ספר התשבי/הקדמות המחבר

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

הקדמות המחבר

הקדמה בשירה

אהיה קל כנשר וצבי אשים פני כחלמיש הן לא איעף גם לא איגע אגדיל תורה גם אאדירה אתן עזרי ללשון עברי אוסיף עליו חסרון מליו אל המלות שהם קלות גם שרשים המפורשים לא מידי יצאו נקי מקרא בלחוד משנה בלחוד ולשון רומי הוא הלועזי הם בספרים רב נפזרים אפתור כלם אגיד נעלם יראה חכם יוסיף לקח כי אמנם לא שקר מלי מה שגיתי יבין אותי אך יעשה זאת טרם אמות או ימות גם הוא כמוני שמה ישר נוכח עמו לכן קומי נא שירתי ולכי צפון בואי תימן גם באדום ובארץ יון ובכל פנה פצחי רנה אותו על שכמך תשאי מספר צעדך הגידוהו אל תראי כי לא תבושי גם הספר לא יחפר אתה ספרי מכל עברי ולשואלך מי פועלך הוא עשני וקראני גם כן בשורש האחרון אז שרשי שבע מאות

גם עז כנמר או לביא לעשות כרצון אלי אבי כל עוד רוחי היא תוך קרבי אגיד לכל מה בלבבי ארחיבהו עם מכתבי ערוך גם קמחי לא הביא גם לחמורות אשים לבי בהם חדוש יגיד תוי אצא בהם את יד חובי גם היוני גם הערבי ולשון בת עמי גם אביא אנך אומר מהם גם בי לפניהם אעביר כל טובי גם לנער יהיה רבי אם לא איפה מי יכזיבי יכתוב לו ספר איש ריבי כי מה אשיב אחרי שכבי או ימתין לי עד עת שובי ואפלט עם יושר ניבי תבל מעיר אל עיר סובי צד מזרחי גם מערבי תוגרמא גם ארץ הצבי גם ספרי אחריך סחבי וכנגיד אותו תקריבי לפני כל אדם התיצבי אל תכלמי אל תעצבי כי דבורי מדבר נביא גם מנוצרי נא אל תחביא תאמר אל"יהו לוי כשמי בשמו כינוי תשבי יבוא באור מלת תשבי ושנים עשר סימן תשבי

הקדמה בחרוזה

אפתחה במשל פי * אשר שמעתי בימי חרפי * כי היה באחת המקומות * אשר נקבו בשמות * אמן אחד צייר * וצייר צלם איש על נייר * והיה האיש ההוא תם וישר * יפה תואר ומשוח בששר * וידביקהו על לוח עץ * ועל פתח ביתו היה אותו נועץ * להראות העמים והשרים את יפיו * כי כליל הוא בחדרו וצבי עדיו * ויהי כאשר כל העם רואים * והנה בתוך הבאים * זקן אחר רצען * על משענתו נשען * וראה והביט אף הוא * אחרי כן פתח את פיהו * ויאמר הנני עומד משתאה * איך הצייר שגה ברואה * הלא תראו כי שרוך הנעל * הפוך מלמטה למעל * כשמוע הצייר את זאת * יצא גם הוא לראות * וירא ויניע ראש * והודה ולא בוש * ויאמר צדקת אתה הזקן * אך הלילה המעוות אתקן * וכן תקנהו טרם הלך לישון * ולמחרתו הוציאו כמשפט הראשון * ויבא הרצען שנית * ויוסף להביט בתבנית * ויאמר לצייר יפה תיקנת ועשית * אבל בדבר אחר שגית * כי רואה אני דבר נבזה * כי הברכים אינן דומים זה לזה * האחד גדול והאחד קטן * ויאמר לו הצייר לך אל השטן * כי משרוך הנעל ולמעלה * אין לך בחכמה חלק ונחלה * ויהי הרצען לבושה ולכלמה * ויפן וילך בחימה.

וכן יראתי גם אני * כמקרה הרצען יקרני * בעניין זה החבור * רעה עלי ידבר * ויאמר אלי מי שהוא * מה לך פה אליהו * כלך למדברך אצל דקדוק ומסורות * אין לך עסק בנסתרות * אל תחמוד כבוד יותר מלמודך * ואל תנבל כסא כבודך * ולכן יראתי לקרבה אל המלאכה * פן לא אראה בה סימן ברכה * אך רוחי הציקתני * ואש עצור בעצמותי ושרפתני * וכלכל לא יכולתי * ומאת השם עזר שאלתי * יצרף לי למעשה המחשבה * ויורני בדרך הטובה * כי מכיר אני את מקומי * שיותר מדאי נטלתי גדולה לעצמי * שמלאני לבי לפרוש כל השרשים * אשר בשום מקום אינם מפורשים * ואף מאותם המפורשים כבר * אחדש בכל אחד איזה דבר * ורובם מן הגמרא ומדברי רבתינו * כגון בראשית רבה ותנחומא וילמדנו * ואף שבעונותי כבר עברו רוב שנותי * ולא ראיתי בטובה * בהויות דאביי ורבא * ולחכמים מעט שמשתי * ומשאם ומתנם לא ביקשתי * מכל מקום לבי לא מנעתי * ובאגדות ובמדרשים יגעתי * להוציא מהם דברים חשוקים * בפירושו ומדרשי הפסוקים * עד שרוב גרסתם היא לי ידועה * וזה יהיה לי לישועה * את הספר הזה לחבר * ולברר וללבן את אשר אדבר * והנה יתר דברי הקדמתי * הלא הם כתובים בשירתי * אשר בראש הספר שרתי * ובכן החרוזה הזאת גמרתי * ואתחיל הדיבור בדבר הלצה * ללמד על הכלל כלו יצא.

הקדמה בהלצה^[1]

הנה   בידוע כי אין בידינו היום מלשוננו הקדושה, רק מה שנמצא בכ"ד ספרי המקרא, ודברים מעטים מדברי המשנה. לכן לא נוכל לדבר בה כל צרכנו, והוכרחנו לערב בה מן שאר לשונות הגוים, כגון ארמי, פרסי, יווני, ערבי, רומי ודומיהם, כמו שהם נמצאים לרוב בתלמוד ובמדרשים. וכבר קם הרב רבי נתן בן הרב רבי יחיאל איש רומי, שנת תתקמ"ר ליצירה, וחיבר מהם ספר על סדר האלפ"א בית"א, וקרא שמו "ערוך", כי הוא כשולחן הערוך לפני האוכל, כי אדם גדול בתלמוד היה.

אכן, לא הביא הרב רק המלות החמורות הנמצאות בתלמוד ובמדרשים מלשונות הנזכרות לעיל. ורבים מהם הביא ולא ביארם. ועל זה אני מתמיה הרבה מאוד על מה הביאם. גם יש שורשים הרבה שלא הביא כלל, ואף אם הביא איזה מילה מהן, לא הביאה רק לבאר איזה דין או פשט ולא לבאר המילה ההיא. והנה אודיע נא אתכם את אשר אני עושה לספרי זה.

הנה כבר אמרתי בשירי בתחילת הספר שלא אביא בספרי זה רק המילות שבעל הערוך והרד"ק לא הביאם. והאמת הוא כי הרבה מילות נמצאות ששימשו בהן בעלי המשנה והורגלו בהם המפרשים ומחברי הספרים בספריהם. כגון "הואיל" ו"כוון" ו"כיון" ו"אילולי" ו"אלמלא" ו"היכן" ו"היאך" ו"דלמא" ו"שמא" ו"אף על פי" ו"אף על גב" ו"כל שכן" ו"אלא" ו"מכל מקום" ודומיהם רבים - ואין מי שזכר בהן דבר. ואני אדבר בם ואבאר מאין הם נגזרים ומאיזה לשון הם. אך המילות שהם מורגלות בתלמוד, כגון "אלמא", "אדרבא", "אטו", "אימא", "מיירי", "מיתבי", "תיובתא" ודומיהם, אף על פי שבעל הערוך לא הביאם, גם אני לא אביאם, כי אין תועלת בידיעתם רק למי שמעיין בתלמוד. ואף על פי שמלאני לבי לבאר קצתם, לא אבאר שום אחד מהם, כדי שלא לבייש מי שאין לו ביאור אצלי.

גם אביא שרשים הרבה שרוב העם סבורים שהם לשון עברי או מלשון רז"ל, ואינם אלא מלשון עם ועם. וכל אותם המלות אביא ואודיע מה טיבם. וכן הרבה שרשים הנמצאים בערוך גם בשרשי הרד"ק, מ"מ אני אביאם גם כן, אבל אחדש בהם איזה דבר או בפתרונם או בנקודתם או בקריאתם, ורוב העולם טועים בם, גם דקדוקם אבאר בהרבה מהם, ובאיזה בניין ראוי לדבר בם. כי יש מילות שלא יבואו רק בבניין הקל, ויש בפועל הדגוש, ויש בהפעיל, וכן כולם. ורוב הלשונות שאבאר אביא ראיות מהתרגום - או אונקלוס או יונתן או ירושלמי - והנה לא נודע לנו מי הוא המתרגם של כתובים. יש אומרים שהוא רבי יוסי, ויש אומרים שהוא עקילס הגר, ויש אומרים שהוא הירושלמי שתרגם התורה, וגם שמו הוא פלאי. גם אביא ראיות הרבה מלשון יווני, שהוא מסכים הרבה עם תרגום ירושלמי וכן עם לשון רומי, גם עם הלועזי - ששלושה אלה משותפין, כאשר כתבתי והארכתי בהקדמת "ספר המתורגמן", אשר במהרה יצא לאורה אי"ה.

וידעתי כי רבים יתמהו על רוב מילות התרגום שהבאתי, באמרי בהרבה מקומות זה הלשון לא נמצא עוד בתרגום או לא נמצא רק במקום אחד או שניים, או כך הוא מתורגם בכל המקרא חוץ מן איוב משלי ותלים. וכמו אלה רבות, ולא יאמינו לי בכל האותות אשר עשיתי בקרבם. אמנם אם ידעו הטורח הגדול שטרחתי בחיבור "ספר המתורגמן" גם בעיניהם לא ייפלא. כי באמת שלוש שנים עמדתי בחיבורו, ואז עברתי על כל התרגומים כמה וכמה, והניסיון יוכיח למי שיעיין בו.

גם יתמהו על לשון יוון שהבאתי בהרבה מקומות, בידעם שאינני מכיר הלשון ההוא. אבל לא ידעו שמן הקרדינאל אשר עמדתי עמו שלוש עשרה שנה קיבלתי כל אלה, כי הוא היה בקי מאוד בלשון יוון. ויש לדעת כי לשון יוון שנמצא בדברי רז"ל על הרוב אינו הלשון שמדברים בו המון עם מהיוונים, אך מהלשון המדוקדק שיש להם שבו נכתבו ספריהם. וכן הדבר בלשון ערבי, שהלשון ההמוני אינו הלשון שנכתבו בו ספריהם, והוא לשון מדוקדק מאוד. ובו כתב הרמב"ם ז"ל כל ספריו חוץ מהיד הגדולה אשר עשה. וכן לשון לועזי, הוא לשון לאטין שנשתבש, ומכל אלה יבואו קצת שרשים בספר זה, ואבארם כיד ה' הטובה עלי.

והנה אם באתי לבאר בהקדמה זו חלוקות כל השרשים שאביא בספרי זה, ואתן סימנים כל חלק וחלק לאמר: 'יש שורשים שאביא בעבור כך וכך' ו'יש מהם בעבור כך וכך'- תהיה ההקדמה פרקים-פרקים. אך כלל אחד אתן לך שיספיק לכולם, וזהו: דע לך כי לא אביא שורש בכל הספר הזה שלא אגיד בו איזה חידוש. דהיינו אין שורש בלי חידוש.

והנה, בעודני בביתי בווינצייה, ועמלתי בחיבור הזה, היה לבי טרוד וגרסה נפשי לתאבה למצוא מקום להדפיס הספר הזה. כי המחוקק הגדול דניאל בומבירגו כבר הניח עבודת הדפוס, ולא יעבוד עוד. ובמעט הייתי מסכים לשלחו מן הארץ עד בלונייה, אך הוגד לי כי גם שם לא ינוח לי, כי כבר שבתו ממלאכתם. ויהי היום ועודני מדבר אל לבי והנה אלי כתב מאיש אחד נוצרי מארץ אשכנז, מבשר ואומר איך שכבר הקים לו בית נאמן להדפיס ספרים אין קץ. ולי, אני עבדו, קרא להיות ידי אתו להגיה ספריו אשר ידפיס, והוא ייתן לי שכר טוב בעמלי. מצורף לזה כתב לי ששמע שיש תחת ידי ספרים אשר חיברתי, ועדיין לא יצאו לאורה, והוא מרוצה להדפיסם לי ככל רצוני.

וכשמעי דבריו כי נעמו אמרתי לדבר טוב הוא, וזה היום שקיוויתי להדפיס כל הספרים אשר חיברתי מימיי, יש מהם שנדפסו כבר. ועתה באתי להוסיף על קצתם דברים רבים כהמה, והם "הפירוש על המהלך" ו"ספר הבחור" ו"ההרכבה" ו"פרקי אליה" ו"ספר מסורת המסורת" ו"ספר טוב טעם". אלו ששה הם שנדפסו כבר, ו"המתורגמן" ו"ספר הזכרונות" וספר הזה אדפיס עתה אי"ה - הרי ט' ספריי שחיברתי. מצורף לזה שכבר שמעתי שמעו היות האיש נכבד וטוב ומשכיל בלשוננו הקדושה. נכנסו דברי כתביו באזני ואאת לבקשתו, וקמתי קל חיש ושמתי לדרך פעמיי, וידעתי כי מאת ה' הייתה זאת. כי כמה פעמים נקרא נקראתי משרים רבים ונכבדים, גם מקרדינאלי גם מהגמונים, גם מעיר פריז אשר בצרפת בצוואת המלך יר"ה (=ירום הודו) ולא הטיתי אוזן.

ובבואי הנה תהיתי בקנקנו ומצאתיו מלא ישן, ולא הוגד לי החצי מחכמתו וידיעתו. ורבים שואבים מי תורתו, ודורש טוב לעמו - נאה דורש ונאה מפרש. ובאמת ראוי הוא שבני עמו יקראו עליו כמו שאנו קוראין על רבינו משה בן מיימון "ממשה עד משה לא קם כמשה". כך יאמרו עליו "מפאולוש עד פאולוש לא קם כפאולוש". ובראותו הספר הזה אשר חיברתי, והכיר רוב טובו ותועלתו, נזדרז מאוד והעתיק אותו ללשון לאטין, אשר קראו קדמונינו לשון רומי. וחיבר שתי הלשונות יחד - עמוד לקראת עמוד - לא העדיף ולא החסיר. ובכן דסיכמנו להדפיסם יחד ונשים עיונינו עליו בכל מאמצי כוחנו, הוא מצד אחד ואני מצד אחר, ונקרא איש אל אלהיו שיצליח את מלאכתנו. ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו אמן.

הגהות עורכי ויקיטקסט

1. "הלצה" בלשון ימה"ב אינה דברי ליצנות כבלשון ימינו, אלא דברי סנגוריה (מלשון "מליץ").