ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/כה ב
"בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע" (ויקרא יג נז), "אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (יהושע א ב), "וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם" (שמות ז יא), "הִנְנִי מַאֲכִילָם אֶת הָעָם הַזֶּה לַעֲנָה" (ירמיהו ט יד), "וְהַכְּרֻבִים עֹמְדִים מִימִין לַבַּיִת בְּבֹאוֹ הָאִישׁ" (יחזקאל י ג), "לֹא הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֻשְׁתָּם כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה" (ירמיהו נב כ) והדומים להם.
ויש שתבא הידיעה אחריו עם הכנוי: "כְּאִמָּה בִּתָּהּ" (יחזקאל טז מד), וזה היה לענין הדמיון.
וכן פעמים יבא השם במקום הכנוי, כמו "נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי" (בראשית ד כג), כמו נָשַׁי, "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְיָ" (שמות כד א) במקום אֵלַי, וכן "וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל" (ש"א יב יא), כמו וְאוֹתִי, וכן "וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב כ), כמו וְלוֹ, "וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי" (דניאל ט יז), כמו לְמַעַנְךָ.
פְּקָדוֹ – העי"ן קמוצה, כמו "וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים" (בראשית לא ז), "וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ" (ירמיהו לא ט), או פְּקָדָהוּ – כלו קמוץ – "וּקְרָאָהוּ אָסוֹן" (בראשית מב לח).
פְּקָדְךָ – העי"ן בקמץ, כי הוא מלעיל לעולם – "צוּר יְלָֽדְךָ֖ תֶּשִׁי" (דברים לב יח), "וַעֲבָֽדְךָ֖ שֵׁשׁ שָׁנִים" (דברים טו יב). ופעמים תכתב ה"א המבטא אחר כ"ף הנמצאת הקמוצה, כמו "וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה" (תהלים קמה י), "וְלֹא יַעֲנוּכָה" (ירמיהו ז כז), "כִּי לֹא יִמְצָאֶכָּה" (מ"א יח י), "וְלֹא יַעֲצָרְכָה הַגָּשֶׁם" (מ"א יח מד), "לְמַעַן הַרְאוֹתְכָה" (יחזקאל מ ד) והדומים להם.[2] או פְּקָדֶךָ כשיבא בהפסק ולמ"ד-הפֹעל בסגול: "שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶ֑ךָ" (משלי כג כב). ופעמים יבא כך עם הזקף, כמו "אָבִיךָ קָּנֶ֔ךָ" (דברים לב ו).
או למ"ד-הפֹעל בקמץ והכ"ף בשוא – פְּקָדָךְ. וכן כל כ"ף נכח הזכר הנמצא, והיה כן שלא