ספר יראים/ל

סימן ל
ממזר. הזהיר הכתוב על הממזר שלא ישא בת ישראל ועל בת ישראל שלא תנשא לו, דכתיב בפ' כי תצא לא יבא ממזר בקהל ה'. ופירשו רז"ל ביבמות בהחולץ (מ"ט א') מאיזה עריות הוי ממזר דתנן איזהו כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר"ע, שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת והלכה כדבריו, ר' יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת ב"ד. וטעם כולן שבמשנה תורה דרשינן סמוכין דכתיב לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר כקהל ה' אלמא מהני הוי ממזר. ר' עקיבא סבר חייבי לאוין בהאי קרא כתיבי דכתיב לא יגלה כנף אביו וסבר לה כר"י דאמר בס' נושאין (שם צ"ז א') באנוסת אביו הכתוב מדבר דהויא לה חייבי לאוין. ושמעון התימני סבר לה כרבנן דאמרי בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר דהויא לה חייבי כריתות, אלמא בחייבי כריתות איירי קרא. ור' יהושע סבר א"כ לכתוב קרא או לא יקח או לא יגלה, לא יקח ולא יגלה למה לי אלא ש"מ מלא יקח ולא יגלה ממזר דהיינו אשת אביו שהיא במיתת ב"ד, אלמא מהני הוי ממזר. והממזר מותר בגיורת ומשוחררת דקהל גרים לא איקרי קהל, כאשר פרשנו בשנים העליונים. ונכרי ועבד הבא על בת ישראל נחלקו בה רבותינו ביבמות בהחולץ (מ"ה א') ר' יוחנן ור' חנינא אמרי הולד ממזר, רב ושמואל ור' יהושע בן לוי ובר קפרא אמרי הולד כשר. ומסקינן התם הלכתא נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש. יש לשאול דר"י אמר הולד ממזר וביבמות פ' אלמנה לכ"ג (יבמות ס"ח ב') אר"י משום ר' ישמעאל מנין לנכרי ועבד הבא על בת ישראל כהנת לויה וישראלית שפסלוה ת"ל ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין בה וכו'. עתה יש לתמוה אמאי לא מתמה על ר' יוחנן השתא ממזר הוי מיפסל בביאתו מיבעיא דהכי נמי מתמה בקדושין בעשרה יוחסין (ע"ה ב') דאמר ר' ישמעאל סבר לה כר"ע דאמר נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ומקשינן ומי סבר לה והא אמר ר' יוחנן משום ר' ישמעאל מניין לנכרי ועבד הבא על בת ישראל כהנת לויה וישראלית שפסולה וכו' ואי סבר לה כר"ע השתא ממזר הוי מפסיל בביאתו מיבעיא אלא ודאי לא סבר לה. יש לתרץ דלר"ע מתמה תלמודא דאיהו מתוך חומר חייבי לאוין דמשויא להו בחייבי כריתות אמר הולד ממזר כדאמר (סנהדרין נ"ג ב') ר' עקיבא חייבי לאוין כחייבי כריתות משוי להו, אבל ר' יוחנן אמר נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר משום חומרן אלא משום דלא תפשי בהו, דהכי דריש לא יקח וגו' וסמיך לי' לא יבא ממזר למימרא דכל דהיכא דקרי ליה לא יקח פי' לא לקוחין הוי ממזר הלכך לא מתמה תלמודא על ר' יוחנן אמאי אצטריך קרא שנפסלו בביאתן. ומנין דלא יבא דממזר פ"ד וכ"ש עמוני ומואבי מצרי ואדומי בביאת בעילה הכ"מ כביאת בא אל אשת אחיך ובביאת ויבא אליה ותהר לו, ולא כביאת ולא יבא אל תוך המחנה וכביאת בבאכם אל אהל מועד שפירושו שלא יכנסו אל תוך הקהל, ולא יכנסו אל אהל מועד. צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מעניינו במה הענין מדבר בעריות ובבעילת איסור, כדכתיב לעיל מנייהו ולא יקח איש את אשת אביו וכולי עניינא, אף כאן בביאת ערוה ובבעילת איסור הכתוב מדבר. בהוריות פ"א (ג' א') אמרינן אמר רב אסי בהוראה הלך אחר יושבי ארץ ישראל דכתיב ויעש שלמה את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבא חמת עד נחל מצרים, כיון דכתיב וכל ישראל עמו למה לי למימר מלבא חמת עד נחל מצרים אלא הא קמ"ל יושבי ארץ ישראל איקרו קהל. עתה יש לשאול כל היכא דכתיב קהל בפצוע דכא כרות שפכה עמוני ומואבי יהיו מותרין ביושבי חוץ לארץ דלא איקרו קהל. ושאר קהל לא ילפינן מיניה או שמא הכא דכתיב קהל ה' שאני, דקהל ה' במשמע כל שומרי מצות ה' בין בארץ בין בחו"ל, דקהל דהוראה ילפינן שיש לומר בהוראה הקפיד הכתוב ביושבי. ארץ ישראל דאוירא דא"י מחכים (ב"ב קנ"ח ב'):