ספר יצירה א יא
פרק א · פרק ב · פרק ג · פרק ד · פרק ה · פרק ו
<< |ספר יצירה · פרק א · משנה יא| >>
שלש מים מרוח, חקק וחצב בהן תהו ובהו רפש וטיט, חקקן כמין ערוגה, חצבן כמין חומה, סיבבם כמין מעזיבה. ויצק מים עליהן ונעשו עפר שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ:
מפרשים
גר"א
שלש מים מרוח. הוא המים שעל הרקיע שבו כל הגלגלים והכוכבים והוא תחת רוח, זהו בעולם. ובשנה גלגל המזלות שבהן חיות העוה"ז. ובאדם הן המוחין ובו משכן החיה. והן בעולמות אצילות קדשו ית', ובספירות חכמה:
חקק וחצב בהן כ"ב אותיות. כאן התחלת גלויים שלכך נקראת ראשית כנ"ל ובה מתחילין להתפרש הל"ב נתיבות ולכך נקראת י"ש שכל נתיב כלול מעשר ונתיב אחד לא ידעו עיט והנמצאין בשכל הן במנין י"ש:
מתהו ובהו רפש וטיט. עכשיו מפרש בריאת הארץ שהיא נבראת ממים כמ"ש בפ' ג', והן ד' דברים שהן במים תהו ובהו נגד חו"ב רפש וטיט הן בתהום נגד ו"ק ומלכות, רפש הוא רקק שבו נברא עוף השמים וטיט בו נבראו חיות הארץ (ר"ל השמים ו"ק והארץ מל'), ור"ת של הד' דברים הן גימטריא תרי"א שהוא גימט' תור"ה שהן מן כ"ב אותיות של המים. והתורה מתחלת בבי"ת ומסיימת בלמ"ד נגד ל"ב נתיבות:
חקקן כמין ערוגה. היא חקיקת האותיות כנ"ל כמו שזורע מיני זרעים בערוגה כ"א לבד וכולם קבועים בערוגה כמ"ש בפ"ב:
חצבן כמין חומה. היא חציבת האותיות כנ"ל (עיין סוה"ס ליקוט מכ"י ז"ל ממש), כמין חומה הוא הרל"א שערים פנים ואחור שקבען בגלגל כמין חומה כ"ש בפ"ב:
סיבבן במין מעזיבה. שעשאן אחר כך כמו מרובע שעשאן כ"ב בתים ובכ"א כ"א שערים כמ"ש לקמן והקיף פנים ואחור יחר כמ"ש לקמן וכ"ז הוא בסוד מיין נוקבין:
ויצק עליהם שלג. הוא מיין דכורין שהוא נקפא משא"כ במים נוקבין כ"ש בזוהר והוא מן החכמה שהוא במוח:
ונעשה עפר. הוא מה שכתב לקמן ארץ נבראת ממים דאבא יסד ברתא:
שנאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ. שכן הוא בירידת המטר שעולין מיין נוקבין מן הארץ בעבים ואח"כ יורד בעבים מים העליונים שעל הרקיע שהם דכורין ובה מתברכין מים התחתונים ויורדין לברכה וע"ז אמרו (ברכות נ"ט ב', תענית ו' ב') משיצא חתן כו' ואמרו ותענית שם) מטרא בעלה דארעא ואמרו (שם) מאי רביעה כו', והמים העליונים הם טיפת מוח הזכר כי הן בחכמה והמים תחתונים הן טיפת מוח נקבה כי המים שעל הארץ הן חכמה של הארץ כמ"ש:
פרי יצחק
שלש מים מרוח וכו'. ר"ל הם סוד מימי החסד כמ"ש ישב רוחו יזלו מים והוא סוד ורוח אלהים מרחפת על פני המים רוח אלהים זו הראשונה פני המים זו השניה המים זו השלישית:
חקק וחצב בהן תהו ובהו וכו'. ר"ל אותן המים של מעלה שנאצלו מתחילה מהם הובדלו מקצת מן המים להיות למטה אשר הם שמרים של המים העליונים ודרכן של השמרים שאע"פ שהן שמרים עדיין יש בהם קצת מים צלולים והשמרים עצמן הם נקראים בשם תהו כי תהו הוא דבר שאין לו צורה זכות ומים צלולים היוצאין מהשמרים הם נקראים בשם בהו שהוא דבר שיש לו צורה זכות והשמרים בעוד שהם לחים מחמת מים שנתערב בהם ואין בהם רק קרישה יקראו בשם רפש ואחר שהם נעשים יבישים קצת נקראים בשם טיט, וסוד ענין הדבר כי מימי החסד שמהם מתחילים עולם הבנין בסוד עולה חסד יבנה מהם לבד מתגלים השמרים שורש הקליפות שהוא רצועת מלקות לעולם להעניש בהם רשעי עולם בסוד כי מאברהם שהוא בחסד יצא ממנו ישמעאל אבל בג' ראשונות שהם למעלה מן עולם הבנין אין בהם שרש להקליפות להתאחז בהם ותהו ובהו רפש וטיט הם ד' שרשים של הקליפות שהם ד' כנגד ד' מדות שבקדושה [חגת"ם] שהם ג"כ בסוד תהו ובהו רפש וטיט, תהו בחסד שהוא נוהג בחסדו עם כל בריותיו אפילו עם רשעים וזה דבר המתהא לבני האדם למה דרך רשעים צלחה ובהו בגבורה שהוא דבר ברור להיות דין בעולם רפש בת"ת כי הוא דבר המתערב עפר עם לחות מים כן ת"ת הוא מעורב בו חסד ודין וטיט הוא במלכות כי הוא דבר שיש בו קצת יבישות שאין ניכר בו המים כן מלכות אין נכרת בה מימי החסד כי עיקר המלכות שדינא דמלכותא דינא ובקליפה הטיט הוא סוד שרש קליפ' טיט היון:
חקקן כמין ערוגה וכו'. ר"ל כי ידוע מהאר"י ז"ל בספר הליקוטים כי נה"י דבינה שמתלבשים בהם המוחין דז"א מתלבשים תחילה בחסד דז"א להיות להם לבוש ואחר התלבשות נה"י דבינה בו אז משם מתפשטים הנה"י דבינה בכל הו' קצוות דז"א וכמ"ש בהקדמת זוהר דף ב' ע"א ואתלבש בלבוש יקר דנהיר וברא אלה ע"ש ובמקדש מלך מה שפירש שם וכנגד נה"י דבינה שמתלבשים תחילה בחסד ז"א הזכיר כאן בג' בחינות כמין ערוגה כמין חומה כמין מעזיבה, כנגד יסוד דבינה אמר כמין ערוגה כי יסוד בינה הוא כמו ערוגה שבה נזרעים הזרעונים דיסוד החכמה, וכנגד הוד דבינה אמר כמין חומה כי המלכות שמקומה בהוד כנודע נקראת בשם חומה בסוד השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה נקבה תסובב גבר וסימן אני חומה לכן כל הוד נקראת בשם שאלה בשם חומה על שם המלכות שעומדת בה, וכנגד נצח דבינה אמר כמין מעזיבה לשון ויעזבו ירושלים עד החומה כי נצח שבו מקום הדכר כנודע והוא למעלה מהוד הוא כמו מעזיבה עליו וע"י הדכר מתחזק הנוקבא להיות כחומה והבן היטב:
ויצק עליהן שלג ונעשה עפר וכו'. ר"ל כי אחר שנתלבש נה"י דבינה במימי חסד דז"א כנזכר אז ז"א שהוא בסוד שלג לבן כשלג שהוא נוטה לצד חסד וגם שלג אותיות שגל כי חג"ת ונה"י שלו הם כמו נקודת סגל יצק עליהם להתפשט בו נה"י דבינה לעשות לו מוחין דגדלות ואז ג"כ ע"י ז"א נעשה עפר המלכות שנקראת בשם עפר יסוד ד' מד' יסודות ארמ"ע שבחגת"ם כי אז המלכות היא במילואה בשלימות קומתה ע"י מוחין דחכמה ובינה שמתפשטין בה ע"י ז"א ושמות אחוריים דע"ב ס"ג שבחכמה ובינה שהם קפ"ד קס"ו הם גי' עפר שהמלכות מקבלת מהם וזהו שנאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ כי מלכות כשהיא בשלימות קומתה אז יש לה זיווג שמקבלת מהרצון ואז היא מריצה פירותיה כמ"ש בהקדמת זוהר דף י"ב מה דהוות יבישה אתעביד ארץ למעבד פירין ואיבין וכו' ע"ש ובע"ח שער טנת"א פרק ה' כתב שלש מים מרוח חקק וחצב בהן תהו ובהו וכו' שזה קאי על כ"ב אותיות וז"ל, והנה מתחילה מזריע האב הוא חכמה טיפת החומר היא האותיות שעליה נאמר והארץ היתה תהו ובהו כי מעכירת המים יצא החומר הראשון הנקרא תהו כנזכר בספר יצירה שלש מים מרוח חקק וחצב בהן תהו ובהו רפש וטיט עשאן כמין חומה וכו' הרי כי חומר האותיות מן המים שבחכמה יצאו ותחילה נעשו תהו ואח"כ בהו ואח"כ נרשמו ונעשו ונצטיירו ויש אותיות עגולות כמין חומה ויש פרוסות וארוכות כמין מעזיבה ויש של בית קיבול כמו הערוגה ששותה המים בתוכה וז"ש כי לשלג יאמר הוא ארץ ונמצא מעכירת המים שבחכמה יצא חומר הראשון הנקרא תהו ואח"כ נתן בבינה ונצטיירו במעי אימא ע"י החומר שלה ג"כ שהוא האפר של האש כי המים מימין שהוא בחכמה וממנו יצאו מעכירותו הכ"ב אתוון ובהם ה' חסדים של מנצפ"ך הפשוטות הראשונות ונעשה עפר לובן מעכירת השלג שבלבנון שהוא חכמה בסוד כי לשלג יאמר הוא ארץ אך אש שבבינה מעכירותה ושמריה יצא חומר הנוקבא אודם והם האותיות מנצפ"ך הכפולות שהם ה' גבורות בגי' אפר כי האפר עכירת שמרי האש הוא ואז נצטייר גוף הולד ז"א במעי אימא מכ"ז אותיות כ"ב זכרים וה' נוקבין ומהם נוצר הולד וכו' ע"ש: