ספר יצירה א ד
פרק א · פרק ב · פרק ג · פרק ד · פרק ה · פרק ו
<< |ספר יצירה · פרק א · משנה ד| >>
עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, הבן בחכמה וחכם בבינה, בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו. (נ"א ואית דגרסי ודע וחשוב. ואית דגרסי והשב וחשוב, ואחרים גורסים וחקור ודע וחשוב מהם):
מפרשים
גר"א
עשר ספירות בלימה עשר ולא כו' (עי' ליקוט סוף הספר סי' ב'). אמר שאע"פ שכאן הוא בחכמה אל תאמר שהתחלתן הוא מחכמה ולא מכתר שהוא מלכות של עולם שלמעלה ממנו וע"ז אמר אליהו כתר מלכות ויהיו רק תשע, ועוד כי כתר שבאריך נחלק לשנים גולגלתא וקרומא וגולגלתא היא מלכות שלמעלה והוא שורש עשר ספירות וקרומא הוא כתר של מטה וכן הוא בכתר של עשר ספירות הכללים שנחלקין לעתיק וא"א ולכן מחלק לקמן הרוח לשתים רוח ורוח מרוח, אל תחשוב כי הבחינה הראשונה אינה נחשבת כי התחלת הל"ב נתיבות שבהן הותחל להתפרש הע"ס הוא בחכמה כמ"ש בל"ב נתיבות כו' וכן בא"א שנק' חכמה קדומה לעתיק וכן בקרומא שנק' גם כן חכמה לגולגלתא וכן לקמן בחושבן הע"ס הזכיר הכ"ב אותיות בספירה השניה, מ"מ ספירה הראשונה בכללם, וידוע שמלכות האחרונה נוק' דא"א לא חשיב בכלל הע"ס כמו שיתבאר לקמן רק נכלל בבחינה ראשונה של כתר לכן אמר שאל תחשוב מלכות נוק' ויהיו אחת עשרה, וכ"ה בספירות הפרטיות של כל פרצוף שמסתיים ביסוד ומלכות נוקבא היא עטרת בעלה שעולה עמו ואינה יורדת. אבל בע"ס הכללים עתיק אינו מן המנין אבל מלכות נוקבא דז"א היא המשלמת לעשר. ולכך אמר עשר ב"פ עשר ולא ט' בפרטיות עשר ולא י"א בכלליות וכן להיפך כי מ"מ מלכות ספירה אחת היא או למעלה נחשבת או למטה. וכן שלא תחשוב כי היא אינה בחשבון כי היא נכללת מכולם וכן למעלה היא שרשית של כולם אעפ"כ היא במספרם. ובמספר ג"כ אל תחשוב שעשר הוא חוזר לא' כי הוא אחד של עשירית ועשרים שנים וכן במאות ואלפים והוא כלל כל האחדים. וכן שלא תחשוב שאחד אינו בכלל המספר כמו שחשבו בעלי המספר כי הוא שרש כל מספר ויסודו ולכן אמר ולא תשע. ואמר ולא אחת עשרה הואיל ועשר אע"פ שמשם מתחיל אחדות העשיריות אעפ"כ נחשב עמהם לא תחשוב ג"כ האחת עשרה אע"פ שמשם מתחיל האחדות העשרים מ"מ תחשוב עמהם. ובגופים שאל תחשוב הנקודה הנושאת שהיא שרשה וגם כללות הגשם ויהיו אחת עשרה. או שלא תחשוב שניהם כי הנקודה שרשה והגשם כללות ולכן אמר ולא כו' כי שניהם הם אחד כמ"ש לקמן נעוץ סופן בתחילתן וכ"ה בספירות כנ"ל, ועיקר מה שנתפרש בכאן שהכתר אע"פ שהוא שרש מ"מ הוא בכלל הע"ס בין בקרומא ובין במוחא סתימאה ששם גלוי הע"ס וכ"ה באו"א ששרשם קד"א ומ"ס שכתר של כללות שהוא א"א בכלל וכן באו"א עצמן הן ע"ס:
הבן בחכמה כו'. הוא מפרש כל הע"ס היאך נכללין בהן. הבן בחכמה וחכם בבינה פירוש שלא תאמר שבחכמה אין שם ספי' בינה וכן להיפך לכן אמר הבן וכו'. כי מלוי היו"ד הוא ו' ד' שנעשה ה' בינה וכן מלוי ה"י של בינה הוא י' שהוא חכמה וע"כ נחלקים לשנים או"א וישראל סבא ותבונה או"א הוא יו"ד של השם ונכללת אימא בו"ד וכאן הבן בחכמה ויש"ס ותבונה הן ה' של שם ונכלל יש"ס במלוי ה' שהוא יו"ד וכאן חכם בבינה ולכן נק' רעין דלא מתפרשין וכן בקד"א ומ"ס. ע"כ פירש ג"ס הראשונות היאך הן בהן שבהן אסור הבחינה והחקירה ועכשיו מתחיל לפרש ז"ס אחרונות שבחו"ב. ואמר בחון בהם (עי' ליקוט סוף הספר סי' ג') פי' באו"א ששניהם הן חכמה תבחון בהם היאך יוצאים הז' ספירות כי מלוי היו"ד הן ו"ד שהן ו"ק ומלכות. וחקור מהן שהן יש"ס ותבונה ששניהם הן בינה שבהן מותר החקירה כמ"ש בזהר דקיימא לשאלא ולא בה עצמה כי שאל נא לימים ראשונים וכו' אל הז"ס היוצאים ממנה, ולכן אמר מהן, והן יוצאין מה' שהוא ד' על ו' שלעולם עיקר גלוים בנוקבא לכן ביו"ד הם במלוי ובה' באות שרשית וביו"ד הקדים ו' לד' ששם הוא בזכר הקדים הו' וכאן בנוק' הקדים ד' לו', ומפרש ואזיל העמד דבר על בוריו. דבר הוא המלכות כידוע. והושב יוצר. הוא ו"ק שנקרא יוצר כידוע והוא מקנן ביצירה, והקדים דבר ליוצר כי עיקר הגילוים בבינה ששם ד' ע"ג ו'. ואמר על בוריו שהוא ו"ק ד' על ו'. ואמר על מכונו שהוא מלכות ו' על ד' כ"א כפי שרשו כי ו"ק שרשו בחכמה ומלכות שרשה בבינה. ובמספר אמר על הא' אע"פ שהוא שרש המספר מ"מ הוא בכללם כנ"ל ועל ב' וג' אמר הבן וכו' שנכללין כי אב"ג מספרן ששה ואם תחלקם על ב' חלקים יהיה כל חלק ג' ועל זה אמר הבן בחכמה ואם תחלקם על ג' יהיו ב' וזהו וחכם בבינה, ואמר בחון כו' ע"י שאר ז' מספרים שהן הד' וששה הנותרים שהן ד"ו שנכללין בהם. ואמר בחון היינו בב' שאם תכפול אותו בעצמו יהיה ד' ואם תכפול בג' יהיה ו', וחקור בג' שאם תחבר אותו אל א' יהיה ד' ואם תחבר אותו ג"כ בב' יהיה ו', ולכן יוצא מג' אותיות הנ"ל הד' והו' אותיות שאחריהן ולכך הקדים דבר ליוצר ולכן בספירות ד' הוא אחת וו"ק הם ו"ס כמו במספר [פי' שהד' היא אחת בא"ב ואח"כ עד יו"ד הם ו' מספרים], ואם תצרף אב"ג יהיה ו' ואח"כ ד' וזהו יוצר על מכונו וזה שורש ע"ס שלכך נכללין בד' אותיות וו' אותיות הנשארים הן אחר ד' וזהו דבר על בוריו וזהו סוד השם כסדר אבג"ד הם י' ואח"כ ה' ואח"כ ו' וד' הנשארים הם סוד ה' אחרונה שבשם שהיא בסוד ד' דלית לה מגרמה כלום וכשהיא מקבלת מן ו' אותיות הראשונות נעשית ה' ד' על ו' אבל בשם הן וא"ו על ד', ובאב"ג נכללין כל המספרים העשר כידוע שבכל ג' הראשונות נכללין השאר כנ"ל שלכן נק' ג' אמות כיצד כי העשר נחלקין לעשר ולארבע כנ"ל וכן במרובע הא' והג' הן יו"ד, ובמרובע הב' הוא ד', וכן בהצטרפם הן י"ד ד' אותיות השם ומלואו לכן חו"ב נכללין בידי"ם:
אופן ב'
עשר ספירות בלי מה עשר ולא תשע כו'. ידוע שמספר מורה על עשר ספירות ולכאורה המספר מסיים בתשע כי העשירי הוא אחד של העשירות וכן מאה ואלף ולעולם, אעפ"כ הוא סופו של האחדים וכן במאה ואלף וכו', וא"כ תאמר שהאחת עשרה הוא ג"כ בכללם אחר שהוא התחלה של אחדים של עשרים ואמרנו שהתחלה הוא סופו של ראשון אמר ולא אחת עשרה, כי דוקא מסופו של כלל ראשון להתחלה של כלל שני מאחדיות למאות אבל לא מפרט אחד לחבירו. וכ"ה בספירות שמלכות של עולם אחד הוא כתר של חבירו וכן מפרצוף אחד לחבירו. אבל בע"ס פרטיות של כל ספירה לחבירו אינו כן. והטעם כי בכללות הוא לקשר עולם ופרצוף לחבירו. משא"כ של פרצוף אחד שא"צ קשור כי היו מעולם כן משא"כ ספירה בחבירו שאינן אלא לאחר התיקון:
הבן בחכמה כו'. מפרש והולך שכל הע"ס קשורים זה בזה. וחו"ב של כל דבר הוא חומר הראשון היולי שעליו נאמר גלמי כו' וכן היו"ד הוא גולם כל דבר והוא בכל האותיות וכל האותיות בו בכח וה' צורה הראשונה שלכן נק' ציר"י וייצר כו' והן קשורים זה בזה בקשר גמור לעולם כחדא שריין וכחדא נפקין ולא כו' כידוע שלא היה לעולם חומר בלא צורה וצורה בלא חומר וכח החומר בצורה וכן כח הצורה בחומר וז"ש הבן וכו'. ואח"כ באין עליהם חומר ג' יסודות העליונים שהיה בהן בכח והיתה הצורה הראשונה מעוברת מהם מהחומר הראשון והם ג' אבות חג"ת ואח"כ באין ג' צורות יסודות ההן והן יותר בנגלה והן נה"י. ולכן מייחסין נה"י לבינה נביאים מבינה מלכא דשלמא דיליה. וז"ש חקור מהם על החומרים ובחון בהם על הצורות, ור"ל שתחקור ותבחין בחומר וצורה ראשונה ותשכח בהן חומר וצורות של היסודות כמו שהבן בכח באב ואם ואח"כ בא החומר והצורה של היסוד הרביעי שהוא יסוד העפר ביחד שלעולם הנוק' באה כל בחי' ביחד ובאה באחרונה אחר שנשלם בחי' הדכורא וכן בעקודים אורות אוזן חוטם פה ואח"כ נקודים וכ"ה בכל עולם ועולם. וז"ש והעמד דבר יסוד האחרון שנק' דבר על בוריו אחר שנשלם דכורא שממנה נבנית ואח"כ בא כח ההרכבה שהוא המשלים אותם והוא הכתר והוא הנקרא אין וגבוה מערך הספירות מאד כי הוא כח פנימי המתפשט בכולם ואינו חומרי, וז"ש והשב יוצר על מכונו והוא המלכות מכון של כתר שאין ע"ק נגלה עד דאשתלים זו"נ ועליה ג"ר דרדל"א שהן נעלמין מאד מעיני כל חי והן נפשות שלש שאחר כת ההרכבה נר"ן והן באין בתוספת שעמהן הן י"ג (מדות) שאמרו הגאונים שהן ג' צחצחות שע"ג הכתר שבכלל הספירות הוא רישא דלא אתיידע וע"ס שבז"א הוא ג' פרצופים הראשונים הן לו בתוספת שמתפשטין בג' מוחין והן מתפשטות בין בא"א בין בז"א לנר"ן ואינן בחשבון הע"ס שהן עצם דבוק בחומר אינו נפרד מחומר וז"ש למעלה עשר ולא כו' שלא תחשוב כלל הנפש ג"כ לאחת או לא תחשוב ג"כ כח הראשון כח ההרכבה שלכאורה הוא ג"כ כח פנימי כמו שאר ג' הנפשות, אמר הבן כו' בחון בהם כו' ותמצא בכח כולם כח הראשון משא"כ באלו שהן בתוספת משם מ"ה החדש שהן י"ג ועשר וכ"ב כנ"ל (משנה א'):
פרי יצחק
עשר ספירות בלי מה וכו'. פירוש שלא תאמר מאחר שהכתר נקרא בשם אין שאין לו מהות כלל כמו החכמה שנקרא בשם יש אם כן נחשב הוא בשם א"ס ולא הוא בחשבון הספירות לכך אמר עשר ולא תשע שלא להוציא הכתר מן הספירות. אבל שלא תאמר א"כ שהכתר הוא נחשב בחשבון הספירות נמצא עם ספירת הדעת יהיה חשבון מנין הספירות אחת עשרה לכך אמר עשר ולא אחת עשרה כי הדעת אינו נחשב במנין הספירות כי היא אינה ספירה בפני עצמה אלא הוא מזווג לחכמה ובינה. אבל שלא תאמר א"כ מטעם זה לא יהיה נחשב ג"כ היסוד במנין הספירות כי הוא ג"כ מזווג לז"א ומלכות לכן לתרץ זה אמר אח"כ הבן בחכמה וחכם בבינה, פירוש הבן לשון בינה בחכמה שכלולה בה וחכם לשון חכמה בבינה שכלולה בה שלעולם הם כלולים זה בזה בשביל שהם ריעים דלא מתפרשין לעלמין לכן דעת הוא לעולם באתכסיא ולא נוכל למנות אותו מפני העלמת אורו ובמופלא ממך אל תדרוש ולא כן יסוד המזווג לז"א ומלכות שנקראים דודים והזווג אינו בתמידות ולזה מסיים אח"כ ואמר בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בוריו וכו' פירוש כי דבר צדק המלכות צריך להעמיד אותה על בוריו לשון תרגום של משענתו על צדיק יסוד עולם כי זווג המלכות עם ז"א אינו בתמידות כמו החכמה עם הבינה לכן בשביל שהיסוד אין אורו מתכסה תמיד נוכל למנות אותו בחשבון הספירות. והשב יוצר על מכונו פירש והשב הכתר שהוא יוצר בראשית סוד החכמה על מכונו על כנו לקשור העלה בעלול להחשיב הכתר בחשבון הספירות. עוד יש לפרש כל הנזכר באופן אחר עשר ולא תשע וכו' ביאורו כמו שכתב במשנת חסידים מסכת בריאת אדם קדמון פרק א' משנה ב' ז"ל כת"ר חכמ"ה בינ"ה חס"ד גבור"ה תפאר"ת נצ"ח הו"ד יסו"ד ומלכו"ת הרי הם עשר ומפני שלעולם הכתר היא בחינה אמצעית הקושרת העליון עם התחתון כי הוא בפנימיותו יש לו הבחינה עליונה של התחתון ובחיצוניותו יש לו ערך הבחינה תחתונה של העליון משא"כ שאר הספירות שלמטה ממנו שחיצוניותה ופנימיותה שוה שהוא מבחינת עצמה ולא מבחינה עליונה לפיכך אין סדר מנין זה אלא מצד פנימיות הספיר' השוה בכל העשר אבל כאשר ימנו העשר ספירות מצד חיצוניותם אין ראשית מנינם אלא מחכמה שאין חיצוניות הכתר בערכה אלא הוא שרשם ומי שלקח חיצוניות הראוי לכתר מבחינתה הוא ישלימם לעשר וזה הוא אשר נקרא דעת שחיצוניותו הוא חיצוניות הראוי לכתר מבחינת שאר הספירות ודעת זה נמנה קודם החסד לפי שפנימיותו הוא שורש הפנימיות של השבע ספירות שממנו ולמטה המתחילים מחסד ולפיכך אינו נמנה במנין פנימיות הספירות כי אין לו פנימיות פרטי לו כשאר הספירות אלא שורש פנימיות כאמור נמצאו שהספירות הם עשר ולא תשע מחיצוניותה כי הדעת משלימם עשר ולא אחת עשרה מצד פנימיותם כי אין הדעת בכללם כי הוא משונה מהם עכ"ל:
הבן בחכמה וחכם בבינה. בספר ע"ח כתב ע"ז וז"ל דע כי הנה ב' אותיות ראשונות של שם הוי"ה הם בחינת חכמה ובינה אבל באות יו"ד בלבד שהיא חכמה שם יש בחינת בינה כי יו"ד במילואו אות י' היא חכמה וב' אותיות ו"ד נעשים צורת ה' כזה ה שהוא צורת ד"ו והיא נקראת בינה עילאה וזהו סוד הבן בחכמה ואות ה' ראשונה דשם הוי"ה היא תבונה. וכבר הודעתיך בדרוש התפילין בענין כתיבת שם הוי"ה שצריך לכתוב צורת י' בקרן זוית של ה' והיא בחינת חכמה של זאת התבונה וזו החכמה נקרא ישראל סבא וזהו סוד וחכם בבינה:
בחון בהם וחקור מהם. פירוש בסוד כי שאל נא לימים ראשונים וגו' ולמקצה השמים ועד קצה השמים כי בג' ראשונות אסור לחקור בהם רק החקירה הוא רק בשבע חקירות בז' ספירות התחתונות אבל בג' ראשונות אין מותר בהם רק הבחנה להבחין בהם בינם לא"ס ברוך הוא וז"ש וחקור מהם ולא אמר וחקור בהם כמו שאמר בחון בהם כי החקירה הוא רק מג"ר ולמטה בז' תחתונות:
עוד יש לפרש בחון בהם, מלשון אבן בוחן הנאמר בישעיה (ישעיהו כ״ח:ט״ז) שפירושו לשון מבצר וחוזק כמו שפירש רש"י שם, או מלשון ה' צדיק יבחן הנאמר בתהלים (תהילים י״א:ה׳) שהוא יבחן ביסורים והיינו כי התורה ומעש"ט שאדם עושה ומתחזק בהם ע"י היסורין צריך להעלות אותם לחכמה ובינה להיות להם למ"נ כדי לחקור מהם המשכות שפע המוחין חב"ד לז"א להתפשט בו להיות בסוד גדלות ואז הוא ראוי לזווג וזהו והעמד דבר על בוריו כמ"ש לעיל:
והושב יוצר על מכונו. פירוש תן כח תשובה בינה לז"א הנקרא בשם יוצר ואז מבינה יצאו נביאים נצח והוד דז"א שהם מכונו כנו שלו כי ידוע מע"ח כי כשבאים מוחין דגדלות לז"א ע"י נה"י דבינה אז מחג"ת דז"א נעשה מהם חב"ד שלו ועלו נה"י ונעשה מהם חג"ת שלו ונשאר ז"א בלתי נה"י ומהארת החסדים והגבורות שביסוד דבינה שנתגלה בחזה דז"א נתפשט אורם של נה"י דז"א ונגמרו ונתקנו ע"י הבינה בסוד מבינה נביאים: