ספר הפליאה/שעב
ד"ה ועוד שם ואיזהו בכור לנחלה ולכהן
עריכהועוד שם ואיזהו בכור לנחלה ולכהן המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינין, והמפלת מין דגים וחגבים ושרצים, והמפלת ליום ארבעים הבא אחריהם בכור לנחלה ולכהן, יוצא דופן הבא אחריו שניהם אינם בכר לא לכהן ולא לנחלה, רש"א הראשון לנחלה והב' לה' סלעים, הראשון בכור לנחלה לא הוי וילדו בעינן וליכא, לה' סלעים נמי לא הוי פטר רחם בעינן וליכא, שני לנחלה לא ראשית אונו בעינן וליכא לה' סלעים נמי לא קסבר בכור לדבר אחד לא הוי בכור, ר' שמעון אומר הראשון לנחלה הוי דקאמר קרא תלד לרבות יוצא דופן, השני לה' סלעים קסבר בכור לדבר אחד הוי בכור, ראה והבן פיוס גדול שנתפייסו מיד ולא רבו על הדינים האלו ר"ש שמרבה יוצא דופן מהיכן יליף מיבמה ולומר לך אפילו יוצא דופן הוי בכר תינח אותו תלד מיותר הוא וריבה, אלא וילדו שנאמר בנחלה מה ריבוי הוא זה וא"כ אמור כדקאי קאי ושמא הוא לומד בכר בכר מה שם יוצא דופן אף כאן יוצא דופן ושפיר קא יליף, ותנא אמאי לא יליף ושמא סובר התנא אדיליף האי בכר ממנו אדרבא נילף בכר דיבמה ממנו מה בכר לנחלה לידה בעינן דכתיב וילדו אף בכר של יבמה לידה בעינן, ותלד שאמר גבי יבמה אצטריך למעוטי שפיר והוא כעין בשר ומלא מים ובתוך מים צורת ולד או מלא דם או מלא גנינים ובם חתיכות בשר אלא שהחתיכות הם כעדשה היותר גדול וכחרדל היותר גדול ואם לא תלד הייתי אומר אם הפילה שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים הואיל וצורת הולד בהם הבא אחריהם לא יקים על שם המת שהרי הורע מזלו של מת קמ"ל תלד בעינן וליכא, וא"כ תלד לא בא לרבות יוצא דופן אלא אפילו יוצא דופן שהוא שלם לא יקרא על שם המת וא"כ הכא והכא בעינן לידה ומ"מ מה יאמר בזה שאמר בכר לדבר אחד לא הוי בכר והלא הבא אחר הספק לא הוי בכר לנחלה אלא לכהן, וגם בכר לדבר א' הוא, ועוד לדבריו לא ימצא בכר לנחלה ולא לכהן, בכר לכהן ולא לנחלה, והתנן יש בכר לנחלה ולא לכהן ויש בכר לכהן ולא לנחלה ומתי ימצא בכר לנחלה ולא לכהן שיטול פי שנים והא סתם כתיב לא יוכל לבכר את בן האהובה, ועוד אני שואל אמרו לא יוכל לבכר למה נאמר לפי שנאמר והיה ביום הנחילו את בניו שיכול והלא דין הוא מה פשוט שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק התורה נתנה לו רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה בכר שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק אינו דין וכו' ת"ל לא יוכל לבכר, ויאמר לא יוכל לבכר מאי והיה ביום הנחילו שיכול והלא דין הוא מה בכר שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק וכו' תלמוד לומר והיה ביום הנחילו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה, ראה ר' דינים משונים והניחו אותם בלא פירכא ותיקונים, ואבי ז"ל ישב וקא מתמה ואמרתי לו האמת אתם וכסו דבריהם ואמר לי תשא ותתן ונראה עד היכן תרד, ואמרתי לו ק"ו פריכא הוא מה לפשוט דין הוא אע"פ שיפה כחו ליטול בראוי כבמוחזק שינתן ברשות האב שכן אינו במעלת ראשית אונו תאמר בבכר אע"פ שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק מ"מ אינו ברשות האב שכן הוא במעלת ראשית אונו, ואמר לי אבי ז"ל תבליע הפירכא ואמור מה פשוט שיפה כוחו אע"פ שהוא אינו במעלת ראשית אונו הורע כחו בכר שהורע כחו אע"פ שהוא במעלת ראשית אונו אינו דין שיורע כחו א"כ משום דאית ק"ו אצטריך קרא ואמרתי לו והלא פירכא הכתובה בתורה אין מבליעין והוא כתובה בתורה ונהרס ונשבר הק"ו ולא יוכל לבכר למה לי, ועוד הקב"ה כתב פשוט ובכר ואתי בכר בק"ו דפשוט להיות ברשות האב והק"ו עומד בלא פירכא שהפירכא נבלעת בתוכו אם הדין הוא שמבליעין מאחר שבנה הדין וחזר והרסו וכתב לא יוכל לבכר אם הקב"ה בונה והורס אדם מה יעשה אלא האומר פירכא כתובה מבליעין אני אומר לו ראשון דא"כ הניח הקב"ה מקום בק"ו דמשה א"כ ע"כ הוא שאין מבליעין וק"ו פריכא הוא למה לי קרא, ועוד מה שאמרז"ל והיה ביום הנחילו למה לי ומשיב שיכול וכו' גם הוא יש לו פירכא מה לבכר דין הוא אע"פ שהורע כחו שלא יהיה ברשות אב שכן הוא ראשית אונו תאמר בפשוט אע"פ שיפה כחו דין הוא שיהיה ברשות האב שאינו ראשית אונו, וא"ל גם בזה תבליע ותאמר ומה בכור אע"פ שהוא ראשית אונו והורע כחו, ובזה יפה כחו שאינו ברשות האב פשוט לכ"ש ת"ל ביום הנחילו את בניו שהוא ברשות, אלא אמרתי שאין מבליעין ק"ו שכתוב בתורה ולעולם ק"ו פריכא הוא קרא למה לי, והנה לדבריהם נכתבו שלא לצורך והרי הם נושאים ונותנים בהם עד שנמצא להם צורך ונאמר והיה ביום הנחילו את בניו בכור בכלל פשוט היה ובכלל ראוי ומוחזק היה וכשאומר לא יוכל לבכר ובכל אשר ימצא לו יצא מן הכלל בראוי וגם בחלק אחד יותר וא"כ דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא ומה בכר חלק היתר שנוטל אינו נוטל מראוי אלא בנמצא אף פשוט חלק פשוט שנוטל אינו נוטל מראוי אלא בנמצא והראוי יתיה קדש לה' שהוא שלא בא לידם בחיי אביהם, ועוד אמרתי לו הקב"ה צוה לנו צדק צדק תרדוף והוא קלקל הצדק ומה פשוט שאינו ראשית אונו לוקח בראוי כבמוחזק בכר שהוא ראשית אונו א"ד שיקח בראוי כבמוחזק וא"כ אחרי שהדין הצדק הוא שיקח למה כתיב אשר ימצא לו והנה קילקול הדין והצדק, ומי יאמר שהתורה קלקלה הדין והצדק אדרבא נאמר שהכי אמרה התורה בכל אשר ימצא לו יטול פי שנים ובראוי יקח הכל מצד הקדושה שעליו ומאן לימא בכל אשר ימצא בא למעט הראוי שלא יקח, א"ל מ"מ בנמצא כתוב בפי' שיקח פי שנים ושאינו בנמצא בא מק"ו, וא"ל א"כ יכתוב בשאינו נמצא וכ"ש הנמצא ויהיה שאינו נמצא כתוב והנמצא מק"ו א"כ אני אומר לך בין כך בין כך נוטל משניהם פי שנים מה לי שיכתוב הנמצא מה לי שיכתוב שאינו נמצא, והנה כפי זה יתעשר הבכר ושמא תוכל לומר בכל אשר ימצא לו אתא לו ומיעט, שתי תשובות בדבר חדא דק"ו הוא שיקח בראוי כבמוחזק פי שנים כאשר אמרתי, ועוד אתא לו לומר לו ולא לה וכ"ת ה"מ בבחור שנשא אלמנה אבל בבחור שנשא בתולה ה"נ דשקיל אר"נ ב"י אמר קרא ראשית אונו ולא אונה ואימא ה"מ באלמן שנשא בתולה אבל בבחור שנשא בתולה ה"נ דשקיל אלא אמר רבא אמר קרא לו משפט הבכורה לו הבכורה ולא לה, א"כ יישר כחך חד לו משפט הבכורה, וחד לו למעט הראוי, אל תשמע בזה כי אני אומר חד לו למעט אשה וחד לו למעט יוצא דופן ואין הלכה כמ"ד יוצא דופן דין בכורה עליו, ומה נשאר לך עתה א"כ דהכי הוא שיטול פי שנים בראוי כבמוחזק לשתוק קרא מבכל אשר ימצא לו, אני אומר שאינו יכול לשתוק שאם היה שותק הייתי אומר הנחילו כתיב שומע אני קרקע ולא מטלטלים ותוכל לומר הנחילו סתם איכא למילף דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחזה וסתם אחוזה קרקע ומה לשם קרקע אף כאן קרקע ת"ל בכל אשר ימצא לו, וראה ר' ודן אם הק"ו חזקים ואינם נפרכים א"כ הקב"ה למה קלקלם בקראי דכתיבי ואם הם נפרכים א"כ מאחר שאין ק"ו קראי למה לי, לכן אומר אני כי לא דבר רק הוא, ודע ר' היוצא דופן והבא אחריו שניהם אין בכר לא לכהן ולא לנחלה כי השפע יורד מן הדפנות ושם נאחזים השרים החיצונים וזה הנקרא זיעה, ואין שם השפעה עליו וגם אין שם פטר רחם עליו רק היורד מן ההיקף בצינור ישר והוא בעטרה ומשם בעולם השפל, והנה נפתח הרחם שהעטרה נקראת רחם, וגם האצילות שהוא חוץ לפרדס אינו נחשב לשם אצילות כי אין לו התחברות עם הנאצלים מן הפרד"ס ע"כ כתיב קרא וילדו להודיעך זה דלידה בעינן, וגם כתיב פטר רחם דפטר רחם בעינן כדי שתדע משפט העליון, והבא אחר יוצא דופן אפי' פטר רחם לא הוי אף על פי שפטר רחם מטעם כי אחר שיצא שפע שלא כדרך ההיקף אפי' שיצא בדרך ההיקף אח"כ לא יקרא פטר רחם שהרי קבלו פרנסתם מן הצד, וזהו כיון שאינו בכור אלא לדבר אחד ל"ה בכר, ותלד דאמר קרא ביבמה לרבות יוצא דופן אין משם ראייה כי אפי' שהוא יוצא דופן יקרא בכר מטעם שאחיו המת משתדל רק לחול באשת חיקו אם יניחהו והוא אינו יודע איך יולד ושמא בא הוא והוא המת והאיך לא יקרא בכר, ורש"א הא' לנחלה אע"פ שהוא יוצא דופן שאע"פ שיוצא השפע דרך הדפנות והוא הזיעה מ"מ הם שפע עליו כי הוא טהור ונקי, ולומד מתלד וכוונתו שאם זה המת הוא אדם שאינו צריך לחזרה כשם שאם היה נולד כדרכו היה שם בכר עליו כן הדבר עתה שנולד מן הדופן שם בכר עליו, כי לא תוכל להורידו מכח קדושתו וממעלתו כעין למעלה השפע היורד מן הדפנות שהוא שפע מעולה טהור ונקי, ומאחר שכן הוא גם בנחלה הכי שיוצא דופן הוא בכר לנחלה והבא אחריו פטר רחם שאע"פ שקבלו חיות מן הדפנות אפ"ה לא דמי השפע היורד מן העטרה שמתפרנסין כולם משא"כ בזיעה מתפרנסים לבד הנאחזים משם וע"כ הוי פטר רחם כי הוא פטר רחם, ומה שאמר וילדו לו בנים דין הלידה ההוא כדין לידת היבמה, ואין ספק כי גם בישיבה שלמעלה הכי עסקי כי יש לדעת משפט האלהים והק"ו שעשו הכוונה הוא כך, מוכרח הוא האב לחלוק נכסיו לבניו שאם לא יעשה כך מונע חכמת האלהים שהוא האב להנחיל לבניו שהוא ההיקף שפע וברכה וע"כ אמרה תורה ביום הנחילו את בניו להרמיז שצריך להנחיל את בניו אע"פ שהנחלות נאמרו גם במקומות אחרים היה צריך לאומרו הנה כדי שלא תטעה לומר הק"ו דבכור שאין הנחלה ברשות האב ואין הבנים ברשות האב להרבות ולמעט: