ספר יצירה א יב
פרק א · פרק ב · פרק ג · פרק ד · פרק ה · פרק ו
<< |ספר יצירה · פרק א · משנה יב| >>
ארבע אש ממים, חקק וחצב בה כסא הכבוד, אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת, ומשלשתן יסד מעונו, שנאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט:
מפרשים
גר"א
ארבע אש ממים. הוא גלגל האש שתחת הרקיע והוא בסוד הבינה ולכן החסד נקרא מים שהוא מחכמה וגבורה נקרא אש שהוא מבינה והרקיע שבינתים הוא הדעת המכריע ובו חמה ולבנה כוכבים ומזלות שהן חיות כל העולם כלו כמו הדעת שבו חדרים מלאים כל טוב כמ"ש ובדעת כו' שהוא פנימיות שבע הספירות וחיותן והוא מאש ומים במקום שנפגשין יחד שמשם נמזג הרקיע כמו שהוא בכל שני יסודות במקום שנפגשין צריך דבר ממוצע כנ"ל וכן הוא בדצח"ם האלמוגים והידעוני והקוף, ומ"מ עיקרו הוא מאש וזה האש הוא מגיע עד למעלה ומתחבר במים ולכך קודם בינה לדעת בסוד חב"ד, והן בא"א מים מוחא סתימאה וסיומו בחיך, ואש בגרון וסיומו בלב וע"ז אמרו בזוהר בינה ליבא, והלשון הוא הדעת המכריע בינתים ולכן הגשמים יורדין בגבורה שבמ"ס גנוז גבורה דעתיק, והוא בשנה גלגל שבתאי שאין רצונו להיות בישוב העוה"ז רק בעוה"ב והוא חלק של הפרושים והשוכנים במדבריות כידוע. והוא בעולמות עולם הבריאה שהוא כסא הדין והוא עוה"ב ולכן אמרו דבינה דינין מתערין מינה אבל היא בעצמה היא מקום רחמים כמו אש היסודי שכל האשות השורפות נמשכין ממנה אבל היא בעצמה אינה שורפת ולכן היא הוי"ה בניקוד אלהים:
וחצב בה כסא הכבוד. [בליקוטיו ז"ל כ"י ממש כסא הכבוד כו', ה' דברים נגד ה' של שם והיא כסא לכבוד וגם מקננא בכורסיא], כידוע שאימא מקננא בכורסיא והיא נקראת כסא כי הכסא גימ' אלהים והיא כסא לכבוד שהיא חכמה שבה ל"ב נתיבות גימט' כבו"ד וכן הבריאה לאצילות שג"כ נקרא כבוד כידוע:
שרפים. הם מבינה כידוע ולכן נקראו שרפים. ולכן כתיב עומדים ממעל לו והם בבריאה:
ואופנים וחיות הקודש [והקדים אופנים לחיות כי כאן הוא בסוד ה ד' על ו'. והבן] ומלה"ש. אף שהם ביצירה ועשייה שהן בו"ק ומלכות מ"מ בריאתן מבינה דמקננא בכורסיא רק שרפים הם מבינה שבבינה וחיות מת"ת שבבינה ואופנים הן ממלכות שבבינה (וכן בינה ו"ק ומלכות שבבריאה), וכ"ז הוא ג"כ באש היסודי ששם הוא ג"כ כנ"ל ולכן נאמר אשר ירד עליו ה' באש ולכן גלוי השכינה וכ"ד שהנהגתו ע"י רצונו ועל המזבח הכל באש, וכן הוא ד' חיות הקודש בד' רוחות שבאויר העולם שהן מקבלים תפלת ישראל ועיין בזוהר. ולכן נאמר והארץ שהיא כולל כל הנ"ל כמ"ש במעשה בראשית הדום רגלי:
ומשלשתן יסד מעונו. ג"ר נקראים מעונו שע"כ העלם כבודו ומעולם לא ירדה שכינה למטה:
שנאמר עושה מלאכיו רוחו"ת משרתיו א"ש לוהט. ומסיים פסוק המקרה במי"ם עליותיו והוא כמו וגו'. והמים והאש הן בסוד י"ה של השם ובסוד המלואין הם ע"ב ס"ג:
פרי יצחק
ארבע אש ממים חקק וחצב וכו'. ר"ל כח הגבורה הנמשך מן החסד נמשל לאש שהוא מן המים וכן יש בכח המים להוציא מהם האש בזוהר השמש ובכח האש חקק וחצב כסא הכבוד ושאר הבנין, כי מלכות שהיא סוד כסא הכבוד עיקר בניינה מן האש הגבורה כנודע ובמלכות שבה נתגבר האש הגבורה בנה הקב"ה עולמות בי"ע שבהם אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת וכל הנחצב הוא דוגמא מן הדבר החוצבו:
ומשלשתם יסד מעונו וכו'. ר"ל אע"פ שעיקר כל העולמות בדין האש והגבורה בראם מ"מ משלשתם מרוח ומים ואש יסד מעונו, הוא כי כל העולמות אין מתקיימים אלא במדת רחמים שהוא כלול מסוד אמ"ש לכן שתף בהם ג"כ מדת רחמים שהוא כלול מסוד אמ"ש:
שנאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. ר"ל כי מן המזמור הזה יתבאר כי כח אמ"ש בהם יסד מעונו מכל הנמצאים אשר בו, כי כח מים נאמר במזמור זה מתחילה המקרה במים עליותיו וגם כי כח המים הוא בא מרוח כמ"ש שלש מים מרוח ע"כ היא נכלל במ"ש עושה מלאכיו רוחות בלשון רבים לא כמ"ש משרתיו אש לוהט בלשון יחיד: