סימן לא לב
עמוני ומואבי. הזהיר הב"ה על שניהן במקרא אחד בפ' כי תצא למלחמה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. ותנן ביבמות בהערל (ע"ו ב') עמוני ומואבי אסורין ואיסורן לעולם, זכרים, אבל נקבותיהן מותרות מיד וטעמא מפורש בגמרא, ממה שתלה הכתוב איסור בהקדמה דכתיב על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים למדנו שלא אסר אלא אותם דבני הקדמה ואיש דרכו לקדם ואשה אין דרכה לקדם אפילו לקראת נשים דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה. וגם (הם) מותרים בגיורת ומשוחררת דקהל גרים לא אקרי קהל. והאידנא גרים עמונים מותרין אפילו הקבועין בארצם כדתניא בתוספתא דמסכת ידים ומייתי זה בברכות בפרק תפלת השחר (ברכות כ"ח א') בו ביום עמד יהודה גר עמוני לפניהם אמר מה אני לבא בקהל ומסקינן שהתירוהו לבא בקהל מטעם שכבר בא סנחריב ובלבל את כל העולם כולו דכתיב ואסיר גבולות עמים וכל דפריש מרובא פריש. ומואב יש לומר דלא בלבלו סנחריב וכל העולם לאו דוקא דאמרינן במגילה פ"א (י"ב ב') דאמרו ליה לאחשורוש זיל לגבי מואב דלא גלו ויתבי בדוכתייהו דכתיב שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי וגו'. ול"ג התם זיל לגבי עמון ומואב אלא זיל לגבי מואב דהא קרא במואב כתיב ולא בעמון. פי' נכון נראה לי זיל לגבי עמון ומואב דלא גלו פי' עתה אינם גולים ויש להם ארץ מלכות, אבל אנחנו דעתנו מבולבל שאנחנו בשביה בלא מלך וארץ ובני אדם שאינם מיושבים אין להם לב ודעת, דכתיב שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו וגו':


סימן לא לב
עמוני ומואבי. הזהיר הב"ה על שניהן במקרא אחד בפ' כי תצא למלחמה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. ותנן ביבמות בהערל (ע"ו ב') עמוני ומואבי אסורין ואיסורן לעולם, זכרים, אבל נקבותיהן מותרות מיד וטעמא מפורש בגמרא, ממה שתלה הכתוב איסור בהקדמה דכתיב על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים למדנו שלא אסר אלא אותם דבני הקדמה ואיש דרכו לקדם ואשה אין דרכה לקדם אפילו לקראת נשים דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה. וגם (הם) מותרים בגיורת ומשוחררת דקהל גרים לא אקרי קהל. והאידנא גרים עמונים מותרין אפילו הקבועין בארצם כדתניא בתוספתא דמסכת ידים ומייתי זה בברכות בפרק תפלת השחר (ברכות כ"ח א') בו ביום עמד יהודה גר עמוני לפניהם אמר מה אני לבא בקהל ומסקינן שהתירוהו לבא בקהל מטעם שכבר בא סנחריב ובלבל את כל העולם כולו דכתיב ואסיר גבולות עמים וכל דפריש מרובא פריש. ומואב יש לומר דלא בלבלו סנחריב וכל העולם לאו דוקא דאמרינן במגילה פ"א (י"ב ב') דאמרו ליה לאחשורוש זיל לגבי מואב דלא גלו ויתבי בדוכתייהו דכתיב שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי וגו'. ול"ג התם זיל לגבי עמון ומואב אלא זיל לגבי מואב דהא קרא במואב כתיב ולא בעמון. פי' נכון נראה לי זיל לגבי עמון ומואב דלא גלו פי' עתה אינם גולים ויש להם ארץ מלכות, אבל אנחנו דעתנו מבולבל שאנחנו בשביה בלא מלך וארץ ובני אדם שאינם מיושבים אין להם לב ודעת, דכתיב שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו וגו':