ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/טו א
אבן כ' עריכה
והעשרים בת שלש אותיות, הפ"א נקודה בשוא והעי"ן בחולם או בפתח, והנמשל פְּעוֹל או פְּעַל.
וכשתחטוף מלת פְּעוֹל במקף תחטף העי"ן בקמץ-חטף מקום החולם, כמו "זְכָר־נָא" (מיכה ו, ה), "סְעָד־נָא לְבָבְךָ" (שופטים יט, ח), "שְׁמָר־תָּם" (תהלים לז, לז), "הֲרָס־שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ" (תהלים נח, ז).
וכשיבא פְּעַל בהפסק יהיה בקמץ, כמו "לֹא קָרָאתִי שׁוּב שְׁכָ֑ב" (ש"א ג, ה), "לֹא קָרָאתִי בְנִי שׁוּב שְׁכָֽב" (שם, פסוק ו).
וגם בזקף קמץ – "אִם תִּגְאַל גְּאָ֔ל" (רות ד, ד), "קְרַב אַתָּה וּֽשֲׁמָ֔ע" (דברים ה, כד). והמסורת עליו: חמשה קמצין זקפין, וסימן קְרַב קוּם (במדבר כג, יח) הַטֵּה דמלכים (מ"ב יט, טז) הַטֵּה דישעיה (ישעיהו לז, יז) הַטֵּה דדניאל (דניאל ט, י). וכן "חֲזַק וֶאֱמָ֔ץ" (יהושע א, ט) קמץ בזקף, "אִם אֹתָהּ תִּקַּח לְךָ קָ֔ח" (ש"א כא, י); ובזקף גדול – "וְדָ֕ע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה" (קהלת יא, ט).
ובא בסגולתא, שהיא אחר הזרקא, קמץ – "וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל לֵךְ שְׁכָב֒" (ש"א ג, ט). וכן בסגולתא "חֲזַק וֶאֱמָץ֒" שנים קמוצים (דברים לא, פסוק ז ופסוק כג).
ובא גם בלי הפסק קמץ – "סְעָ֧ד לִבְּךָ פַּת לֶחֶם" (שופטים יט, ה), לא כמשפט.
ופעמים רבים בתוספת ה"א בסוף. כמו "שָׁמְרָה זֹּאת לְעוֹלָם" (דה"א כט, יח); "זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה" (נחמיה ה, יט), הפ"א בקמץ-חטף. ונמשך הפ"א בטעם והוסב לקמץ-רחב – "שָֽׁמְרָ֣ה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי" (תהלים פו, ב).
ואם עי"ן-הפֹעל גרונית יבא חולם תחת הקמץ להרחיב, כמו "זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל" (במדבר כג, ז).
וכן פְּעַל בפתח, כשיבא בתוספת ה"א נאמר "שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי" (בראשית מג, ח), "שִׁכְבָה עִמִּי" (בראשית לט, ז) – הפ"א בחירק.
ואם בהפסק – "יָם וְדָרוֹם יְרָֽשָׁה" (דברים לג, כג), "הַעְמֵק שְׁאָ֔לָה" (ישעיהו ז, יא), הפ"א בשוא והעי"ן והלמ"ד קמוצים. ובא הפ"א בקמץ-חטף – "בֹּאָה אִתִּי הַבַּיְתָה וּֽסֳעָ֑דָה" (מ"א יג, ז). ובלא הפסק – "אֲדֹנָי שְׁמָ֙עָה֙ אֲדֹנָי סְלָ֔חָה" (דניאל ט, יט), אבל הם בהעמדת טעם. וכֻלם מלעיל. ובא מלרע – "רְפָאָ֥ה נַפְשִׁי" (תהלים מא, ה).
ויצאו אלה מדברי חבריהם – "קָרְבָה אֶל־נַפְשִׁי גְאָלָהּ" (תהלים סט, יט) שהוא מגזרת פְּעַל ובא בקמץ-חטף, והיה ראוי להיות קִרְבָה בחירק, כי בלא ה"א תאמר "קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע" (דברים ה, כד). וכן "נִצְּרָה עַל דַּל שְׂפָתָי" (תהלים קמא, ג) הוא מגזרת פְּעֹל – "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע" (תהלים לד, יד), ובא בחירק ומשפטו