ספר הפליאה/שעג
ד"ה ראה והבן שעשית רעה גדולה עריכה
ראה והבן שעשית רעה גדולה שהוצאת הבנים העליונים מכח אביהם הוא חכמת אלהים וע"כ הוכרח לאמרו להודיעך שהבנים ברשות האב, והאמת שלבכור צריך לתת לו פי שנים שלא להכחיש בכתר עליון כי כ"ע נוטל פי שנים וע"כ בכר הוא חסר ו' כי בכ"ר בחכמה ואי"ק בכתר ועל שהשפעה ההוא הבאה בחכמה הוא מן הכתר ומן החכמה משפעת השני חלקים האלה בעטרה הנקראת בכר הוא שנאמר גם אני בכר אתנהו, ע"כ מזהרת באזהרות לאו דלא יוכל לבכר, ואין לומר שהבכר יקח בראוי שני חלקים שא"כ לא הנחת חיים לפשוטים שהראוי הוא מה שאינו נמצא באב הוא חכמת אלהים והנמצא באב הוא ב' חלקים השפעת הכתר והשפעת עצמו אבל מה שאינו באב הכל בשוה, עוד אמרו מי שלא ביכרה אשתו וילדה ב' זכרים נותן ה' סלעים לכהן מת א' מהם בתוך ל' יום האב פטור מת האב והבנים קיימים ר"מ אומר אם נתנו עד שלא חלקו נתנו ואם לא נתנו פטורים, ר' יהודא אומר נתחייבו נכסי האב, זכר ונקבה אין לכהן כלום, דמת האב אימא אילימא לאחר ל' בהא לימא ר"מ כי חלקו פטורים והא אשתעבדו נכסי דאב והבנים יפרעו את חוב אביהם, ואלא שמת תוך ל' מאי שנא כי חלקו פטורין דאזיל לגבי האי ואדחי ליה ואזיל לגבי האי ואדחי ליה כי לא חלקו נמי ליזיל לגבי האי ולדחיה וליזיל לגבי האי ולדחיה וזהו הדין, ועוד דינים אחרים בעז"ה אומר במקומם באריכות שלא יפול כשלון כי היה ארוך להם, מ"מ נאמר בדברים שאינם צריכין אריכות ארז"ל מת הבן בתוך ל' יום אע"פ שנתן לכהן יחזור, אחר ל' יום אע"פ שלא נתן יתן, מת ביום ל' כיום שלפניו ור"ע אומר אם נתן לא יחזור ואם לא נתן לא יתן, מ"ט דרבנן גמרי חדש חדש ממדבר מה התם ומעלה אף הכא ומעלה, ור"ע מספקא ליה מדאצטריך למכתב ומעלה גבי ערכין ולא גמר ממדבר ה"ל שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין או דלמא כי אמרינן אין מלמדין לעלמא אבל לגופייהו מלמדין, משום הכי מספקא ליה, ראה ר' מלך במשפט יעמיד ארץ והם אינם עושים משפט אמאי מספקא ליה אי אמרת בשלמא ב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין אפי' לגופייהו שפיר קאמר אם לא נתן לא יתן ואם נתן לא יטול דהא אין מלמדין אלא אי אמרת בעלמא א"מ אבל לגופייהו מלמדין ואמאי אם נתן לא יטול והא לגופייהו מלמדין, ועוד אמרת אם לא נתן לא יתן גזלת הכהן ונתת לבן ואם מלמדין אם נתן לא יטול גזלת הבן ונתת לכהן, ות"ק דיליף ממדבר סובר ב' כתובים הבאים כאחד מלמדין א"כ ומעלה דכתיב גבי ערכין למה לי נילף ממדבר, אלא מדאצטריך למכתב כאן וכאן מוכח דאין מלמדין וא"כ אמאי יליף ממדבר וחומס הכהן לכן כל דבריהם צריכין ביאור אמיתי, ודע שכנסת ישראל השלמת האדם והוא הנקרא חדש שנפרצה ומתחדשת לל' יום כדין הנדה והלבנה וע"כ כל בן שלא עבר עליו ל' יום אין שם אדם עליו ואם מת לאחר ל' יום הוא דאמר ת"ק הרי הוא אדם ויתן אביו הפדיון כי מתחייב אבל בלאו הכי לא, ויליף ממדבר ולימודו יפה ומה שאמר בערכין ומעלה ולא יליף ממדבר א"כ הוא דין שני כתובים דאין מלמדין לא נדע כי אדרבא בא לומר לנו התנא דמלמדין שהרי מדה זו נוהגת גם למעלה בהיות חס"ד ונצ"ח ב' כתובים ומשפיעים לאחרים והיינו דמלמדין, ור"ע סובר שאין מלמדין בעבור שאמר הואיל ואין דין עובר מהם, א"כ אין מלמדין ומ"מ ילפי להדדי מספקא ליה כי אע"פ שהחסד משפיע לנצח רחמים מ"מ הנצח אין לו דרך לחסד ולכן אמר אם נתן לא יטול שהרי ל' הוא זמן החידוש המתחדש מכהן ואם לא נתן לא יתן בחיוב כי מי יודע אם יחדשם הכהן וא"כ אין חמס בדבר רק הכל בדין ובצדק, ומ"מ אע"פ שאם מת הבן אחר ל' נתחייב האב אפ"ה אינה דומה פדיון מיתה לפדיון חיים, ועוד ארז"ל אין פודין לא בעבדים ולא בקרקעות ולא בשטרות ולא בהקדשות מתניתין דלא כר' דתניא ר' אומר בכל פודין בכר אדם חוץ מן השטרות מ"ט דר' דריש רבוי ומיעוט ופדויו מבן חודש תפדה ריבה שפודה בכל דבר, בערכך כסף חמשת שקלים מיעט בכסף ולא בדבר אחר תפדה חזר וריבה כל דבר א"כ הוי ליה רבוי ומיעוט ורבוי ריבה הכל מאי ריבה ריבה כל מילי ומאי מיעט מיעט שטרות, ורבנן דרשי כלל ופרט וכלל ופדויו מבן חודש כלל בערכך כסף פרט תפדה חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המטולטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות אע"פ שמטלטלין אין גופן ממון, שומו שמים על זאת איך משנין דבריהם, שהרי אומרים מן הבהמה ריבה, מן הבקר מיעוט, ומאי ריבה ריבה כל מילי ומאי מיעט מיעט כל מילי דלא דמי לכלל וא"כ מה שיוציא מכלל ופרט וכלל יוציא מריבוי ומיעוט והא הכא דאי לא תפדה שהוא ריבוי אחרון מרבוי ומיעוט לבדו לא משתמע כעין כלל ופרט וכלל דאיך תאמר מאי ריבה ריבה כל מילי ומאי מיעט מיעט הכל דלא דמי לכלל דבשלמא התם יש דברים שאין דומה לבהמה אלא הכא ופדויו כתיב אין לך דבר שאינו כולל אותו וכיון שאינו נמצא המדה בכל מקום א"כ מה מדה הוא, ואם תשיב לי שלא היה יכול להאמר בריבוי ומיעוט לבד בעבור שמהם אינו יוצא בדין כללי ופרטי כפי הקושיא ע"כ אמר ריבוי השני הדין עמך, אלא עוד את זה אני שואל בשלמא דין כלל ופרט כדין ממעט שטרות אלא ברבוי ומיעוט מאי מיעט מיעט שטרות אדרבא מאי מיעט מיעט קרקעות אבל בשטרות פודין, ועוד מה שאמר מרבוי ומיעוט ורבוי ויאמר ופדויו ריבה הכל, בערכך כסף מיעוט, מאי ריבה ריבה הכל, ומאי מיעט מיעט שטרות, דאס"ד כסף דווקא א"כ כלל למה לי, ואס"ד כל מילי פרט דכתב רחמנא למה לי, אלא וודאי ריבה הכל ומיעט שטרות ורבוי הב' למה לי, אלא מדאצטריכו ב' רבויים רצתה התורה לדון בכללי ופרטי ולמעוטי הכל וקשיא לר' שאמר למעוטי שטרות דווקא, ועוד קשה לר' אפי' שצריך שני רבוים למעוטי שטרות כי בלאו הכי א"א כגון שימצא לו מקום לתרץ עדיין איני מפויס בזה דנהי שלא הייתי יכול למעוטי שטרות ממ"א שפיר אלא השתא דאית לי מקום למעוטי שטרות דהא כתיב ונתן הכסף וקם לו וילמוד כסף מכסף מה לשם מיעט שטרות אף כאן למעוטי שטרות, ועדיין אני רואה חלציך חזקות להשיב לי הא כתיב ה' הכסף ומיעט דלא למילף משם אני אחלישך בכח כי נהי דכסף מהכסף לא יליף כסף מכסף יליף וכתיב ישיב גאולתו מכסף מקנתו לרבות שוה כסף ככסף וכולהו שוה כסף חוץ משטרות וא"כ רבוי שני למה לי, ולתנא דקא ממעט הכל מדין כלל ופרט מי ניחא בשלמא בעלמא שאינו נראה כמצות עשה הכלל השני שפיר קא דריש כעין בכל אשר תאוה נפשך כלל בבקר או צאן פרט בכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל וכלל השני אינו נראה למ"ע בזה אמרה תורה לדון בכלל ופרט, אלא כאן בשלמא ופדויו כלל בערכך פרט אלא תפדה למ"ע ניתוספת וה"ל כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט, לרבות שוה כסף ככסף מנ"ל, וכ"ת נילף מישיב גאולתו מכסף מקנתו מה שם אפי' שוה כסף אף כאן אפי' שוה כסף והלא כלל ופרט הוא והכלל שומר שלא לרבות על הפרט, מי לא תנן אלמנה גרושה וחללה זונה את אלה לא יקח, כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ל"ל, ואמר למצות עשה, הכי נמי לא שנא ופדויו כתיב, תפדה למה לי אלא למצות עשה, ועוד רבי ות"ק דנו דין שלא קבלו מרבן ומצאו פסוק בתורה ומדקדקים בו והאי ופדויו מבן חודש תפדה לכלל ופרט או לריבויי ומיעוטי הסמיכם קרא לא הסמיכם אלא להקישא לומר לך כל שישנו בפדיון הבן ישנו בערכין והני כהני הואיל ואינן בפדיון הבן אינן בערכין, ואל תשיב ממה שאמר התנא הכל מעריכין כהנים לוים וישראלים כי אני אומר שטעו באותו הכלל וגם באותו הכלל שאמר הכל מעריכין טעו, וא"כ תנא קמא ורבי למה לא דנו יפה ושמא תאמר כי הרוויחו דינם ממה דכתב והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן משמע שהנערך העומד הוא ישראל לפני כהן ולא כהן לפני ישראל מה יש לך לומר הפסוק למעט הכהן ופדויו לכללי ופרטי למר ורבויי ומיעוטי למר א"כ כשם שהם הרויחו דינם כך אני מרויח ג"כ קושיא אחת אחר שמיעט קרא הכל מעריכין ונערכין כהנים לוים וישראלים מנלן, והא קרא צועק וכיון שהרווחתי אני את זה הרווחתי הכל משום אוהב כסף לא ישבע כסף ואני אומר דר"י בר' יהודה הוא דדריש רבויי ומיעוטי אבל ר' דריש כללי ופרטי בכל מקום אלא במקום דאיכא ב' כללי דריש רבוי ומיעוט והתנא אומר הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט והראייה ממרצע דכתיב מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול והסירה והמחט והמקדח והמכתב שנאמר ולקחת לרבות כל דבר שהוא נלקח ביד דברי ר"י בר"י, ר' אומר מרצע מה מרצע מיוחד של מתכת אף כל של מתכת ואמרינן במאי קמפלגי ר' דריש כללי ופרטי ור"י בר"י דריש רבויי ומיעוטי משמע דהיכא דאיכא מפורש דריש כללי ופרטי והיכא דאיכא תרי כללי דריש רבויי ומיעוטי ותנא ל"ש אלא אומר הטל הפרט ביניהם ודריש כלל ופרט, והנה שנכנס ר"י בר"י תחת ר' מצד דר' ירא מבעלי המלחמה ורבי יוסי בר"י אינו ירא ויותר טוב היה לר' לעמוד דרך פתוח ממה שעמד בדרך צר כי אני אומר בשלמא תנא מטיל פרט ביניהם ודריש וכיון שנכנס הפרט באמצע אם כן היה לו כלל ופרט מסודר אלא ר' ממ"נ אי מטיל המיעוט ביניהם היינו כלל ופרט וכלל, ומ"ש בעלמא דריש כללי ופרטי, וכאן דריש רבויי ומיעוטי והא מסודר הוא אלא דאינו מטיל המיעוט ביניהם וא"כ הוי ליה רבוי ורבוי ומיעוט וא"כ אמאי משנה סדר הפסוק ואומר ריבה ומיעוט וריבה והוא אינו כך אלא ר' מטיל המיעוט ביניהם וגרסתו יוכיח, ומאי דלא דריש בכללי ופרטי הוא אומר הואיל ושנה קרא אשנה גם אני, אדרבא אני אומר הואיל ושנה קרא בטל הדין מה יש לך לומר שתי כללות למה אצטריכו כלל ראשון לרבות כל מילי אף שטרות וכדי שלא תלמוד מי"ג מדות למעט כל דבר אתי כלל שני שאם היה שותק מכלל ראשון הוי ליה כלל ופרט ואליבא דכ"ע אין בכלל אלא מה שבפרט כסף אין מידי אחרינא לא, אתי תרי כללי לרבות הכל כאשר אמרתי וא"כ יקשה לתנא דממעט הכל ויקשה ליה לרבי דממעט שטרות ועכ"פ יש להם להשיב ולומר א"כ כסף למה לי אני משיב להם ומבלבל הכל, כי אליבא דכ"ע הבא מג"ש יליף מג"ש וכתיב גבי אשה כי יקח איש אשה והאי קיחה כסף הוי אין לי אלא כסף עבדים וקרקעות ושטרות והקדשות מנין שנקנית נאמר כאן כסף ונאמר בערכין כסף מה שם עבדים קרקעות ושטרות והקדשות אף כאן עבדים וקרקעות ושטרות והקדשות וכי תימא הא נמי בלאו הכי הוא והא הקדשות דקתני שאינה מקודשת ואתא כסף זה לומר שמקודשת וא"כ כיון דאצטריך כסף לרבות כל הני באשה הרי לימוד חזק דאשה נקנית בשטר וא"כ ויצאה והיתה דמקיש הויה ליציאה למה לי הראית הקישא שלא לצורך כזאת, ורואה אני שתדחק להעמיד דבריהם דתנא ממעט הכל מכלל ופרט ור' ממעט שטרות לבד מרבוי ומיעוט א"כ אכך מכה חזקה מן הצד ואומר א"כ נילף כסף אשה מכסף ערכין ונאמר מה שם כסף ולא עבדים וקרקעות ושטרות אף קדושי אשה, והתנן כסף ושוה כסף ובכלל שוה כסף עבדים וקרקעות, ועוד התנן האשה נקנית בכסף ובשטר וכ"ת לא תוכל למילף מכסף דערכין שאינה נקנית בשטר משום דאית ליה הקישא ויצאה והיתה אדיליף מהתם לרבות נילף מערכין למעט וכ"ת הקישא עדיף אני אומר ה"מ חד גזרה שוה וחד הקישא אבל תרי גזרה שוה וחד היקישא טובים השנים מן האחד דאיכא עוד גז"ש כסף כסף מהקדשות מה שם כסף ולא שטר אף כאן כסף ולא שטר, וא"כ קשה לתנא דתני בכסף ובשטר ובכללם עבדים וקרקעות, ואם תדחיקני שלא כדין לומר כי נקנית בשטר מצד ההיקשא אסכים כי לא בעל ריב אני מ"מ קשה עבדים וקרקעות דקתני האשה נקנית בהם, ועוד לתנא ור' מי ניחא להו אלו רצתה התורה לדון כלל ופרט וכלל אמאי לא כתבה כסדר ומה חדשה לנו אלא ע"כ אני רואה דאין מוקדם ומאוחר אפילו בתיבות שהרי אתה מקיים המאוחר ומאחר המוקדם וא"כ קשיא למ"ד בחד פסוקא מאי דמוקדם מוקדם וא"ת בפסוקים אומר מאי דמוקדם מוקדם אבל בתיבות מודה דאין מוקדם ומאוחר, א"כ אליבא דכ"ע בתיבות לא אמרינן מאי דמוקדם מוקדם א"כ בשום מקום ליכא כלל ופרט כעין מן הבהמה כלל מן הבקר מן הצאן פרט אין בכלל אלא מה שבפרט בקר וצאן אין מידי אחרינא לא אדרבא תדין בפרט וכלל וכאלו נכתב מן הבקר ומן הצאן פרט ואח"כ מן הבהמה דהא אין מוקדם ומאוחר בתיבות וא"כ הוי פרט וכלל ונעשה הכלל מוסיף על הפרט וריבה כל מין של בהמה וכן תאמר בכולם ואם כן לא נדע איזהו כלל ופרט ואיזהו פרט וכלל, וע"כ קלקלת המדה הזאת ומפני מה לא חשו אבל הקדימו המאוחר ואיחרו המוקדם, ועל כן נראה לומר אף שאין הסברא מקבלת דבריהם אפ"ה לא שינו ממה שקבלו בסיני אפי' דיבור א' וכל דבר ע"פ סוד ביארוהו, ודע כי כ"י הנקראת בכור אינה נפדית מן הכהן להיות ברשותה להשפיע בעולם השפל לא בעבדים שהעבדים אינם ניתנים לכהן כי הם חיצונים ובעבד כנעני מדבר ואע"פ שנתחייב מצות שהנשים חייבות עדיין הוא בכלל אשה שהיא דין א"כ אין הבכור נפדה בדין, ולא בשטרות שכל השטרות עומדים בדין והאשה אלו לא כתב לה בלשון קדושין או לשון המורה התקרבות האשה באיש אינה מקודשת והנה השטר בלא לשון קריבה הוא ביד דיין הגדול להראות למלך שהוא הבינה כי אוהב הדין הגדול להיות הכרם בלא קוצים וע"י השטר מבער הקוצים והנה הבכור לא יפדה בדין ולא בקרקעות שכן הקרקע מורה במה שמורה העבד והשטר וגם לא בהקדשות שהקדשות עולה ברוחניות והם כתר חכמה בינה וזהו קדוש קדוש קדוש והם דברים שאינם מושגים וזהו אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וניתנו השפעותיהם לחסד עולם לרוב וע"כ ההקדשות לכהן וע"כ אסורים בהנאה, וא"כ אחר שהקדש הוא של כהן איך תפדה עמו, ותנא דדריש כלל ופרט הוא אומר לא בא הקרא אלא לכלל ופרט ולמעט אלו שאין הדין נותן להפדות בהם אלא בכסף ובדבר ששוה כסף חוץ מאלו כדי שיתן הכהן מכסף הבא אליו לעולם השפל, ואע"פ שיש לך קושיא להקשות א"כ הזהב והנחושת לא יפדו בהם האמת אתך, אלא אע"פ שרומזים בדין ואין הפדיון בדין מ"מ דע לך באמת שהם מורכבים מכל מיני מתכת וההרכבה הוא הגורם וא"כ התנא שפיר קא דריש כלל ופרט למעט כל אלו ואינו קשה לו רק הפרט אחר שני כללות הוא משיב מוכרח הוא הדבר להיות כן כדי להמשיך רוב שפע בכסף לפדות את הבכור היא כנסת ישראל לפעול בעולם השפל ברחמים ולא בדין שאם הכסף באמצע הנה הרבוי האחרון יצא מכלל הכסף לכן שני הכללות עומדות על הכסף, ור' מודה ליה בזה שמוכרחים הכללות לבא על הכסף מ"מ מאחר שרוצה התורה להרבות בכסף א"כ למה תדין בכלל ופרט למעט הכל תדין בריבוי ומיעוט ולא תמעט רק שטרות והקדשות לאו דידיה הוא ופשיטא אבל עבדים וקרקעות אדרבא עבד אוהב לאכול תרומה וכן הקרקע להעביר מכהן ולהשקות מימיו חוץ מן השטרות כי הם תובעים דין לעולם, א"כ ראה והבן שאין למעט ואין להוסיף ואין לשנות מדברי חכמים שכל דבריהם מפי משה, ומשה מפי השם יתברך ומהם במעמד משה ומהם מפי השם יתברך קודם ביאת משה: