ספר יצירה א ז
פרק א · פרק ב · פרק ג · פרק ד · פרק ה · פרק ו
<< |ספר יצירה · פרק א · משנה ז| >>
עשר ספירות בלימה, נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת. שאדון יחיד ואין לו שני. ולפני אחד מה אתה סופר:
מפרשים
גר"א
עשר ספירות בלימה נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן. הוא חוזר למעלה שאמר עשר ולא כו' שאין לחשוב בחינה ראשונה שבכתר וגם מלכות, כ"א נחשוב בחי' א' שבכתר א"צ לחשוב מלכות כי נעוץ סופן בתחלתן ואם תחשוב מלכות נעוץ תחלתן בסופן כו':
כשלהבת קשורה בגחלת. שבהם יתראה היאך נעוץ סופן בתחלתן, כי חמשה אשות הן בשלהבת. א' גוון תכלת שסביב הפתילה נגד מלכות והוא חשמ"ל מתוך האש. והשני גוון חיור שסביב לה נגד ו"ק והוא נקרא אש. והג' כמו נוגה סביב האש שאינו נראה אלא בסתימו דעיינין נגד בינה דלא קיימא לאסתכלא והוא הנק' נוגה סביב. והד' הזוהר המאיר משלהבת שאין יכולת להשיג איך בא האור משלהבת והיא בעצמה אינה שם ובהעתק השלהבת מעתיק ג"כ האור נגד חכמה והיא נק' זוהר ולכן קראו בתיקונים בהקדמה כל ספי' זוהר כי הן בחכמה כנ"ל. והה' היאך נאחזין בגלגל האש והוא גוון שחור ועליו נאמר ישת חושך סתרו. וכל הגוונים דלעיל מ"מ מושג משא"כ בגוון הדא שאינו מושג כלל והוא נגד א"א שנקרא חושך כנ"ל, והאש היסודי בעצמו הוא שרש של כל הגוונים הנ"ל וכולם קשורים בו והוא נגד עתיקא סתימאה (נ"א ע"י) ובגחלת עצמו יש בו בחי' אש יסודי שבלא"ה לא היה האש נאחז בו ובו התקשרות גוון תכלת ובו נאחז האש היסודי וע"י באין כל הגוונין וז"ש תחילתן בסופן, וכן גוון התכלת שבו האש היסודי נאחז בגלגל האש וע"י כולן נאחזין שאם תכבה האש שצריך להסתלק, האש התכלת מן הגחלת חוזר למקומו וכל הגוונין עמה, וכן הוא במלכות שכולן עולין לכתר ע"י ושם נק' כתר מלכות וז"ש סופן בתחלתן, והגחלת הוא בחי' העולמות התחתונים שמלכות יורדת ומתקשרת בהן ולכן גוון התכלת הוא סביב הגחלת משא"כ בשאר הגוונים שכולם מאירים מרחוק אל הגחלת והיא בוררת מן הגחלת ניצוצין של אש היסודי וכן כל הד' יסודות וחוזרין לשרשם, וכן עושה מלכות בסוד ומלכותו בכל משלה והיא מבררת ע"י מוחא עילאה כידוע הוא סוד הזווג והבן. והיא חכמה ששם השמן לכך צריך פתילה לשמן וזה סוד כל המצות והכוונות וסוד מיין דכורין מיין נוקבין, וז"ס לעבדה ולשמרה, וכל זה שאמרנו שעתיק פעמים נחשב במנין היינו בבחי' המלכות של הספירות שבה מתייחד עתיקא סתימאה וע"י מתייחד בכל הספירות, והיינו שאמר במשנה ד' עשר ולא י"א ופירוש משנה שאחריו עשר העמקים ואמר אבל אדון יחיד פירוש עתיק יומין שנקרא אדון הוא מושל בכולם ואינו ממנינם, והזכיר אדון יחיד מלמטה למעלה כנ"ל שעיקר יחודו הוא במלכות ועל ידה מתייחד בכולם, וכן אמרו בזוהר דלא נחית עלוי עד דאפיק בת זוגיה, ולכן אמרו כל אדם שאין לו אשה שרוי כו', ופירש במשנה ו' שאע"פ שמתייחד בהם מ"מ הוא נעלם מהם ולכן אינו במניינם, וחזר ופירש כאן שא"א לומר שהוא במניינם שאדון יחיד ואין לו שני, פי' כי א"א להכנס במספר רק דבר שיש לו שני נקרא הוא אחד אבל דבר שאין לו שני א"א לקרותו אחד כידוע לכל חכם וא"ק א"א לומר שם ח"ו כלל שם שני ועליו אמרו בזוהר אני אני הוא ואין אלהים עמדי דל"ל שותפו דתניינא, שאע"פ שאמרנו חכמה ובינה וכל הספי' בא"ק היינו בבחי' שפעו בתחתונים והכל לשבר האוזן כידוע לפיכך א"א לומר שהוא בכלל הספירות:
ולפני אחד מה אתה סופר. אמר כאן שא"א לומר שיש מספר בא"ק כיון שכתר הוא אחד וא"ק ע"כ הוא לפני התחלת הספירות היאך יוכל לומר שם שום מספר כמו שאין יכול לומר שום מספר לפני אחד:
פרי יצחק
נעוץ סופן בתחלתן. הכתר ממטה למעלה של הספירות הוא סופן ושרשם ונעוץ אותו בתחילתן בחכמה שהוא התחלתן של הספירות לחשוב הכתר לחשבון עשר הספירות ולא לחשוב אותו בשם הא"ס כמ"ש למעלה במשנה ד' עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה:
ותחלתן בסופן. כי המלכות אף שהיא מקבלת מכולם דלית לה נהורא מגרמה והיא סוף הספירות לא תפריד אותה ג"כ מחשבון עשר הספירות כי תחילתן של הספירות חכמה נעוץ בה בסוד בחכמה יסד ארץ:
כשלהבת קשורה בגחלת. שלהבת יה החכמה שנקרא בשם י"ה היא קשורה במלכות הנקראת בשם גחלת אש הגבורות שיש בה וכן כשלהבת שאין בה ממש היא קשורה בגחלת שיש בו ממש כן הכתר שנקרא בשם אין שאין לו מהות כלל הוא קשור בחכמה הנקרא בשם יש שיש לו מהות קצת:
שאדון יחיד ואין לו שני. ר"ל כי אע"פ שהכתר הוא נקרא בשם אין שאין לו מהות כלל ואעפ"כ הוא נחשב בחשבון הספירות מ"מ אין סוף ברוך הוא לא הוא בחשבון הספירות כי הוא יחיד ואין לו שני שהוא חד בלא חושבן ולא שיתוף ולא כמו האחד שיש לו חשבון ושיתוף לו השני, כי הכתר אע"פ שיש לו ג"כ שם האחד הוא אחד בשיתוף כמ"ש במשנה ה' מהזוהר ע"ש וזהו ולפני אחד מה אתה סופר כי לפני הכתר הנקרא ג"כ בשם אחד אין שייך בו שם מספר כי אין מספר אלא מאחד שיש לפניו שיתוף השני: