ספר יצירה א ג
פרק א · פרק ב · פרק ג · פרק ד · פרק ה · פרק ו
<< |ספר יצירה · פרק א · משנה ג| >>
עשר ספירות בלימה במספר עשר אצבעות, חמש כנגד חמש, וברית יחיד מכוונת באמצע כמלת הלשון וכמילת המעור:
מפרשים
גר"א
עשר ספירות וכו'. עכשיו הוא מבאר הע"ס עד סוף הפרק ובפרקים אחרים הוא מבאר כ"ב אותיות וכנגד העשר ספי' הן עשרה מאמרות עמ"ש בזוהר סוף חלק הראשון וכן יו"ד דברות ויו"ד הלולים:
במספר עשר אצבעות. כי אצב"ע בגימ' שם אהו"ה במלוי יודי"ן והוא חותם שנבראו בו שמים וארץ כדכתיב "את "השמים "ואת "הארץ:
חמש כנגד וכו'. והן ה"ח המתלבשים בימין וה"ג המתלבשים בשמאל ויוצאין באצבעות והן ב' ספרים הנ"ל ובהן כלל כל הל"ב בכל יד שלשים פרקים וקנה והזרוע:
וברית יחיד וכו' במילת הלשון. הוא הספר הג' שהוא הספור שהוא הלשון והוא דעת דא"א מכריע בין חו"ב המלבישים ב' הידים שבו כלול כל העשר:
ובמילת המעור. שהוא יסוד דעתיק כנ"ל. ועוד הלשון הוא ת"ת מכריע בין הידים שהן חו"ג, והמעור יסוד מכריע בין אצבעות הרגלים שהם נו"ה והן כ"ב, והן כנגד לוחות הראשונות והשניות. והן היו בכתב בשני לוחות ה' כנגד ה' נגד שני הספרים כתובים באצבע אלהים ועוד היו כולן במאמרו נגד ספור שהוא ברית הלשון. והראשונות נגד הידים והשניות נגד הרגלים, כי נה"י שבפרצוף העליון הן חב"ד של הפרצוף שלמטה ג"כ ג' ספרים ולכך אמרו שהלוחות הם נו"ה שעד שם מגיע הבינה בנ' תרעין. ואמרו מ"ם וסמ"ך שבלוחות שהן ע"ס של בינה כידוע בנ"ס היו עומדין דהיינו נ"ה שהן חמישית וששית לבינה. וכן בידים דאריך שהם נגד הראשונות הם מלבישים נו"ה דעתיק, ונקראו ברית שהתורה בלשון שהוא ת"ת ומילה ביסוד ששניהם ברית הן, ונקראו יחיד שקו האמצעי הוא בסוד יחוד כידוע בסוד יב"ק, ות"ת מיחד בין או"א ויסוד בין זו"נ ועוד בין ב' הצדדים חו"ג מיחד המחלוקת ת"ת. ובין נו"ה יסוד ושם נעשים א' ות"ת ויסוד הן ג"כ אחד כידוע גוף וברית כחדא חשבינן. ואמר מכוון באמצע כי הן בקו האמצעי, ומלת מ'כ'ו'ו'ן' נ"ל כי הן על ה"ס שהן בקו האמצעי מ' מלכות כ' כתר ו' ו' הן דעת ות"ת כידוע ן' הוא יסוד הנקרא כל, ושתי הבריתות הנ"ל הן הממלאים את הבאר מל' כידוע והוא באמצ"ע גימ' בא"ר. ואמר יחי"ד שהוא בגימ' ל"ב שבהן כלול כל הל"ב כנ"ל. ובספירות ה' נגד ה' ה"ח שהן כ"ח חת"נ וה"ג שהן ב"ג הי"מ ודעת הוא ברית כנ"ל שהוא הלשון והמעור כנ"ל, והוא שקיו לכל הע"ס, ובשם העצם במלואו ה' נגד ה' הן ה' דמילוי יו"ד ה"א נגד ה' דמלוי וא"ו ה"א וברית כו' הוי"ה פשוטה. ובמספר הן ה"ה שקצוות [ה' הראשונות] הן א"ה נגד ה' אחרונות שקצוות הן ו"י שהן אהו"י וברית יחיד הן ה"ו כמ"ש רז"ל ה"ו זה שמו של הקב"ה, והן ברית הלשון וברית המעור שהוא העטרה זו"נ כמ"ש אות ברית אות הוא דכורא ברית הוא נוקבא ובוא"ו נכלל ה"ח ובה' נכלל ה"ג והם מייחדים ומחברים באמצע. ובחושים הן ה' חושים חיצונים וה' חושים פנימים והמוח כוללם (ע' ליקוט סוף הספר סי' א'):
אופן ב'
עשר ספירות בלי מה במספר עשר אצבעות. כל הפרק הזה מפרש ע"ס וכל מתני' מפרשת את שלפניה. ובפרקים אחרים מפרש כ"ב אותיות:
חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוון באמצע במילת הלשון ובמילת המעור, הן ה"ח וה"ג כמ"ש באד"ר דף קמ"ב ע"א גבורה דא דכלול חמש גבוראן והאי חסד כליל חמש חסדים חסד ימינא גבורה שמאלא. ולפיכך בכל יד ה' אצבעות בימין ה"ח ובשמאל ה"ג וכן ברגל כמ"ש למטה, וב' עטרין האלו שהן חסד דכליל ה"ח וגבורה דכליל ה"ג הן גנוזין באו"א כמ"ש בא"ז דף רצ"א ע"א מסטרא דאבא הוה גניז בגויה חד עטרא דאיתקרי חסד ומסטרא דאימא חד עטרא דאיתקרי גבורה כו' יעו"ש, ובדף רצ"ב ב' כד אתחברו אבא ואימא כו' וביה אתגניז האי אוירא ואכליל לבוצינא דנפיק מבוצינא דקרדינותא דגניז במעוי דאימא כו' יעו"ש. וידוע שאו"א מלבישין הידים דא"א שהם כלל פרצוף האדם וזהו עשר אצבעות חמש נגד חמש ואח"כ ירית ז"א אלו ב' עטרין ונותן לנוקבא עטרה דגבורה ולעצמו נוטל עטרה דחסד כידוע וכמ"ש שם (רצ"א א') בגין דהאי בן נטיל סימנים דאבוי ואימיה ואיקרי דעת דאיהו סהדותא דתרוייהו כו' ירותא דאו"א ירית מאי ירותא דא תרין עטרין דהוי גניזין בגווייהו ואחסינו לבן דא מסטרא דאבא כו'. כנ"ל, והאי בן ירית לברתא כו' יעו"ש. ובאד"ר דקמ"א ע"ב תנא האי ת"ת כליל ברחמי וכליל בדינא ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב לס"א ותקין מעוי דנוקבא בסטרא דדינא ואתתקנו מעהא, שמעים בדעת אתתקנו כמ"ש בפ' משפטים, והן ה"ח וה"ג ואמר שם תאנא אתתקן דכורא בסטרא במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילין ביה מנהון לגו מנהון לבר מנהון רחמי מנהון דינא כולהו דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי דנוקבא אתפשטת תמן ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא כו' אתבסם דא בדא ואיקרי אדם כלול מתרין סטרוי כו' יעו"ש. וידוע שזו"נ מלבישים ב' רגלים דא"א כלל הפרצוף אדם לכן ברגלים ג"כ עשר אצבעות חמש כנגד חמש כנ"ל. וזווג או"א הוא בדעת שהוא הלשון כמ"ש בספד"צ פ"א לישן דא סתים בין יו"ד וה"א כו' לישן דא סתים לאימא כו', וכן בפ' משפטים (קכ"ג א') דעת גניז בפומא כו' ובכמה מקומות כידוע. ויסוד הוא זווג של זו"נ וז"ש כאן וברית יחיד מכוון באמצע במילת הלשון בין ב' ידים שהוא עד הידים כידוע ומזווג בין או"א. ובמילת המעור בין ב' רגלים ומזווג בין זו"כ ושניהם נקראים ברית, הלשון הוא ברית התורה שנק' ברית והמעור הוא ברית המילה, וע"י אלו הב' בריתות הן קיום כל העולם כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי שדרשו על ברית התורה ועל ברית המילה. וזווג או"א ע"י הלשון נק' נשיקין שהוא זווג של בריאת המלאכים שהם רוחניים לפי שהזווג הוא רוחני. וזווג זו"נ שהוא ע"י יסוד שהוא גופני הוא זווג של נשמות ב"א שהוא גופני. וכן הוא באדם ע"י זווג גופני מוליד אדם וע"י התורה כל הבל נעשה מלאך כידוע, וכן אמרו כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך. ואלו שני בריתות משניהם נולד אדם ערל עד שמל אותם כמ"ש ימול בשר ערלתו ואצל הלשון נאמר ערל שפתים. וכמ"ש בתז"ח כבד פה באורייתא דבע"פ וכבד לשון באורייתא דבכתב ור"ל הת"ח שבדרא בתראה שהן נגדנו בשניהם בגלות הזה ומרע"ה מתלבש בכל הת"ח. ומילת הלשון שמתייגע בתורה עד שנתגדל בשניהם שאדם פרא יולד, ולפי שהברית הזה רוחני לפיכך מילתו ג"כ רוחני וברית המעור גשמי מילתו ג"כ גשמי בחתיכת הערלה. וכמו שברית הלשון כולל זו"נ פה ולשון כמ"ש בתיקוני ז"ח שם תורה שבכתב ושבע"פ והן שתי מילות כן במילת הברית המעור מילה ופריעה זו"נ כמ"ש בזוהר בהרבה מקומות. וז"ש כאן במילת הלשון ובמילת המעור ולעולם הברית כלול שניהם ה"ח וה"ג במעור יסוד דדכורא כולל ה"ח ויסוד דנוקבא כוללת ה"ג שע"י שניהם הזווג והוא ענין הברית כמו אות ברית ביני ובין בני ישראל שהוא זווג קוב"ה עם ישראל וכן ברית הקשת ולוחות הברית ובהן כולל חו"ג ואתבסמו יחד כמ"ש באד"ר (קמ"ב א') ותאנא בצניעותא דספרא אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי אתתקן תיקונא דכסותא דכיא והאי הוי אמה דכיא. ואמר דכיא לפי שה"ח נק' אוירא דכיא כמ"ש בזוהר בא"ז, ארכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין וכולהו תליין בפומא דאמה דאתקרי יו"ד, והן רמ"ח מ"ע שכולן הן מסטרא דחסד כמ"ש בזוהר ותיקונין ותליין בפומא דאמה ששם הברית. וכיון דאתגלי יו"ד פומיה דאמה אתגלי חסד עילאה, הנ"ל עטרא דחסד ולפי שהאמה הוא ג"כ נק' חסד כמ"ש שם לכן אומר חסד עילאה. והאי אמה חסד הוא דאתקרי ותלי בהאי פום אמה ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו"ד דפום אמה ות"ח דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה וכיון דאתגלי אקרי שלים הה"ד התהלך לפני והיה תמים תמים ממש, דתמים הוא חסד כמ"ש בזוהר ע"פ הצור תמים פעלו דאתהדר הצור למיעבד פעלו דתמים, הנ"ל גבורה אתהדר חסד כמ"ש המוציא לך מים מצור החלמיש, וכתיב ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני מאי קא מיירי רישא וסיפא אלא כל דגלי האי יו"ד ואסתמר דלא עייל ליו"ד ברשותא אחרא להוי שלים לעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי מאי ברשותא אחרא דכתיב ובעל בת אל נכר ובגין כך כתיב ואהיה תמים לו, ר"ל ואהיה הוא בינה עלמא דאתי צרור החיים כידוע. דכיון דהוא תמים בגלויא דיו"ד ואשתמרה מעוני וכיון דאתפשט אמה דא אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן בשמאלא דנוק' ואשתקע בנוק' באתר חד וארשים בערייתא כסותא דכל גופא דנוק', לפי שהחסדים עושין רושם בבליטה והגבורות בשקיעה כמ"ש צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה ויסוד דנוקבא נק' תהום כידוע ודדכורא נק' הר ציון כמ"ש כטל חרמון שיורד על הררי ציון וז"ש כהררי אל שהוא חסד, ונק' כסותא דכל גופא לפי שבהם נכללים כל איברים דדכורא ודנוקבא כנ"ל ארכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין. ודנוקבא הם שס"ה היכלין כמ"ש בסוף תז"ח ובפ' בראשית דנ"א ע"ב תחות אלין תלת מאה ושתין וחמש גידין כו'. ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה אתר לאצנעא לההוא אמה דאקרי חסד בגין לאתבסמא גבורה דא דכליל חמש גבוראן בהאי חסד דכליל בחמש חסדים כו' עד דנחית חסד עילאה ואתקיימו ואתבסמו תיקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד כו' ע"ש, ואמר שם ותאנא חמש ערייתא אתגליין בה בסטרא דדינין ה' ודינין ה' אתפשטו כו' יעו"ש, והן ה"ג נמצא כי בברית המעור כלול ה"ח וה"ג וזהו הזווג והמכריע שהוא המזווג צריך להיות כלול משניהם, וכ"ה בברית הלשון הן עשר נקודות שהן ע"ס כנ"ל והן חמש כנגד חמש ה"ח וה"ג כמ"ש בתז"ח דע"ח ע"ד והמשכילים עשר נקודין דקיימין לאנעא חמש מימינא וחמש משמאלא אורחא דאלין לקבל אלין חמש אינון רברבין בהאי גוונא זעירין. ואמר שה' ת"ג ימינא וה' ת"ק שמאלא אתכלילו אלין באלין יעו"ש. וכן באותיות כ"ב אותיות הן בנין גופא דז"א חסד וה' אותיות מנצפ"ך הן גבורות בנין גופא דנוקבא וכולן נקבעו בלשון, וכ"ב אותיות הן ה"ח בה' מוצאות הפה כמ"ש בס"י בפ"ב וה' אותיות מנצפ"ך הן ה"ג כידוע וה' מוצאות כסדר הן ה"ס מחסד עד הוד כידוע ולכן מנצפ"ך התחלתן מחיך ונשלם גבורות החסד בשפה שם ב' אותיות ממנצפ"ך והוא בוצינא דקרדינותא שאמר בספד"צ בפ"ב ו"ו אתפתח באחרא דכתיב הולך לדודי למישרים בבוצינא דקרדינותא למכסיא פתחא, ר"ל וא"ו הוא לישן הדעת ואתפתח בפומא בבוצינא ששם עטרא דגבורה ושם וחכך כיין הטוב שהוא יין דבינה עיט' דגבורה כידוע הולך לדודי למישרים שהם ה' אותיות מנצפ"ך כמ"ש בז"ח שה"ש דף נ"ב ונ"ג וכל דא בגין דנגילה ונשמחה בך עשרין ותרין אתוון רשימין עילאין ודא הוא ב"ך ורזא דא אשר נשבעת להם בך, ר"ל שאלו כ"ב אתוון נכללו בחג"ת כללא דז"א כמ"ש בפ' בראשית דט"ו וט"ז וסוד השבועה הוא שבעה כידוע והם ג' פעמים ז' שנתחלקו בחג"ת כמ"ש שם דט"ז ע"ב וא' כללא דכולהו בת"ת בו ח' אותיות כמ"ש שם והן אבהן, נזכירה דודיך מיין כיון דנתחבר כחדא כו' מסטרא דההוא יין דחדי כולא מישרים אהבוך מישרים אינון שאר אתוון דאשתארו ומאן אינון מנצפ"ך דלית בכל אתוון דאיקרון מישרים בר אינון ואינון דאתכפלו מישרים אלין באלין כו' ע"ש, ואמר שם דהא עשרין ותרין אתוון כללין בך אינון דאשתארו דאינון מישרים אהבוך לאתכללא עמך באינון עשרין ותרין אתוון. ור"ל שאלו כ"ב אותיות חסדים נכללו בז"א וה' אותיות מנצפ"ך שהן גבורות נשתארו ונכללו בנוק' והן רוצין להתכלל ולהתבסם בכ"ב אותיות חסדים כנ"ל באד"ר לאתבסמא ולאתכללא כו', ואמר שם אלין מישרים אינון אתוון טמירין גניזין גו עלמא עילאה כו' שהוא עטרא דגבורה גניז במעוי דאימא, ואמר שם והיינו מישרים אהבוך וכתיב אתה כוננת מישרים וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים כולהו ברזא דאלין אתוון דאקרון מישרים ואלין אתוון כתרין גניזין גו עלמא דאתי אינון כו' כיון דמטו לההוא אתר דאיקרי אתה כדין אתתקנו מישרים, והענין כי אתה נק' מלכות כי א"ת הוא כ"ב אתוון מא' עד תי"ו כמ"ש בפ' בראשית דט"ו ע"ב א"ת כד נטיל אתוון כולהון כללא דכולא אתוון אינון רישא וסיפא לבתר אתוסף לאתחברא כולהו אתוון בה"א ואתקרי אתה וע"ד ואתה מחיה את כולם, ור"ל דאתחבר בה' אותיות מנצפ"ך כנ"ל, והוא סוד הוי"ה יה"ו הוא בז"א כידוע והוא כ"א ועם קוצו של יו"ד כ"ב וה' בנוק' ה' אותיות מנצפ"ך ושם אתתקנו מישרים והן ה' נגד ה' והן עשר אותיות דשמא מפרש, ואמר שם בשה"ש ועל דא תיאובתיה לאתחברא באינון אתוון למהוי כולא שמא שלים כו' יעו"ש, ואמר שם וכדין ירתא שמא דא את בתראה דבשמא קדישא לאתקרי אוף הכי ברוך כו', כידוע, כדין כולא איהו שמא שלים כו' עש"ה, נמצא כי בלשון ג"כ ה"ח וה"ג כלולין בה"ח כנ"ל משא"כ במילת המעור ששם כלולין ה"ח וה"ג ביחד, וז"ס שם יקו"ק י"ק באו"א ו"ה בזו"נ כי או"א הן חמש כנגד חמש ודעת חמש מכריע הן י"ה וזו"נ הן חמש נגד חמש ויסוד (וי"ב של מנצפ"ך וגם שרש של י"ב בריתות של הדעת כמש"ל) מכריע הן ו"ה ה' דידה וה"א שלו ויסוד ששי ובו כלול יסוד דנוקבא לכן בו ו' ובנוקבא ה' לבד. וכאן בס"י אין מדבר רק בזווג עליון נשיקין אצילות זו"נ שהם נאצלו בידים ע"י או"א כמ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים שהן ה"ח וה"ג שבב' הידים כמ"ש כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך והן ב' עטרין דגניזין באו"א דאחסינו לזו"נ וז"ש אף ידי כו' גבורות לנוק' וימיני כו' חסדים לז"א קורא אני אליהם יעמדו יחדיו שהוא הזווג לאתבסמא דא בדא כנ"ל, ועל ענין זה הולך כל ס"י ומבאר הכל ע"י אותיות התורה כל האיברים וכן שמים וארץ והזמן כמש"ל, וגוף וברית א' שהן ב' הבריתות כן או"א וזו"נ כולם, וז"ס שם הוי"ה שהכל אחד לא אבא בעיר כידוע ה' א' ושמו אחד כמ"ש בתז"ח ע"ש, וזהו בפרטות אבל בכללות נקודות הן רוח ה"ח ואותיות ה"ג, וז"ס הקטרת קח לך סמים הן קשט וקלופה חו"ב, נטף כתר, ושחלת וחלבנה יסוד ומלכות, סמים ה' סמים מור וקציעה נרד וכרכום וקנמון ה"ח ת"ק פרסה מחסד עד יסוד, ולבונה זכה או"מ. ויסוד מקבל מוחין דאו"א כמ"ש בסוף תז"ח ודאבא הן ט' נקודות שא' כללי ודאמא כ"א אותיות כנ"ל ולכן בורית כרשינה תשעה קבין ששפין בה את הצפורן שתהא נאה מצד החסד כי נאה לעולם מצד החסד ועזה מסט' דגבורה יין קפריסין מצד הבינה סאין תלתא וקבין תלתא כ"א קבין שתהא עזה מסטרא דגבורה, ועוד חו"ג על כל הקטרת מלח רבע הוא חסד שממתקת הבשר מעלה עשן כל שהוא מסטרא דגבורה שעולה כעשן כידוע, ולכן כ"ש ולכן היה מתמר והולך כמקל כידוע בסוד הגבורות, ונכללו כל הד' מוחין מהן זה מצד חסד וזה מצד גבורה ולכן אמרו שמלח על השולחן מגין מן היסורין מג"ש נאמר ברית במלח וברית ביסורין מה מלח ממתקת כו' ועל שניהם נאמר ברית כי שניהם נכללו בברית כנ"ל:
אופן ג'
עשר ספירות כו' במספר כו' חמש כו'. כי עשר ספירות הן ה"ח וה"ג ומתגלין באצבעות בימין ושמאל חו"ג וכן ברגלים, והענין כי ב' עלמין הן עלמא עילאה ועלמא תתאה הנסתרות והנגלות כו' והן חו"ב עילאין וזו"ן תתאין חו"ב הן מתגלין בידים ה"ח באבא וה"ג באימא וכן זו"ן ברגלין איהו בנצח כו', וז"ס ז"א שנק' תם שכולל הכל ונק' שם הוי"ה כי חג"ת שכולל ג"ר חב"ד דעת במקום הכתר שכולל כל הע"ס חו"ג וכן הוא ת"ת נו"ה כולל זו"ן ויסוד שניהם וז"ש במילת הלשון שהוא דעת כידוע ומעור ביסוד וכלל כולן הוא כ"ב והבריתות אינן נחשבין בפ"ע שאינן אלא כלל הקצוות לפיכך שם הוי"ה אינו אלא ד' אותיות או"א וזו"ן. וכן ח"ג נו"ה. ואינו דומה כלל הדעת לכלל היסוד שדעת כולל חו"ג ביחד והן חמשה אבל ביסוד נכלל כולם לאחד וידוע שאמצעי נוטה לימין ונכלל בו לכן השם הוא הוי"ה היו"ד כולל הדעת והוא"ו כולל היסוד כנ"ל:
פרי יצחק
עשר ספירות וכו'. פירוש כי מבשרי אחזה אלוה שהספירות הם עשר כי הכתוב אומר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו' הרי הכתוב מעיד כי בריאת שמים וחייליהם הם ע"י אצבעות שהם כנוי אל הספירות שהם היו כלי אומנותו של הקב"ה והאצבעות הם עשר א"כ נמצא שהספירות שבהם היתה בריאת העולם הם עשר והם ג"כ חמש כנגד חמש ה' ספירות כת"ר חכמ"ה חס"ד תפאר"ת נצח הם נוטים אל צד החסד שהוא אל צד הימין כי ת"ת אף שהוא קו האמצעי מ"מ עיקרו חסד כנודע שהוא נוטה יותר אל צד החסד אל ימין מבשמאל וחמש ספירות בינ"ה גבור"ה הו"ד יסו"ד מלכו"ת הם נוטים אל צד הדין אל שמאל כי בינה מתייחס לדין בבחינתה שנקראת פועל גבורות כי דינין מתערין ממנה ויסוד אף שהוא קו האמצעי מ"מ עיקר נטייתו לצד הגבורה כנודע אבל אמנם שלא תאמר שאין זה הכרח מאצבעות להיות עשר ספירות כי אדרבה כשתחשוב אצבעות ידים עם רגלים יהי כולם מגיעים למספר עשרים מה תאמר שעשר אצבעות שברגלים הם רק צל ומלבוש ודמיון אל עשר שבידים כי עשר שברגלים הם מרמזים אל עשר ספירות שבבריאה שהם צל ולבוש אל עשר שבאצילות ולעולם הם אינם אלא עשר ספירות א"כ נאמר שלעולם אינם אלא חמש וחמש השמאלים הם צל אל החמש הימינים או חוזר הדין ונאמר שהם עשרים, לכן בא לתרץ זה ואמר וברית יחיד מכוונת באמצע ר"ל כי מאחר שבין חמש לחמש מצינו יחוד ברית המייחדם נמצא שחמש הימינים וחמש השמאלים הם דבר אחד שכללם עשר ספירות מה שלא מצינו כן בין עשר שבידים לעשר שברגלים עד שיראה שהם ב' מערכות כל אחד מעשר וזו צל ולבוש לזו והמכריע בין חמש לחמש שמייחדם הוא ברית לשון מכריע בין אצבעות של ידים וברית מעור בין אצבעות שברגלים וברית הלשון היינו הלב שהוא באמצע בין ידים כי הלב שהוא חושב המחשבה הוא מוציא הדיבור מכח אל הפועל ע"י הלשון שהוא ג"כ באמצע הפה בין החיך והגרון על כן נקרא על שם הלשון וז"ש כמילת לשון כמילת המעור כי מילת הדיבור באה אל לשון ע"י הלב שהוא חושב מילת הדיבור תחילה ומעלה מלתו אח"כ על לשונו וכן עד"ז הברית מילה בו מצטייר תחילה טיפת העובר בכח והוא מוציא אח"כ הטיפה מכח אל הפועל ע"י הנוקבא שהיא מעור שלו מלשון כמער איש ולויות והוא ג"כ מלשון המערה מכלי אל כלי כי הזכר מערה השפעתו אל הנוקבא: