ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/מא א
לשאלה, ואחר שאין שמושה בשוא כי אם במלך, לא יתכן קריאתה מבלי דגש, אם לא יולד נח בינה ובין פ"א-הפֹעל או האות אשר לאחריה, ולכן תדגש האות. כמו: "הַמֶּלֶךְ" "הַדָּבָר" "הַמְּנָאָפֶת" (יחזקאל טז, לב); "וְהַמְּעֻנָּגָה" (ירמיהו ו, ב); "הַמְּשֻׁגָּע הַזֶּה" (מ"ב ט, יא).
ופעמים כשתחלת התיבה שוא, תהיה רפה. כמו "הַֽמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב" (שמות כט, יג); "הַֽמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט" (מיכה ג, ט); "הַֽמֲלַקְקִים בְּיָדָם" (שופטים ז, ו); "הַֽמְרַצֵּחַ הַזֶּה" (מ"ב ו, לב); "הַֽמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב" (תהלים קמד, א); "הַֽמְסֻכָּן תְּרוּמָה" (ישעיהו מ, כ); "הַֽמְעֻשָּׁקָה בְּתוּלַת בַּת צִידוֹן" (ישעיהו כג, יב); "הַֽמְדַבֵּר אֵלַיִךְ" (ש"ב יד, י); "הַֽמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב" (תהלים סח, יב) – כלם רפויי המ"ם סמוכי הה"א בגעיא. וכן "הַֽצְפַרְדְּעִים" (שמות ז, כט) כלם רפויי הצד"י, זולתי "וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ" (שמות ח, ב), שהוא דגוש. וכן כל "הַלְוִיִּם" שבמקרא רפוי הלמ"ד. וכן "הַיְשׁוּעָה" "הַיְקוּם" "הַיְלָדִים". ומאשר פ"איהם יו"ד, כאשר תהיה עי"ניהם אות א"ח ה"ע, היו"ד דגושה ברוב. כמו "הַיְּעֵפִים" (שופטים ח, טו); "הַיְּעֵלִים" (ש"א כד, ב); "לַיְּעֵלִים" (תהלים קד, יח)"הַיְּהוּדִים"; (מ"ב כה, כה)"לַיְּהוּדִים"; (אסתר ד, ג) "הַיְּהוּדִי" (אסתר ה, יג). אבל "הַיְאֹר" (בראשית מא, א); "בַּיְאֹר" (שמות ז, יז); "הַיְאֹרִים" (שמות ח, א) – רפה היו"ד. וכן "כַּיְעֵנִים" (איכה ד, ג). והפילו היו"ד מהמכתב ושמו נח תחתיה ואמרו "וְעָלְתָה כָאֹר כֻּלָּהּ" (עמוס ח, ח), כמו כַּיְאוֹר.
ועם המ"ם באו רפויים שלא כמנהג חבריהם כמו "מִגְבוּרָתָם בּוֹשִׁים" (יחזקאל לב, ל); "מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר" (שופטים ח, ב) שהיו ראויים להדגש. וכן "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" (בראשית כה, כג).
ופעמים שכל"ב מפיק כאשר הדבר ידוע, ותורה עליו ה"א-הידיעה, וכשתחסר תחסר מפני כובד הקריאה, כי במקומות הידיעה הראוה עם אותיות כל"ב. כמו "יְיָ בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ" (תהלים לו, ו); "וַיַּבְדִּילֵם אֲמַצְיָהוּ לְהַגְּדוּד אֲשֶׁר בָּא אֵלָיו" (דה"ב כה, י); "וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה" (בראשית לט, יא); "כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם" (ש"א ט, יג); "לָכֶם וּלְהַגֵּרִים הַגָּרִים בְּתוֹכְכֶם" (יחזקאל מז, כב); "לְהַנְחֹתָם בְּהַדֶּרֶךְ" (נחמיה ט, יט); "מֵעַל לְהַחוֹמָה" (נחמיה יב, לח); "כְּהַחַלֹּנוֹת הָאֵלֶּה" (יחזקאל מ, כה); "אִם תִּהְיֶה לְטוֹב לְהָעָם הַזֶּה" (דה"ב י, ז); "מִי כְּהֶחָכָם" (קהלת ח, א); "הָבֵן לְהַלָּז אֶת הַמַּרְאֶה" (דניאל ח, טז).
ומפני כובד הקריאה תחסר ה"א-הידיעה ותשאר תנועתה באחת מאותיות כל"ב אשר עליה, ונאמר "כַּדָּבָר" "לַדָּבָר" "בַּדָּבָר". ופעמים יפול הדגש להקל, בהיות תחלת התיבה שוא, אז יפילו הדגש פעמים,