ספר יצירה א ב
פרק א · פרק ב · פרק ג · פרק ד · פרק ה · פרק ו
<< |ספר יצירה · פרק א · משנה ב| >>
בעשר ספירות בלי מה ועשרים ושתים אותיות יסוד, שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות:
מפרשים
גר"א
עשר כו'. הוא פי' היאך נמצאים ל"ב ואמר עשר וכו' ועשרים ושתים כו' הרי ל"ב:
ע"ס. הנה במספר [אמר לי הרב המחבר בע"פ שנקראו ספירות ע"ש שהמספר אינו בריאה רק במחשבה, כי אף אם תספור אנשים או מינים בדרך א' ב' ג' ד' ה' ו' וכו', כשיתפרדו איה סופר ויעבור והנה איננו ואינו ניכר בחוצות מי הוא הא' ומי הוא הב', כיאינו דבוק בעצם. וכ"ה הספירות רק במחשבה וכשם שהמספר אין לו סוף כי תוכל לספור כמה שתרצה כשתגיע לי' שהוא סוף מספר האחדים תוכל לומר ולספור י' פעמים י' עד א"ס כן הע"ס אין סוף ואין תכלית לכן נקראו ספירות. הרמ"ש] אין יותר מעשר שאח"כ מתחיל אחד עשר וכן במאות ואלפים. ובטבעים הן עשר סוגי הסוגים. ובגופים הן שלשה העומקים עם ששה השטחים המקיפים והנקודה האמצעית הנושאה. ובעולם הן עשרה גלגלים עם גלגל השכל. ובשנה הם ג' זמנים, קור וחום ורויה וז' ימי השבוע. ובאדם הן גולגלתא ומוחא ולבא ופה וב' ידים וב' רגלים וגוף וברית. ובספירות הן כח"ב גג"ת נהי"מ. ובשמות הן שבסוף המסכת. ובשם הוי"ה הן קוצו של יו"ד ויו"ד וה"א וי"ו הוא כולל ששה וה' אחרונה, ובכולם ראשון אע"פ שהוא בכללם הוא שרשם ויתבאר לקמן, ועיקר שרשם הוא בחכמה לפי ששם הוא י' שבשם לפיכך כאן מתחילין אבל בכתר הוא סתום בקוץ וכן שם הוא א שצורתו יו"ד י' למעלה וד' מלמטה ו' באמצע כי הוא שורש היו"ד ספירות (לכן יו"ד כלולים בא'). אבל הם בהעלם גדול כלולים באל"ף לפיכך הוא רמוז באל"ף, והיו"ד של חכמה יש לו עוד ב' קוצין מלבד קוץ העליון שהוא רמוז לכתר והן רגל ימיני וקוץ התחתון והן ג' יודי"ן ושתי התחברות של ג' יודי"ן הם ל"ב והן כנגד ג' תיקונין [אפשר צ"ל הקוצין (ש"ל)] הנ"ל והתחברותם כנ"ל, וארבע היודי"ן של היו"ד הן שרש לד' יודי"ן של מילוי ע"ב שבחכמה והן שרש לד' אותיות של שם שכ"א כלול מעשר כידוע ולד' מילואין של השם שכ"א הוא מעשר אותיות לבד שם ב"ן לפי שמל' שבמלכות לית לה מגרמה כלום רק כלולה מכולם והן שרש ג"כ לד' עולמות אבי"ע שכ"א כלול מיו"ד ספי' ולכך נאמר כולם בחכמה עשית, והן [בשכל] החומר והצורה והפועל והתכלית [(גליון) שכ"א כלול מעשרה ג' עומקים ו' השטחים ונקודה הנושאה כנ"ל, והתכלית הוא היו"ד עצמה שהוא קודם במחשבה והשאר הן קוצין של יו"ד ובמעשה התכלית הוא האחרון, (כן מצאתי)] הוא האחרון. ולכן אמרו סוף כו' כנ"ל ולכן שם הוי"ה שבמחשבה היו"ד הוא הראשון ובמעשה שהוא אדנ"י היו"ד הוא האחרון. ולכן כל דבר הוא כלול מעשר כנגד היו"ד ומארבע נגד הד' יודי"ן, והם במספר כל העשרה נכלל בד' שמא' עד ד' בהצטרפם הן עשר. ובגופים הן נקודה וקו ושטח ועומק שהגוף כלול מכולם. ובגוף מלאכות הן החומר והצורה ופועל ותכלית. ובטבעים הן ד' יסודות. ובשנה ד' תקופות, וד' ליחות באדם, וד' רוחות בעולם. וי"ב מזלות נחלקין בד' תקופות, ובחומר הראשון הם ד' שכ"ד צריך החומר הראשון הכולל והעדר והצורה הכללית והצורה הפרטית. ובדומם כסף וזהב ונחושת וברזל. ובנמצאים הם דומם צומח וחי ומדבר. ובאדם הן עור ובשר וגידים ועצמות. ובנשמה הן חיה נר"ן לבד יחידה שאין באדם להשיגה כמו קוצו של יו"ד. ובגלגלים הן גלגל היומי גלגל המזלות וששה כוכבי לכת וגלגל הלבנה מקבלת והיא פועלת בעולם השפל כידוע, והן בעולם משמשי אדם בית ולבוש וגוף ונשמה, והן בכלל העולמות ד' אצילות בי"ע וד' חיות וד' אופנים שבמרכבה, והן בספירות היכלות ולבוש וכלים ועצמות שהן אור מקיף הישר ואו"מ [עי' ע"ח שער אבי"ע פ"ג] החוזר וכלים ואו"פ, והן בפרטיות חו"ב ו"ק ומל' והן ד' אותיות של שם העצם. והן ד' מילואין הידועים והן ד' מוחין חב"ד ודעת הוא כלול מחו"ג ובכולם הרביעי הוא כולל מכולם, דוק ותשכח. ובעשרה העשירית היא מקבלת מכולם ונושאת את כולם וית' לקמן:
בלי מה. פי' שצריך לבלום פיו שא"א להמצא יותר שא"א לומר במספר שום מספר יותר מעשר. וכן קודם לא' אמר לקמן ולפני א' וכו'. וכן בספירות תבלום פיך ולבך לפני האחד שאין יכול להשיג וע"ז אמרו כל המסתכל בד' וכו'. ואותיות בל"י מ"ה הן ל"ב נתיבות ויו"ד של חכמה הכוללם ומ"ה של שם החכמה והכל נכלל בע"ס חכמה לכך נקראין בלי מה וכן תולה ארץ על בלימה כי בחכמה יסד ארץ כמ"ש בזוהר ויתבאר לקמן ולפיכך נקראת ג"כ חכמה ונקראת ג"כ מה ובה נכלל שם של מ"ב כמ"ש בזוהר תיקון ד' וכולהו כלילין בבת שבע כמנין בל"י והן בל"י מ"ה. והי"ס הן בחכמה סתומין וכלולין ולפיכך הן באות יו"ד דלית בה חיורא כמ"ש בזוהר לכך נקראין בלי מה וכ"ז הוא לכ"ד שכלול מן עשר כל הנז"ל. וכ"ב אותיות הן אותיות הידועין והן בכל דבר שאין שום דבר פחות מכ"ב אותיות כלולים בו, והן תורה הקדומה אלפים שנה שהן מ"ס וליבא שמתלבשין באו"א קודם לו"ק וכ"א נק' א' כמ"ש אלף חכמה אלף בינה:
יסוד. פי' כי הן יסוד של כל הנאצלים והנבראים והיצורים ונעשים וכל דבר גשמי ורוחני טהור וטמא והן המזל המכה ואומר גדל והן נפש כ"ד ונקראין יסוד לפי שמתפרשין בע"ס כ"א במקומו [עי' ע"ח שער טנת"א פ"ו ותבין זה] והכל כלולים ביסוד שנק' כל וחוזרין ונכללין במלכות בתוספת ה' שנק' כלה ולכן נתוספים חמש אותיות מנצפ"ך, וכל הכ"ב הן כלולין בעשר באותיות אהו"י כנז"ל וכן הוא ביו"ד של שם שמספרו עשרים וב' צינוריות המחברן ולכן כשתחבר צינור הא' עם היו"ד הם א' י' וצנור הב' עם הד' הוא ה' ועם הו' נעשין אותיות אהו"י כנ"ל ולכן האותיות נחלקין חציין שרשיות שהן נגד יו"ד השורש עם התחברות צינור וחציין שמושיות נגד ו"ד המשמשין ליו"ד עם התחברות צינור ונחלקין לשנים ד' משמשין בראש (ר"ל אלב"ש) נגד הד' שבסוף המחשבה כו' ולפיכך כשתשים הד' קודם לו' נעשה ה' והוא שם י"ה שבחכמה ובד' הזאת כלולין כל כ"ב [ר"ל ציור ד הוא כ"ב כי הוא ב' ווי"ן וי' מאחוריו] ששרשן ד' אותיות אהו"י:
שלש כו' עד פשוטות. הוא מבאר בפרטות כל הכ"ב אותיות ויתבאר בפ' ג' ד' ה':
אופן ב'
עשר ספירות בלי מה ועשרים ושתים אותיות יסוד. מפרש מה הן הל"ב נתיבות. וע"ס הן הפנימיות עשר אתוון דשמא מפרש שקיו דאילנא מלגו וכ"ב אותיות הן ע"ס שנק' עשר תיקונין, וכ"ז בע"ס של ז"א וכמ"ש למטה כי בג"ר אין שם אותיות כלל כי האותיות לא אתגלימו עד צאתן מאימא עילאה כמ"ש בזהר בראשית ובז"ח שה"ש (חסר) שגם ספירות וסידורן הוא על הפנימיות כמ"ש בה"ת. ואמר ספירות כי הן במחשבה כי הם דרגא דחכמה כמ"ש בתיקוני זוהר דע"ג ע"א אדם הגדול חכמה ועשר חכמות איתקריאו ע"ס מסטריה. והענין כי כל האצילות הוא ע"ש יו"ד חכמה כידוע ובחכמה נאצלו כמ"ש כולם בחכמה עשית וכמ"ש בחכמה דא"ק כידוע, ואף בבריאה שאימא מקננת שם ונקראת ע"ש בינה מ"מ הספירות שבה הן ע"ש חכמה, כי בכל עולם ד' עולמות, הספירות שהן פנימיות ע"ש הנשמה הוא חכמה יו"ד, והתקונים שהם גופא דספירין הם בבינה ובאותיות שיצאו ממנה כנ"ל, ולבושין והיכלות יצירה ועשייה וכן בכל העולמות כידוע, ולזה אמר בלי מה שחכמה נק' בלי מה שחכמה תתאה מלכות נק' מה שידוע מהותה אבל חכמה עילאה לא ידיע כמ"ש והחכמה מאין תמצא לא ידע אנוש ערכה כו', ואין ידוע רק מציאותה ולא מהותה כידוע ולכן לא נק' רק יש, וזהו תולה ארץ על בלימה כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ. וזה שאמר ספירות כי ידוע כי אין דבר שהוא במחשבה לבד רק המספר שאין לו מציאות בפועל כלל רק במחשבה ולכן אחד של המספר הוא אחד אמיתי ואיננו מתרבה ולא שום מקרה. והן יו"ד נקודין דנפקין מחכמה כמ"ש בזוהר ובתקונים ובתז"ח כמה פעמים והם ע"ס. ואמר אותיות שהן אות וסימן על הדבר כמו הגידו האותיות לאחור וכאן גלוי יותר, ובאותיות כל אות מורה על מספרו אם נמצא הב' לבד אני יודע כי הוא במספר השנים כידוע שהם בעצמם מורים על מספרם משא"כ בנקודות שאינם במספר רק כשהם ביחד. ואמר יסוד כי התקונין והגוף נברא מהרבה אותיות כמ"ש לקמן פ"ב רל"א שערים רק שכ"ב אותיות הם יסוד של כל רל"א שערים כי לכל כ"א שערים אות א' הוא יסוד שלו כמו בכ"ב אותיות עצמן הכלל שלהם כ"א כמנין אהי"ה בינה שממנה יצאו ואל"ף אינו במנינם רק שרש שלהם שלכן התחיל התורה בב' כידוע, והם יה"ו של השם במספר עם קוצו של יו"ד שהוא שרשם נגד האל"ף כנ"ל שלכן נקרא אל"ף כידוע וה' אחרונה ה' כפולות לכן היא ה"א כפולה בשם כמש"ל:
