ספר הפליאה/שעה
ד"ה ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו עריכה
ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו. וראה והבן קודם שחטאו היו בשלימות ולא היו בושים לגלות ערוותן הרומז במשפיע ובמקבל כי האדם והאשתו שלא חטאו בדוגמתן האיך יתבוששו אבל כאשר חטאו במקום הנרמז ממש היו רואים מקום חטאם ממש ומתביישים לראות המקום ההוא, ונהי שבא הכתוב לומר לנו שהיו ערומים ולא יתבוששו במה משתעי קרא לאו באיש ובאשה א"כ מה ת"ל שניהם, ועוד כתיב למעלה ע"כ יעזוב איש וכו' ודבק באשתו וסמיך ליה ויהיו שניהם ערומים ולא אמר איש ואשתו רק האדם, וגם למה לא אמר אדם בלא ה'. ועוד יאמר ולא יתבושו כענין בושת בש' אחד ולמה אמר יתבוששו, אלא הכוונה הוא כן כי מלת שניהם מרבה הצל והכח שלהם למעלה שכל זמן שלא חטאו אלו הם היו עם כ"י בלא בשת וכשהיו אלו בשלימות בלא חטא האדם תפארת ואשתו עטרה היו ערומים ואצל הד"ו פרצופים מלת ערומים פירשו חכמים ור"ל הד"ו פרצופים היו מושפעים מחכמה עילאה שהוא האדם הידוע ולא הגשמי ובא הו' במלת ואשתו לכלול גם היסו"ד וזהו אתנח במלת ואשתו. לומר לך אתת ח"ן הוא נח הוא יסוד נח איש צדיק וצדיק יסוד עולם, ואם תראה אותיות יתבוששו הם אותיות יבושת ושין והוא מלשון יבושת המים פי' יבושת והד"ו פרצופים לא יבושו מן ש' היתר הרומז בשין יתר של יששכר שעולה ברחמים, ובאו ד"ל אותיות בפסוק זה לומר לך במקום העושר בא הדלות כי נכנס בהם עין הרע. וע"כ לא אמר האיש ואשתו אלא האדם להרמיז שעין הרע שלט בהם זהו שאותיות זה הפסוק עולה א"וי או"י שאמר הפסוק אוי למטה אוי למעלה מי הוא הגורם האשה המתפתית אחרי עינים הם הדוגמות הרוחניות החיצוניות אשר פנתה להם מקום ונכנסו, וגם מי גרם כל זאת האשה הגשמיות המתפתית מן הנחש. בא וראה מה נעשה למעלה ולמטה, כתיב והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן דע לך ר' שהפסוק הזה יש לו סודות נעלמים והו' של והנחש הוא כמו ופרעה חולם שהוסיף יוסף ופרעה בו' כן והנחש משמע שיש נחש ערום וגם זה הנחש, והנחש הזה שהוסיף הו' הוא רוח טומאה הבאה מן הצפון הוא המדה רעה מצפון תפתח הרעה, והנחש הזה יונק משם כי משם יניקתו וגם מן הצפון נשפעים כל המחשבות רעות הטמאות ומדיחות את האדם, וע"כ קראו להמדה הזאת רעה מצפון תפתח הרעה והיא השמיטה שאנחנו בה, וע"כ כל המחשבות הרעות חושבים האומות שנאצלו מהמדה ההוא על ישראל. ודע האמת שכשם שיש בהיקף יד ימין ויד שמאל כן יש היקף החיצון ובו יד ימין ויד שמאל והנחש הזה יד שמאל החיצון והוא הנקרא רוח מסאבא ויונק מן הנחש הפנימי הנקרא צפון, והנחש החיצון יש נחש חוץ ממנו ונקרא רוח מסאבא על שנאחז ממנו והצפון על שהאציל החיצון והחיצון האציל חיצון אחר ע"כ נקרא גם צפון נחש, הוא שנאמר ושם הנהר השני גיחון וכתיב על גחונך תלך, ודע שמן הצפון חשך יוצא לעולם ושם מדור למזיקים ולזועות ולרוחות ולשדים ולברקים ולרעמים והרעה בעולם משם יוצאת הוא שנאמר מצפון תפתח הרעה, המדה הזאת נקראת מחשבה רעה סולם רעוע במדה הזאת עומדים ומתקיימים כל מחשבות רעות וכל הרהורים רעים וכל הרעות שבעולם. והמדה ההוא מקיימם כל המעשים הרעים שאדם מטמא בהם מזו המחשבה רעה מתקיימין כמה דרגין טמאים וכולם עומדים ומשתדלין לטמא את האדם, ועם אלו מטמא אדם ומתדבק בההוא דרך הטמא. ודע באמת שגם ס"ם מן המדה הזאת יונק. ס"ם זהו שרו של עשו וזהו שהרמיזו חז"ל רכב על נחש והטיל פגם בצורה העליונה. וראה והבן שהנחש הגשמי שהיה יניקתו מנחש הרוחני שנתחבר אליו ס"ם וע"כ היה ערום ובא אל האשה בתחבולות גדולות ובחכמה רבה על שהיה מושך תחבולות משורש שיונק ממנו וזה שאמר ויאמר אל האשה לשון קושיא. וראה והבן חכמתו של נחש שלא דבר אל האדם אלא אל האשה בעבור שנשמת האדם מן הת"ת הוא הזכר ונשמת האשה מן העטרה שגם היא אשה וא"כ הזכר מן זכר נקבה מן נקבה ואמר אחר שהעטרה נאצלה מן הצפון ואשה זאת מן העטרה וגם נחש העליון נאצל מן הצפון ויונק מאותו נחש אסיתנה ואפתנה מהרה, ואמר לה בדרך שאלה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן כלומר לא תתבודדו ולא תשיגו מג' מדות האלו הנקראים כ"ל ע"ץ ג"ן והם הו' ומשך הו' והעטרה, ותאמר האשה אל הנחש אמר אלהים מפרי עץ הגן היא העטרה הנקראת פרי והוא הגן שהוא של עץ אמר אלהים שנאכל ומפרי עץ שבתוך הגן שזה הפרי שהוא היסוד של עץ הוא התפארת שבתוך הגן שהיסוד הוא בתוך הג"ן שהיא העטרה אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון, וראה והבן שהקב"ה לא אמר כן כי לא הזהיר על הנגיעה וגם לא הזכיר פרי אלא אמר מכל עץ הגן אכול תאכל כלומר בכלל ולא בקיצוץ והיא עשאתו גדר יותר מן העקר והגדר היא הנגיעה והעיקר היא האכילה ועלתה בגדר ולא יכלה לעמוד ונפלה וקצצה העיקר שאלו לא היה הגדר במיתה לא עשתה הק"ו אם על הנגיעה חייב על אכילה לכ"ש ופיתה אותה על הנגיעה ולא מתה ואמר כשם שזה שקר כך האכילה שקר, אלא דע לך שהאל הוא אומן גדול וזולת זו הפרי שהיא העטרה והוא כלי אומנתו למעלה לא היה יכול לברא העולם, ודע שעם זה הכלי ברא אתכם. ג"כ ואמר אלהים שמא האדם אשר בראתי יקח הכלי הזה ויברא גם הוא עולמות וקודם שיקחנו אזהרנו, אבל דע לך כי לא מות תמותון כי על שיודע אלהים שביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע, ע"כ צוה אתכם, וראו והבינו כי עד עתה השמטה הרעה אשר משם יניקתו והוא בעל השמיטה הזאת לא ידעתם ממנו דבר מצד חסרון האכילה והרוצה לשקר מרחיק את עדיו אבל אני עדי לפניך וראייתי לנגדך ותנסה בנגיעה שהוא המחשבה וקחי הפרי במחשבתך ותעשה העולה ואם זה שקר גם האכילה שקר, ומיד חשבה מחשבה רעה וקיצצה הפרי לבדה ולקחה לאלוה לברוא עמה עולמות במחשבה ולא מתה ואז אמר לה הנחש הנה דברי ומיד קצצה הפרי מן האילן ולקחה במעשה להיות לאלוה ומיד ירדה האשה הרוחנית ס"ם רוכב על הנחש וצורת הנחש גמל וכל הרואה דין הקשה ההוא בורח ממנו. והנה הפרי לבדו ונכנסו בו כל הרעות וכל הדינין והרחמים פנו דרך כי קצצהו והפרידהו וזה הזוהמה שהטיל בה הנחש, ותיכף שחל הדין בעליונה מיד פרסה נדה התחתונה זהו שהרמיזו רז"ל בדבריהם סחטה ענבים מאשכול הכופר ומדה כנגד מדה וזהו ותרא האשה כי טוב העץ למאכל כי כשראתה אכילת הפרי שעשה בה שינוי כח וחליפות אברים והכירה גם הרעה ואז ראתה ס"ם בא כנגדה ונרתתה וברחה אחר בעלה ואמרה לו שקר ודברים שלא היו אלא כדי לפתותו ואמרה האילן הזה ראיתי ואכלתי וטוב העץ למאכל ותאוה היא לעינים ונחמד העץ להשכיל עדות הזה אמרה לאדם, אדם אלהים מנענו מן הטוב ואמר לנו שלא נאכל מזה העץ כדי שלא נהיה כאלהים להיות לנו ג"כ כח לברוא ולהוליד ולברוא העולם כמוהו ואני ראיתי בחלומי שהדבר כן ואכלתי מן הפרי ולא מן העץ. ומיד בא אלי דרך אחר ותאוה וחימוד מה שלא היה בי ונפקחה עיני ויש לי ללכת אחרי עיני ואם אני אכלתי מן הפרי לבד כך כ"ש אם תאכל אתה גם מן העץ ותהיה כאלהים, האמין בה כי הראיתו לו דם נדה ומיד קרא בשם העץ והניח העליונים וגם הניח הפרי לאשתו, וזהו שחטא בעץ הוא יסו"ד עול"ם והיא שחטאה בפרי מיד נפסקו הרחמים ונכנס בהם היצר ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם מן הרחמים ואמרו מי גרם לנו כל זה לאו מה שעשאנו וחטאנו כי אלהים הזהירנו וחטאת את באשה ואני באיש ונסתלקו הרחמים ונכנס הדין והיצר הרע ומיד הרהרו בתשובה ותפרו עלה תאנה עלה הם הספירות השומרים את התאנה והרחיקם מן התאנה ונלקה התאנה מרוח שדפון הוא רוח צפונית, ועתה שידעו רעתם תפרו העלים של התאנה ובקשו להוריד העלים על התאנה וללבוש הבגדים שהפשיטו ואז ירד הדין עם הרחמים לשפוט ולדון כי הזוהמה נשארה ולא נסתלקה לגמרי דאין הסתלקות בדבר רק בבוא יעקב ובמתן תורה. אלה הם דברי סיפור להיות הענין קשור בענינו, ונחזור לחפש חדר אחר חדר למצוא האבידה שנאבד ממני כענין ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימין הנער הקטן בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל ונאמר ונדבר על הנחש העליון אשר ממנו הנחש התחתון יונק וקונה תחבולות, מה עשה העליון ומה עשה התחתון אף בלא סדר כי כבר הסדר נאמר והנחש היה ערום אין הנחש הזה אלא רוצח והלואי אחד אלא שחולק עצמו לשנים והביא רוצח אחר הוא ס"ם והנחש כי הנחש יצא מאמצעותו והדבר הוא כך חצי והנחש עולה קפ"ד וחצי והם עולים רוצח, גם הרוצח הביא את האדם בקופי"ד הוא השרץ שממנו נתירא חזקיהו אף כי היה מלך ושב בתשובה. ראה והבן מאחר שחצי מוהנחש הוא רוצח א"כ החצי השני הוא רוצח אחר והני שני רוצחים מתחברים ויורדים על האשה הרוחניות וצועקים שניהם לפני הדין לחול בעטרה כי הרחיקה האשה מן הרחמים. והנחש אין נחש זה אלא יצר הרע. שבקש לעולם לעשות הרעות והנחש זה ס"ם מלאך המות למה נקרא שמו יצה"ר ומלאך המות בעבור שהוליד יצה"ר בעולם והיצה"ר מביא המות וע"כ נקרא מלאך המות, וזהו קץ כל בשר בא לפני שזהו העושה הקץ בכל בשר שלוקח נשמת כל חי, ולמה כתיב היה ערום כי מלת היה ג' אותיות משם הויה, ולמה נאמר על הנחש משמע שמהם הוא ערום יאמר והנחש ערום אלא הי"ה י"ה למעלה וי"ה למטה חכמות וערמת העטרה מחכמה עלאה והנחש חכמתו מחכמה תתאה ע"כ אמר היה וע"כ היה לו כח להשיאה, וארז"ל אמר ר"י יצה"ר דומה לזבוב יושב במפתחי הלב. ושמואל אמר כמין חטה שנאמר לפתח חטאת רובץ. ראה והבן שכן הוא שהרי הוא אומר בכל זבוב אלהי עקרון לרמוז על הענין, והחטה רומז באשה וגם גרעין התמרה שניהם קרועין וזהו לפתח חטאת רובץ להרמיז שבעטרה הנקרא פתח יצר הרע היורד מהפחד לשם רובץ: