָּרִאשׁוֹנָה" (דה"א טו יג).

ועוד תשמש הלמ"ד כענין בַּעֲבוּר, כמו "אִמְרִי לִי אָחִי הוּא" (בראשית כ יג), "וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ" (בראשית כו ז), "וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ" (אסתר ז ד), "כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ" (אסתר ג ב) ואחרים רבים זולת אלה. ולמ"ד הנכנסת על בִּלְתִּי הוא כמוהו: "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ" (דברים יז כ) – בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא יָרוּם לְבָבוֹ.

ויש למ"ד שתבוא במקום ה"א-הידיעה, כמו "וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ" (מ"ב ז ב), "עַד לַשָּׁמַיִם הִגִּיעַ" (דה"ב כח ט), "עַד לַדָּבָר הַזֶּה" (עזרא י יד), "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת" (תהלים קכא א) כמו הַמַּעֲלוֹת, כן דעת קצת המפרשים. ויש לפרשם כלם כמשמעם. כי "עַד לַשָּׁמַיִם הִגִּיעַ", "עַד לַדָּבָר הַזֶּה", באו בשתי ידיעות, אף על פי שהאחד יספיק. וכן "בָּא עַד אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁב" (מ"ב ט כ) ורבים כמוהם. ופירוש "הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ", "אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ" דבק עם "הַשָּׁלִישׁ" ולא עם "נִשְׁעָן עַל יָדוֹ", ומלת "אֲשֶׁר" עומדת במקום שנים, כלומר: השליש אשר למלך אֲשֶׁר נשען על ידו. אבל "וְהַמְשָׁרְתִים לַלְוִיִּם" (דה"ב כג ו) איננו נכון פירוש הלמ"ד כי אם במקום ה"א-הידיעה.

והבי"ת

תשמש להראות מקום הדבר או הזמן, וקורין לה בי"ת-הכלי, והוא הרוב.

ופעמים תשמש במקום מ"ם, כמו "וְהַנּוֹתָר בַּבָּשָׂר וּבַלָּחֶם" (ויקרא ח לב), שפירושו מֵהַבָּשָׂר וּמֵהַלֶּחֶם. וכן "וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים" (ויקרא כה נב), "בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל" (ויקרא כב ד), "אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר" (ויקרא יז טו),