שלש אמות. הם נגד כח"ב שהן אמות לכ"ד שהן מתפשטין בכל ז"ת כמ"ש באד"ז דף רפ"ט ע"ב איתגליף האי חכמתא כו' יעו"ש. ודעת נגד כתר כמש"ל שהוא מזלא קדישא שממנו תרין עטרין, וכן שם בדף רצ"ב ע"ב בחללא דגולגלתא נהירין כו' ומתפשטין בכל גופא:
ושבע כפולות. נגד ז"ת שבהן תרין עטרין דחו"ב כמ"ש בא"ז שהן ה' חסדים וה"ג כמ"ש באד"ר שמתפשטין בה' ספירין וכללותם ביסוד וממנו מקבלת מלכות לכן הם כפולים כמ"ש לקמן פ"ד כפולים בדגש ורפה שהן חו"ג:
ושתים עשרה פשוטות. הם בדעת עצמו המתפשט ה"ח וכללותם וה"ג וכללותם (והם ו"ו ו' בתפארת ו' ביסוד כמ"ש בזוהר שה"ש כלולין מי"ק. ועיקר ה"ח וכללותם בת"ת ועיקר ה"ג וכללותם ביסוד כמ"ש בתיקונין דת"ת נטל לימינא ויסוד נטל לשמאלא. וג' אמ"ש הן בג' מקומות בגוף, בראש, בטן, וגויה, כמ"ש לקמן שהם בינה ת"ת יסוד) והן מוחין דחו"ב עצמן כמ"ש בא"ז ירותא דאו"א ותרין גניזין דהוו גניזין בגוייהו שהן ד' בתי תפילין שאלו שני מוחין דאו"א נוטל יסוד העיקרן כמ"ש במתני' בסוף תז"ח דף צ' ע"ב עאל לאינון חמש מאה עלמין כו' לבתר לגבי או"א וממה דיהבי ליה כו' ע"ש והן י"ב, וכולן הם בת"ת ששם י"ב גבולי אלכסון י"ב צרופי הוי"ה ושם י"ב בקר י"ב חיוון רברבין כמ"ש בפ' פקודי שהם הי"ב פשוטות דכאן כמ"ש במ"א. והם י"ב מנהיגים כמ"ש לקמן. והענין כי שבע היכלות אינון כפולות כמ"ש בזהר שבעה ושבעה מוצקות וכן אמר כאן שבע כפולות ואמר שם פ' פקודי שהיכל רצון כולל שית היכלין. וכאן הם י"ב פשוטות החסדים לעצמן והגבורות לעצמן משא"כ בז"ס שכ"א נכלל מחו"ג שלכן נק' כפולות, ושלש בחי' במלכות בסוד חול"ם שור"ק חיר"ק, ע"ג ובאמצע ותחתיו כידוע. ובע"ס היא למעלה כמש"ל אחת כו' ובז' כפולות היא באמצע כמש"ל והיכל הקודש מכוון באמצע כו' ובחי' למטה ידוע. ולכן התחלקות ז' כפולות וי"ב פשוטות ג"כ בג' מקומות אלו ז' כפולות בראש וי"ב פשוטות בבטן וגויה כמש"ל, וסדר התחלקות כאן אינו כמו בספירות ששם ג"ר בראש וז"ת בגוף וכאן ז"ת בראש וג"ר בראש וכל הגוף שהם בטן וגויה אלא שהם עיקר הגוף ראש ובטן וגויה כמ"ש בז"ח שה"ש והשאר אינן כ"א מנהיגי הגוף לכן נק' שלש אמות:
אופן ג'
עשר ספירות. מפרש מה הן הל"ב נתיבות והן ע"ס שהן מ"ש בסוף הפרק והן יו"ד נקודות שבתורה והן הפנימיות וכ"ב אתוון הכלים שהן גוף בכ"ד, ומפרש מה הן כ"ב ג' אמות כו' והן שמא מפרש אלא שי"ג הוא לעילא וכנגדן י"ג מדות דהלכה ול"ב דאגדה במ"ה נהורין אתפליג עלמא:
בלי מה. דפנימיות נק' ספירות והחיצוניות אותיות ושניהן אינן רק במחשבה שאינן רק סימנין לדברים אלא שהאותיות ניכרין יותר משא"כ במספר כי אינן רק מחמת המצב ואם ישתנה המצב ישתנה מספרן ונעשה ראשון אחרון וכן בכולם ואינן רק במצב, וכל דבר שהוא במקרה הן בשרשם בעצם לכן האותיות והמספר הוא למעלה בעצם, וז"ש ע"ס בלי מה ר"ל שאינם בנושא וכן אמר על האותיות יסוד יסודן של אותיות למטה שהן בנושא. ואמר באותיות יסוד לפי שהן בנושא מקרה דבוק קצת כנ"ל משא"כ במספר כי אין רק מחשבה בלבד, ולכן אמרו כי אחדותן הוא אחד אמיתי לכן הם למעלה ג"כ בלי מהות שהן אורות שאין נתפסין משא"כ באותיות שהן כלים כנ"ל:
שלש אמות. שמהן נולדו כל האותיות כמ"ש בפ' תצוה, וכנגדם ג' ראשונות שמהן נולדו ז' כפולות שהן ז"ת והן כפולות שבהן ה"ח וה"ג וכללותן ביסוד ה"ח לבד וה"ג לבד ואח"כ כללותן במלכות ה"ח וה"ג יחד בסוד ה' הוא האלהים שלכן צריך לב' כללות בתחילה ה' אחד ושמו אחד ואח"כ ה' הוא כו' כנ"ל, וי"ב פשוטות הוא בדעת ששם כ"א בפ"ע ה"ח וה"ג וב' מוחין שלכן הם כ"ב עשר כלים וכלי הדעת משא"כ באותיות (בנ"א באורות) שאין שם דעת רק שרשי המוחין. ושלש אמות כוללין הכל שכח"ב מתכשטין בכל והן הכל וכמ"ש בא"ז אשתכח דכולא הוא עתיקא כו' וכן הג' יסודות אמ"ש ראש ובטן וגויה שמים וארץ ואויר. וכן בי"ע ג' דרגין דע"ס אהי"ה הוי"ה אדנ"י, ואמר בלי מה בל"י שם מ"ב שבו נברא העולם והן ל"ב נתיבות וי' מאמרות שהוא ע"ס דנשמה ומ"ה הוא עם ג' מוחין שבאין לו חדשות. כי ו"ק שלו הן ע"ס כי עשרה מאמרות נכללין בו' ימים ואח"כ באין לו ג"ר ג' אלהים דויכולו שהן ג"ר הז', וזה מ"ה, והג"ר כוללות כל המ"ה כידוע שכל עליון כולל כל התחתון, וכנגד ל"ב נתיבות עם השלשה שהן ל"ה אלהים יש בויכולו ל"ה תיבות שהן ל"ב נתיבות וג' אלהים ונגד עשרה מאמרות יש בו ג"כ עשרה מאמרות ויכולו, ויכל, עשה, וישבת, עשה, ויברך, ויקדש, שבת, ברא, לעשות. וז"ש בלי מה שעדיין אינן מה עד בא ג"ר והן בכתר ג' רישין וכאן מתחיל מחכמה שלכן אינן רק ע"ס כנ"ל. וז"ס שמות השבת [ר"ל אהי"ה יה"ו שהם בגי' מ"ב שמות המרגלא כידוע] שבמ"ב נברא העולם ובשבת נשלם עוד ג' שהם ג"ר ולכן שם ג' אלהים להשלים המ"ה וג' יום השביעי להשלים ע"ס שלא היו רק ו' ימים ועוד ו' לילות שהן א' שבה הכל לאחד הן ז' ונשלם שמא מפרש ביו"ד אותיות ומספרם מ"ה וז"ס שבמ"ה באין ג"ר ע"ש ב"ן כידוע:
פרי יצחק
עשר ספירות בלי מה. פירוש המלה נגזרת מן לשון עדיו לבלום שהוא לשון סתימת פה בלום פיך מלדבר בהם כי הן מכוסות ונעלמות וראוי לבלום פינו במהותם כי הספירות הם בלי מהות מושג, והוא ג"כ מלשון הפסוק תולה ארץ על בלימה על תוהו הדבר המתהא שבלתי מושג. או אפשר לפרש בלימה היא מלה מורכבת בלי מה לרמוז שהספירות הם נאצלו מא"ס שהוא בלי מה אין סוף למהותו. ועוד יש לפרש עשר ספירות בלי שם הוי"ה דמ"ה המתפשט בתוך עשר הספירות כמ"ש בת"ז במאמר רבון עלמין מלגאו איהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א דאיהו אורח אצילות וכו' ע"ש כי חכמה כח מ"ה שם מ"ה שבו אורח אצילות שמתפשט הארה שלו בתוך כל הספירות כי כולם בחכמה עשית, עיין בתי' כ"ו דף ע' שכתב יו"ד ה"א וא"ו ה"א בגימטריא מ"ה ודא איהו עשר ספירות בלי מה וכו' ע"ש ובתי' כ"ז דף ע"א ע"ב כתב ג"כ ז"ל וספירים איתקריאו על שם השמים מספרים כבוד אל ולבתר דאינון מספרים כבוד אל איתקריאו עשר ספירות בלי מה ונחית בהון יו"ד ה"א וא"ו ה"א לאנהרא בהון דעל שמיה איתקריאו וכו' ע"ש:
ועשרים ושתים אותיות יסוד. בספר ע"ח כתב למה נקרא תמיד בספר יצירה כ"ב אותיות יסוד בשביל שטיפת חומר זרע האב סוד חכמה שנתן באימא בינה מתחילה היא מכ"ב אותיות שבהם רמ"ח עצמות כולם מהזכר המזריע לובן אך מטיפת אודם האשה שהם מה' אותיות מנצפ"ך הכפולות אינו מצטייר במעי אימא אחר כך רק עור ובשר ושערות ושחור שבעין והדם שבתוך הגידין:
שלש אמות וכו'. פירוש כי בתוך אותן כ"ב אותיות יש בהם ג' אותיות שהם אם לכל אותיות מלשון כי אם לבינה תקרא כי שלש אותיות א' מ' ש' מכ"ב אותיות הם בג' ספירות הראשונות שהם יסודות אל ז' ספירות תחתונות כמ"ש זה בע"ח ואותיות בג"ד כפר"ת מכ"ב אותיות הם שבע כפולות שהם כפולים כי הם מתהפכים מדגש לרפה ומרפה לדגש כמ"ש בפרק ד' בג"ד כפר"ת מתנהגות בשתי לשונות והם בז' ספירות התחתונות כמ"ש ג"כ בפרק הנזכר שבע כפולות בג"ד כפר"ת מעלה ומטה מזרח ומערב וכו' כי הם כנגד ז' קצוות העולם שהם בז' ספירות התחתונות שהם מתהפכין מרחמים לדין ומדין לרחמים כי יש בהם דין ורחמים שהוא אור ישר ואור חוזר שהם בחי' עצמו ובחינת המלכות שבכל אחד ואחד לכן הם כפולות אבל ג' ראשונות אין בהם דין אלא הם רחמים גמורים ואותיות הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק הם שתים עשרה פשוטות שאינם כפולים להיות הם מתהפכים מדגש לרפה ומרפה לדגש והם בספירת ת"ת לבדה שהוא אחד מז' כפולות עצמן נחלקות ג"כ לי"ב חלקים שהם י"ב פשוטות כי יש בו י"ב שרשין של ו' התחתונות שהם כפולות והם י"ב ונכללין בת"ת שהוא הגוף דאדם עליון שנכללין כל הו' קצוות הגוף בו ואלו הי"ב פשוטות הם נקראים י"ב גבולי אלכסון כמ"ש בפרק ה' שתים עשרה פשוטות הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק יסודן שנים עשר גבולי אלכסון גבול מזרחית דרומית כי מאחר שו' התחתונות שהם כפולים הם עצמם נשרשים בת"ת אח"כ נצרכים להיות שם מצויירים בציור גבולים ואלכסונים כי חלק א' גבול א' שבו יהיה נוטה באלכסון כנגד ספירת החסד וחלק גבול הב' כנגדו יהיה עומד ונוטה לנוכח ספירת הגבורה וכן עד"ז כולם כדי שאלו י"ב חלקי הת"ת יהיה פניהם נוטים כנגד ו' הספירות שהם השרשים לאלו הי"ב חלקים שבת"ת לינק מהם כי הרי בחי' החסד שבת"ת צריך שיהיה בקו הימין הת"ת בראשית הקו ויהיה נחלק לשני חלקים כפולים דגש ורפה ובסוף קו הימין דת"ת יהיה בו ב' חלקים הנצח וכן כיוצא בזה בשאר וע"כ הם י"ב פשוטות כי ו' הכפולות הם עצמה נעשים י"ב לכן הי"ב אינם כפולות רק פשוטות בלבד וזה מ"ש הוא מבואר בע"ח ע"ש: