ספר יצירה א ו
פרק א · פרק ב · פרק ג · פרק ד · פרק ה · פרק ו
<< |ספר יצירה · פרק א · משנה ו| >>
עשר ספירות בלימה, צפייתן כמראה הבזק ותכליתן אין להם קץ, דברו בהן ברצוא ושוב, ולמאמרו כסופה ירדופו, ולפני כסאו הם משתחוים:
מפרשים
גר"א
עשר ספירות בלי מה צפייתן כמראה הבזק. כל המשנה הזאת הוא פירוש על המשנה שלמעלה. צפייתן וכו' הוא פירוש על מה שקראן עומקין, פירוש צפייתן שאדם צופה להשיגו כמו הבזק שאין יכולת לראותו רק ברגע אחד וחוזר לאחור כמ"ש במשנה ח' בלום פיך כו', ואמר צפייתן שצופה הוא דבר שרואה מרחוק ולכן הנביאים נקראו צופים שרואין את ה' מרחוק כמ"ש מרחוק ה' נראה לי וכן דרשו בגמרא (סוטה י"א) ותתצב אחותו מרחוק ע"ש החכמה, והספירות הן כולם בחכמה כמש"ל:
ותכליתן אין להם קץ. אמר אע"פ שא"א להשיגם אל תחשוב לפי שרחוקים הן ממנו לכן אמר ותכליתן אין להם קץ שהם מתייחדין בכל העולמות עד אין קץ שאין שום דבר פנוי מהם כמ"ש דלית אתר פנוי דלא אית ביה הוי"ה, ואמר במשנה שלמעלה שאין להם סוף הוא למעלה עד אין סוף ב"ה ואמר כאן ותכליתן כו' הוא למטה וכן אמרו למעלה עד א"ס ולמטה עד אין תכלית:
ודברו. הוא חוזר על מה שאמר אדון יחיד אמר ודברו בהם ברצוא ושוב, פי' אע"פ שאמר לעיל כי א"ס מצד המלכות דא"ק מתייחד בהם, אמר ודברו הוא מלכות דא"ק, בהם בספירות, ברצוא ושוב שאין יכולת להשיגו וע"ז אמרו בזוהר מטי ולא מטי וכן בעתיק של כל העולמות שכן אמרו בזוהר והחיות כו' רצו"א בנוריא"ל ושו"ב במט"ט פי' שגימ' רצו"א הוא נוריא"ל וגימ' ושו"ב מטטרו"ן שגימ' שד"י, והענין שד' חיות הן ד' אותיות הוי"ה שביצירה שהן ד' פרצופין ומט"ט הוא על גבם מסטרא דכתר והוא נחלק לשתי בחינות אחת מצד א"א ואחת מצד עתיק ומצד א"א הוא ג"כ ב' בחינות [נ"א בבחינת חיות] בסוד ארגמ"ן ומצד עתיק הוא נעלם מהם ושם הוא בסוד כי שמי פי' מלכות דבריאה בקרב"ו והוא שם שד"י ומסטרא דארגמ"ן נק' נוריאל ומסטרא דבריאה נקרא מט"ט ששמו כשם רבו ולכן אמרו והחיות רצוא מסטרא דנוריאל ששם יכולין להשיגו ושוב מסטרא דמט"ט כי אין יכולין להשיגו, ורצוא ושוב שניהם גי' תרי"ג (ר"ל עם התיבות) כי מסטרי' באין תרי"ג מצות טהור וטמא כידוע ואם תוסיף ז' מצות דרבנן כנגד ז' תחתונים דעתיק שמתלבשין בו [ר"ל מל' דבריאה נעשה עתיק בראש עולם היצירה] שנקראין דרבנן שהן מסטרא דמלכות יהיה בגי' כת"ר והן תר"ך עמודי אור שבכתר שהכתר הוא אור כדלקמן:
ולמאמרו כסופה ירדופו. פי' ולמאמר של א"ק שהם ו"ק של א"ק שאינו בהם אף ברצוא ושוב רק שהן רודפין אחריו להשיגו כמו מלכות דא"ק שרודפת אחריו כמו שידוע בכל מלכות של העולמות כמ"ש שימני כחותם וז"ש כסופה שהיא מלכות סוף כל דרגין בתוס' ה' שהיא ה' אחרונה של הוי"ה שבה נברא העולם, וסופה גי' קנ"א אהי"ה דההי"ן שהיא במלכות ולפי שהיא מתלבשת בהן רודפין אחר מאמרו וכן עושין אנחנו כשהשכינה מתקשרת בנו קוראין אנחנו להקב"ה כמ"ש בזוהר וזהו שאמר כסופה:
ולפני כסאו הם משתחוים. פי' כסאו הוא בינה דא"ק שכל כסא הוא בבינה כידוע דאימא מקננא בכורסייא, הן משתחוין מצד שאין יכולת להשיגו כלל כמ"ש ע"פ ואראה ואפול על פני, ואמר ולפני כסאו שהוא חכמה דא"ק שהוא פני כסאו כי בבינה יש קצת השגה בשאלה כנ"ל משא"כ בחכמה רק משיגים מציאותה והן משתחוין לו כי הוא עילתם כי א"ס ע"י התלבשו בחכמה דא"ק האציל ע"ס שבאצילות ולכן הן כולן במחשבה לבד ונקראין ע"ש יו"ד שבהוי"ה, וע"י התלבשו בבינה דא"ק וחוזר ונתלבש בבינה דאצילות ברא ע"ס דבריאה ולכן נק' ע"ש ה' שבשם, וע"י התלבשו בו"ק דא"ק ודאצילות ודבריאה יצר ע"ס דיצירה ונקראו ע"ש וא"ו של השם, וע"י התלבשו במלכות דא"ק ואצילות ובריאה ויצירה עשה ע"ס דעשיה ולכן נק' ע"ש ה' אחרונה של הוי"ה ב"ה:
פרי יצחק
צפייתן כמראה הבזק. ר"ל הצפייה שהספירות צופות ומביטות זו בזו הצפייה ההיא תמיד כמראה הבזק כזה שבוזק גפת בכירה ר"ל כמי שמפזר גפת שהוא פסולת הזיתים בכירה שהוא מתלהט במהרה ומעלה להב ועולה ויורד הלהב כמ"ש רש"י ביחזקאל וכך הספירות כל אחת צופה ועולה תמיד לחברתה שלמעלה ממנה להיות נהנה ומסתכל באורה ומתוך פחדה מאור גדול שלמעלה ממנה תיכף ומיד היא יורדת למטה. וכוונת בעל ספר יצירה בזה הוא כדי שלא יאמר ח"ו שמנין עשר ספירות הם כגדר המנין בעלי תכלית הגשם שהם נפרדים זה מזה בלתי התקשרות ואחדות בהם כלל לכך אמר שהספירות צפייתן כמראה הבזק שמורה בזה שהספירות הם בהתקשרות אחדות אחד מחמת שהם צופות ומביטות זו בזו אבל מפני שצפייתן הם כמראה הבזק שתמיד צפייתן בדרך עליה וירידה ע"כ הם נכנסים בגדר המנין מצד היותם עלות ועלולים שכל ספירה היא עלה לספירה שתחתיה והיא עלולה לספירה שלמעלה ממנה מקבלת ומשפעת וז"ש אח"כ ותכליתן אין להם קץ כי אע"פ שהספירות הם נקראים בשם מדות כמו בעלי תכלית אעפ"כ אינם נכנסים במנין כגדר המנין בעלי תכלית הגשם כי ותכליתן אין להם קץ אלא שלגבי הא"ס נקראים הספירות בשם מדה אף כי אין בהם מדה וע"כ צריך לומר שהם קבלו המנין מצד שצפייתן כמראה הבזק בסוד עלה ועלול:
ודברו בהם ברצוא ושוב. ר"ל כשתדבר אתה בהספירות לקרות להם בשם מדות צריך אתה לדבר ברצוא ושוב לחזור ולומר שאין בהם מדה כי הכינוי המדה שלהם אינם אלא לגבי הא"ס אבל אין בהם מדה ובזה מ"ש תבין הבדל והפרש בין משנה זו למשנה של מעלה כי למעלה אמר אין להם סוף ואילו במשנה זו אמר אין להם קץ, כי כל דבר קצוב שיש לו מדה נאמר בו קץ ולהיפך בדבר שאין בו מדה שייך לומר בו אין לו קץ אבל למעלה מדבר שעשר ספירות דאצילות מלכא בהון איהו חד בהון מה דלאו הכי בעשר ספירות דבריאה לכן אמר בלשון אין להם סוף כמו אין סוף עצמו. או אפשר לפרש ודברו בהם ברצוא ושוב כשתדבר בספירות יש לך רשות לדבר אמנם ברצוא ושוב כאשר תגיע לג' ספירות הראשונות שוב מהם בסוד כי שאל נא לימים ראשונים וגו' ולמקצה השמים ועד קצה השמים בז' ספירות התחתונות מותר אתה לשאול ולדבר מהם אבל בג' ראשונות שלח תשלח את האם ממחשבתך למשאל אלא ואת הבנים תקח לך כמ"ש זה בזוהר פ' יתרו דף צ"ג ע"א ע"ש:
ולמאמרו כסופה ירדופו. פירוש לחכמה שכולם בחכמה עשית הוא מאמרו בסוד אומר ועושה וכל הספירות כסופה רוח סערה חזק מרוץ ושוב ירדפו לו לקבל אורו. ולפני כסאו הם משתחוים [ולא"ס] שהוא לפני הכתר שהוא כמו כסא לא"ס הם משתחוים לו להוריד השפע ממנו להם כי הכל צריכין לו שכולם נתהוו ממנו והוא מושל בכולה כמו שאמר במשנה של מעלה מושל בכולם ממעון קדשו ועד עדי עד: