ספר יצירה א ה
פרק א · פרק ב · פרק ג · פרק ד · פרק ה · פרק ו
<< |ספר יצירה · פרק א · משנה ה | >>
עשר ספירות בלי מה, מדתן עשר שאין להם סוף, עומק ראשי"ת ועומק אחרי"ת, עומק טו"ב ועומק ר"ע, עומק רו"ם ועומק תח"ת, עומק מזר"ח ועומק מער"ב, עומק צפו"ן ועומק דרו"ם. אדון יחיד א"ל מל"ך נאמן מושל בכולם, ממעון קדשו ועד עדי עד:
מפרשים
גר"א
עשר ספירות בלימה כו'. לפי שע"כ פי' שחו"ב כלולין מכל ע"ס עכשיו מפרש שכל ע"ס כלולין מכולן:
מדתן. כמ"ש בזוהר דבוצינא דקרדינותא מדיד משחתא שכולם נבראו בה כנ"ל במשנה ראשונה והיא קו המדה לפיכך כל הספירות נקראו מדות:
עשר שאין להם סוף. פי' שכל אחד כלול מעשר ועשר מעשר עד אין סוף כמו האותיות של תורה שהן מתמלאין במלוי ומלוי המלוי עד אין סוף, וכל זה לפי שאין סוף מתייחד בהם דהוא ואינון חד כמ"ש אליהו. וכך הם בכל הנבראים והיצורים והנעשים לפי שהוא שליט בכולם ע"י שם קדשו, ותראה שאפילו בגשמיים יתחלקו לשטחים אין חקר והשטחים לקוים אין חקר והקוים לנקודות אין חקר ואין יכולת באדם לשום תכלית למספרם. וכן במספר שתכלית המספר הוא העשר אעפ"כ אין חקר ותכלית למספר שהעשר יתחלקו עוד לעשר והן מאה והמאה נעשה אחד וחוזר ומתחלק לעשר והן אלף והאלף נעשה אחד וחוזר ומתחלק לעשר וכן עד אין תכלית. ולהכל הוא במקרה אבל בע"ס שם קדשו הוא בעצם:
עומק. הוא דבר שיש לו שלשה רחקים ואין כל דבר פחות ממנו בגשמיים, וברוחניים יש להם שלשה רחקים והן ג' אותיות אמ"ש שהן אמות כל דבר כמו שיתבאר לקמן, והן במספר אב"ג שהן התחלת כל מספר שהא' השרש והב' התחלת הזוגות והג' התחלת הנפרדים. ובספירות הן חב"ד שבהן ברא כו' כנ"ל במשנה א' והן יה"ו שבשם ובכ"א הוא שם ע"ב כידוע ג' ע"ב של שם ג' מלואין ומהם ג' ע"ב של ויסע ויבא ויט שהן רי"ו גי' עומ"ק, ואמר שלכל ג' הרחקים של העומק א"ס, ועכשיו מפרש העומקים של כל הע"ס שבכולם א"ס, ואע"פ שהזכיר מדתן היינו לפי המקבלים אבל בעצם אין מדה ח"ו ואין גוון ולא שם ידיע ולא חד"ר:
עומק ראשית. הוא חכמה שהיא ראשית כמש"ה ראשית חכמה לפי שכ"ע אע"פ שהוא ממנין אינו רק שורש הע"ס והוא בחינה תחתונה שלמעלה כנ"ל והוא מייחד להון מלגאו וכן אין שום השגה בכתר כמ"ש במופלא ממך כו' שכך אמר לעיל בחון בהם אבל בכתר אף בחינה אסור, אבל בחכמה אף שכתוב והחכמה מאין כו' לא ידע אנוש ערכה נתיב כו' מ"מ הבחינה מותר כנ"ל שלכן נק' יש שמושגת מציאותה בשכל, וכן היו"ד הוא ראשית לכל האותיות שאין אות בלתי אם קדם לה נקודה והנקודה היא שרשם וחיותם כמ"ש דנקודין אינון רוחין לאותיות והנקודין מחכמה כידוע והיא נק' חיה ולכך אמר כי רוח החיה באופנים דאינון אותיות. וכן בעולם המים קדמו לכ"ד והן קודם לכל תולדות שא"א להיות דבר בלי מים אפי' דבר שגמרו בידי אדם לבשל התחלתן הוא ממים ואבאר לקמן. ובמספר הוא ב' כי האל"ף אינו מספר כי הוא שרשם:
ועומק אחרית. היא הבינה שהיא אחרית כל דבר וכן היא שבת אחרית הימים של השבוע והיא אחרית כל דבר להגמר שתחלתן הוא מים וסופן להגמר באש וכן גידולן של כ"ד בשמש כמ"ש וממגד תבואות שמש שהוא מאש שמים נבראו מאש וכן השמש כמ"ש לקמן, והיא אחרית כל דבר שאליה ישובון הכל שהוא העוה"ב, וכן הכסא ששם צרורין נפשות הצדיקים דאימא מקננת בכורסיא והיא יובל הגדול שאז ישוב הכל אל השרש כידוע, וכן [בעולם] הוא אש הגשמי שהוא סבה לבשל ולגמור כ"ד והוא סיבת הפסדו ובו ישוב כ"ד לשרשו, וכן אש הבע"ח הוא סיבת חיותו ומותו וכן אש היסודי הוא סיבת גמר כ"ד והפסדו ואליו ישוב נפש היסודי וכן אמר הכתוב והרוח תשוב אל האלהים והוא סוד הקרבנות לחמי לאשי וידוע למבין, ובה נברא העוה"ז כמ"ש כי ביה ה' צור עולמים נברא ב' כו' ועדיה ישובון: ובמספר ג' הוא תכלית המספר כי מרובעו הוא ט' שהוא תכלית המספר כנ"ל:
עומק טוב. הוא כתר כי הוא נקרא א"א דשם וותרנותא דכולא בכל הז' תיקונים, וי"ג תיקונים הוא רחמים עד אין קץ שאין שם דין כלל:
ועומק רע. הוא מלכות אע"פ שאין שם רע כלל ח"ו כמ"ש אני ה' לא שניתי כו' מ"מ רגליה יורדות כו' וכל מאני כו' וכן אמרו בגמ' בא דוד והורידן לארץ שנאמר לא יגור במגורך כו' והיא ראש לשועלים דעלמא דפרודא. וכן במספר העשיריות היא ראש לעשיריות שהם נפרדים אע"פ שהיא בכלל אחדים:
עומק רום. הוא נצח:
ועומק תחת. הוא הוד כמ"ש והקרנים גבוהות כו' וכן ברצועות כמ"ש בזוהר:
עומק מזרח. הוא תפארת כמ"ש והוא כחתן יוצא מחופתו ממזרח:
ועומק מערב. הוא יסוד שבו מתערבין כל הספי' והוא נק' כל ולכן אמרו שהשכינה במערב:
עומק צפון. הוא גבורה כמש"ה מצפון תפתח הרעה ושם הוא גיהנם ושם הוא מדור המזיקים ומשם באה הטובה לעולם כי אור החסד גנוז וא"א לקבלו ושם הזהב וכן אמר מצפון זהב וכו' וכן אמרו הרוצה להעשיר וכו':
ועומק דרום. הוא חסד כמ"ש ויסע אברם כו' הנגבה והן ששה קצוות הידועים:
אדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולם. אמר אע"פ שהזכרתי לך עשר עומקים, אין פירוד ח"ו ביניהם כי אדון יחיד הוא א"ס מושל בכולם והוא מייחדם. וכן אמר אליהו ומאן דאפריש כו' וכל הכינויים שהזכירו ח"ו לאו על מהותו אלא ע"ש מדותיו כמש"ש אנת חכים ולאו בחכמה ידיעא, והזכיר חמשה כינוים. אדון, נגד המלכות כי כשא"ס מייחדם נק' אדון בסימנא דכורא כידוע כמ"ש פני האדון ה'. יחיד, נגד ז"א שהוא יחוד כל הספירות כידוע ובו כל הנחלים הולכים אל מקום אחד וכן יקוו המים כו' בשלישי בסוד יב"ק כו'. אל, הוא בינה בסוד אל עליון כידוע [ובסוד י' י' א' י' דס"ג שבבינה גימ' א"ל. נ"ל מ"ש]. מלך, הוא חכמה מלכא עילאה כידוע. נאמן, הוא כתר שהוא אמון מופלא והוא אומן של מ"ב ועליו נאמר ואהיה אצלו אמון. והתחיל ממטה למעלה לפי שאמר מושל בכולם והוא ממדת המלכות:
ממעון קדשו עד עדי עד. עכשיו מפרש כסדר התייחדו. ממעון, הוא כתר שאור א"ס גנוז בכתר ומשם ואילך הכל על ידי התלבשות כידוע. קדשו, היא חכמה שכל קדש היא בחכמה כידוע. עד עדי עד, הן בינה ו"ק מלכות כסדר, כי עד הוא מלכות כמש"ה עד ערב לפי שע"כ הוא מגיע היחוד, ועד שני נק' בינה כי עד שם מותר הסתכלות כי נק' מי אף שבעצמה אין רשות לשאול מ"מ ע"י היוצאין ממנה מותר, ולכן מלכות נק' מה שבה מותר השאלה על מהותה והיא נקראת מי כמו מבטן מי כו' ואמר אם ידעת בינה מי שם וכו' ר"ל שואל על המעשה מי עושה את הדבר הזה, והם ב' שמות אלהים המתחלפים בשם ע"ד כידוע, ועליה נאמר מן העולם ועד העולם ממטה למעלה. ועדי, הוא ת"ת שהוא מגיע מן העולם ועד העולם כמ"ש בזוהר, והוא בתוספת יו"ד שאחוז הוא בב' ההי"ן כמ"ש מקצה השמים ועד כו' וע"ז אמר בטחו בה' עדי עד. ולפי פשוטו עומקים הן דבר שאין יכולת באדם להשיגו. עומק ראשית ואחרית הן קודם בריאת העולם ואחריו, עומק טוב ורע הן להשיג היאך הן בבורא ית' קשורים עד תכליתו, עומק רום כו' עד סוף הן חוץ לעולם מו"ק, וע"ז אמרו רז"ל בפרק ב' דחגיגה כל המסתכל בד' דברים כו' וכל שלא כו', מה למעלה מה למטה הן עומק רום עד עומק מערב [פי' כמ"ש התוס' שם], מה לפנים מה לאחור הן עומק ראשית ואחרית, וכל שלא כו' הן עומק טוב ורע ואמרו בגמרא זה העובר עבירה כו' ר"א אומר זה המסתכל בקשת וד"ל:
פרי יצחק
מדתן עשר שאין להם סוף. פירוש כמ"ש בהקדמת ת"ז דף ג' ע"ב וז"ל דעשר ספירות דאצילות מלכא בהון איהו חד בהון מה דלאו הכי בעשר ספירות דבריאה דלאו אינון ואיהו חד:
עומק ראשית וכו'. עשרה עומקים מזכיר כאן כנגד עשר ספירות והם נקראים בשם עומק מלשון ועמוק עמוק מי ימצאנו שאין להם סוף. עומק ראשית כתר ועומק אחרית מלכות בסוד אני ראשון ואני אחרון אנ"י אותיות אי"ן הכתר שנקרא בשם אין שאין לו מהות כמו החכמה שנקראת בשם יש ומלכות נקרא בשם אני גי' שם ב"ן וט' אותיות שלו שהוא במלכות. עומק טוב חסד כי טוב ה' לכל ומטיב חסדו אפילו לרשעים. ועומק רע גבורה כי היא תמורת הטוב של החסד:
עומק רום ועומק תחת. הם סוד נצח והוד כי ידוע שהם שחקים רחים העליונים שטוחנים מן לצדיקים ב' רחים העליונה נצח ותחתונה הוד. ואפשר לומר עוד בדרך אחר. עומק ראשית ועומק אחרית קאי על חכמה ובינה ועומק רום ועומק תחת קאי על כתר ומלכות, ועיין במשנה י"ג פרק זה מ"ש שם מזה הענין ותבין. עומק מזרח תפארת הנקרא בשם שמש היוצא ממזרח ועומק מערב יסוד בסוד שכינה במערב כי ביסוד מתערבים כל הכחות. עומק צפון ועומק דרום בינה וחכמה צפון בינה [ודרום חכמה] בסוד הרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין מצפון זהב יאתה. ובעל ספר יצירה חשב הששה קצוות קודם לחכמה ובינה לפי שהוא חושב ומונה הספירות ע"ד סוד הנאמר בכתוב אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים לכן אחר שחשב הכתר ומלכות בסוד אני ראשון ואני אחרון חשב שאר הספירות ע"ד סוד ומבלעדי אין אלהים כי נודע מזוהר בהקדמה שלו דף ב' ע"א ובפ' משפטים דף ק"ה ע"א כי שם אלהים הוא בסוד מ"י אל"ה אלה הוא בו' קצוות שכל קצה כלול מכולם ושש פעמים ו' גימטריא אל"ה ומ"י הוא בסוד חכמה ובינה י' הוא בחכמה ומ"ם סתומה היא בבינה בסוד המ"ם סתומה של למרבה המשרה שבה סתום אור החכמה וכשנה"י דחכמה ובינה שבהם המוחין חב"ד נכנסים בו' קצוות דז"א ומתחברים בהם אז נשלם שם אלהים בסוד מ"י אל"ה ע"כ הששה קצוות שהם בסוד אל"ה מאלהים חשיב קודם להחכמה ובינה שהם בסוד מ"י אלהים כי אותיות אל"ה האלהים הם קודמים לאותיות מ"י מאלהים:
אדון יחיד וכו'. הוא אין סוף שהוא יחיד ואין שני לו הוא מושל בכולם בעשר ספירות והיינו הוא הארת ז' תחתונות דמלכות דאדם קדמון שהם מתלבשים בעשר ספירות דאצילות כמ"ש בע"ח כי כל מלכות נקרא בשם אדון שם אדנ"י. כי עתיק ואריך הם שניהם כתר דאצילות כי לעולם הכתר יש בו בחינה תחתונה של עליון הוא עתיק ובחינה עליונה של תחתונה הוא אריך שהוא עליון שבכל האצילות ולמעלה מן הכתר הכל נקרא בשם א"ס שהוא יחיד בלא שיתוף כמ"ש בזוהר פ' בראשית וז"ל דאית אחד בשיתוף כגון דכר ונוקבא ואתמר בהון כי אחד קראתיו אבל איהו חד בלא חושבן ולא שיתוף ובגין דא אמר ואין אלהים עמדי, כי בספירות נתגלה בהם בחינת נוקבא הנקרא בשם אלהים דהיינו או"א זו"נ ואפי' באריך ועתיק שהם בסוד כתר ואין להם בחינת פרצוף נוקבא נכרת בהם בפני עצמו מ"מ יש בהם שתי בחינות מ"ה וב"ן שהם בסוד דכר ונוקבא בעתיק צד פנים שלו דכורא וצד אחור נוקבא ואריך צד ימין דכורא וצד שמאל נוקבא כמ"ש זה בע"ח שער עתיק פרק ב' ע"ש ותבין וכולם הם בסוד אחד סוד א"ח ד' שהוא סוד דו"נ כנודע מה שאין כן במה שלמעלה מן הכתר שהוא א"ס הוא חד בלא חושבן ולא שיתוף, ועל ז' תחתונות דמלכות דאדם קדמון אמר כנגדם ז' שמות אלו אדו"ן יחי"ד א"ל מל"ך נאמ"ן מוש"ל בכול"ם כי מלכות דלית לה נהורא מגרמא והיא מקבלת מכולם הוא מרומז בתיבת בכולם בעצמה ושייכות לאלו כל השמות לו' ספירות התחתונות הוא כך, אדון הוא חס"ד כי עולם חסד יבנה, יחיד הוא גבור"ה כי היחוד הוא מצד הגבורה בסוד עורי צפון ובואי תימן, אל בת"ת שהוא נוטה יותר לצד החסד שנקרא בשם אל, מלך בנצ"ח בסוד איהו בנצח, נאמן בהו"ד כי איהי בהוד והאמונה אזור חלציו וכו' עיין בזוהר פ' בלק דף קצ"ח ע"ב במאמר ר' חזקיה פתח והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו דהא צדק היינו אמונה וכו' ע"ש, מושל ביסוד בסוד וכי הוא מושל בכל:
ממעון קדשו עד עדי עד. בהם מרומז כל העשר ספירות דאצילות, מעון הוא הכתר בסוד מעונה אלהי קדם ומעון הוא לשון מקום כמו מעון אתה היית לנו וכן עליון שמת מעונך. קדשו בחכמה, ועד הוא בבינה ע"ד גי' אכדט"ם חילוף אלהי"ם שהוא בבינה. עדי עד מתחילת הבנין ועד סופו כל ז' ספירות תחתונות בסוד בטחו בה' עדי עד וגו' כמ"ש בזוהר פ' וארא דף כ"ב ע"א וז"ל מהו עדי עד וכו' אתר דאחיד לכל סטרין וכו' ע"ש: