ספר הפליאה/שעו
ד"ה מכל חית השדה דע לך שהשדה עריכה
מכל חית השדה דע לך שהשדה מסבב העיר והעיר מסבב הבית והבית האדם והאדם הוא הנפש, והכוונה השדה הוא שדה והוא חוץ מעיר ושם משפעת החיה הנקראת רמש מלשון רמשא הוא פחד והוא הנקרא שדה של תפוח אחד, והשדה של תפוחים היא העטרה והנחש היה ערום מצד שהיה יונק משדה החיצון אשר שם התפוח משפיע, והתפוח יונק מהבינה שגם הוא נקראת י"ה כי י"ה מי"ה יונקת והי"ה הראשון בכר לדין ובעל הדין צריך להיות חכם. וע"כ נקרא חכמה עלאה וחכמה תתאה אשר עשה ה' אלהים, ר"ל אשר שהוא הכת"ר גזר ועשה ה' אלהים שיוכל גם הדוגמת החיצונים אשר שם בשדה לינק, ויאמר אל האשה על שנשמת הנקבה מן הנקבה ונשמת הזכר מן הזכר לכן הלך הנחש אל האשה ועשה בה מעשה נשואין ממש כענין הנחש השיאני כי הנחש כולו יצה"ר ובא עליה והטיל בה דין, וזוהמא ההוא נחלקה לד' כוחות והם רוח שטות רוח זנות רוח חמדה רעה רוח חטאת, כנגדן אב הטומאה וראשון ושני ושלישי וכשנתייחד הנחש עם האשה למטה נתייחד ס"ם עם הנחש למעלה ובאו בעטרה וגרמו בה מיתה ואז היא אבי אבות הטומאה והוא המת ומשם נמשכו התאוות הרעות תאות החטא שאדם חוטא בעה"ז כי אחר שהוא הממית א"כ הוא המטיל הטומאה במת א"כ הוא בהכרח אבי אבות הטומאה, ויאמר אל האשה שליח מס"ם הוי זהו לשון ויאמר לשון דין אף כי אמר אלהים והתחיל באף לומר לך שמן האף בא התעוררות והכניס השפעתו בכ"י לא תאכלו מכל עץ הגן דבר זה הוסיף הנחש מדעתו דקב"ה אמר מכל עץ הגן אכל תאכל ובעבור שהנחש נאחז מצד דוברי שקר ע"כ כל דבריו שקר. וכשבא בחוה והטיל בה זוהמה מוכרחת היתה ג"כ לדבר שקר ואמרה לא תגעו בו וגם הוסיפה לומר אזהרה בפרי וקב"ה לא הזהיר בפרי והנה חטאה בנגיעה שהוא הגדר הוא הפרי וחטא בעלה על העיקר, ג"כ כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם ומן העץ הזה אכל וברא את העולם. האמת באילן ההוא ברא את העולם כי כל מה שנעשה באמצעית האילן נעשה אפ"ה שקר אמר כי לא אכל אלא אמר אכל כדי שיאכלו גם הם, ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ראתה שהאילן ההוא מעלה ריח טוב חשקה נפשה לאכול ממנה, ראה והבן מה כתיב כי טוב העץ סמך העץ עם כי טוב שראתה הו' ומשך הו' הוא שנאמר אמרו צדיק כי טוב ותקח מפריו ותאכל ראה עתה מפריו כתיב משמע שחטא בפרי כי עשהו כח בפני עצמו בלתי המשכת היסוד והת"ת כמו שעשה אחר במט"ט, ראה והבן בכמה רמזים הרמיזו חז"ל סחטה ענבים והביאה לאדה"ר שהכוונה הוציאה הפרי מכללו והכניסה בה כוחות הטומאה. ולכן נטמאת גם היא בכוחות הטומאה בימי נדתה זהו מדה כנגד מדה היא הפרידה יין המשומר מו' ימי בראשית שהעטרה נקראת יין ונשמרת מו' ימים העליונים וע"ז היין נתיב עין לא ראתה אלהים זולתך שהיא מחוברת עם האילן חיבור שלם ואחדות שלם ועין העולם לא ראתה ולא השיגה, ולמה המשילוה ליין אשתו של אדם גרמה שנזדווגה עם הנחש והטיל בה זוהמה והוא הדין ועל שהדין מורה אודם ע"כ המשילוה ליין שהיין ג"כ אודם, ומלת משומר מחובר הוא היין בתוך הפרי וסחטה אותו. וגם דע והבן כשם שהעטרה נקראת יין ומשומרת בו' ימי בראשית כך הפחד נקרא יין והוא משומר בענביו שלמעלה ממנו הוא שאמר לי אבי ז"ל מהו ובלא מחיר יין וחלב מה ענין חלב אצל יין אלא מלמד שהם הזרועות היין בפחד והחלב בחסד, ועל שהזכיר היין תחלה מפני שהיין הוא יותר קרוב לעולם הגשמי מן החלב מ"מ שאלתי אותו על המימרא הזו א"כ יין וחלב אל יתחברו כלל כבשר וחלב ואמר לי במקומו יבארהו לי ובההוא זמן לא היה בעולם השפל והוכרחנו לשאלו והגיד לנו במקומו אבארהו אני בע"ה, וכי יין וחלב איתא למעלה אלא דמות יין וחלב אדום ולבן דין ורחמים וכוחות הטומאה אין להם כח ביין ההוא א"כ יינם יין נכרי לגמרי אבל זה היין אע"פ שהוא אדום מ"מ אינו דין גמור כי הדין הגמור הוא היוצא בחוץ בכוחות הטומאה והוא היין שלהם וע"כ מנסכין כשנוגעין ביין של ישראל שלענין הרמז רומז זה היין בפחד ואפ"ה ישנו שם מין יין אחר וזה שבא בישראל יורד מחכמה עלאה ועליו נאמר ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, אבל יין האחר על שיוצא בחוץ נקרא סורי גפן נכרית וא"כ אין ספק כי נגיעתו של גוי טמאתו ווי לשותים היין שנגע בו הגוי שחזר היין טמא ומטמא נפשו וזהו הקללה ישתו יין נסיכם שהוא טמא ואנה מצאו היתר בדבר לומר שיין ישמעאלים אינו מתנסך נהי שאינם מנסכים דרך קרבן להמשיך עליהם מיין הקשה מ"מ יש להם התעוררות אחר לקבל מאותו היין וכן כל הע' שרים ימינים ושמאליים שיש לימין ושמאל, וא"כ א' מע' אומות איזה שיהיה שנגע החזירו ליין מסואב המסתאב בחוץ, ווי לנפשיה השותהו, לכן רואה אני ר' בזמן הגלות שלא נוכל להשמר טוב הוא להתרחק ממנו כל עיקר, ועד שהזהיר האדם א"ע מאכילת חזיר והארנבת אשר להם סימן א' של טהרה ולמה לא יזהיר מיין נסך שכולו הולך ומסתאב ואין לו טהרה בכל המקוואות שבעולם שהוא כח של ערלה וקליפי ערלה. וגדול מזה כי אסור בהנאה והשותהו נהנה ולא די בזה אלא שמתירין ע"י הרכבות והוא אינו מקבל שום הרכבה להצילו מנגיעתו של זה, ויין נסך אבאר במקומו בע"ה, אבל יין הבא אלינו הוא המשמח אלהים ואנשים, אלהים זה הפחד ואנשים אלו המדות שכולם שמחים בהשפעה ההוא היורד מן החכמה ונקרא יין על שהחכמה בכר לדין אבל אין הוא היין המזיק, וכשאדם העליון שותהו מתעלה למקום שהיה תחלת תועלתו וע"כ הוא סבה לשותהו לגלות כל נסתר כי משם גילוי כל הנסתרות זהו הנסתרות לה' אלהינו שכאן הל' רומז בת"ת זהו כל המתפתה ביינו הוא היין הנזכר מדעת קונו יש בו להרמיז ביין ההוא שמגלה נסתרות, ועל שהאשה נמשלה לגפן שנאמר אשתך כגפן פוריה ור"ל אשתך שהיא העטרה הוא כמו הגפן אשר היין הנזכר יוצא משם ע"כ תיקנו ברכת נשואין ביין, שאחר שאותו היין יורד דרך הפחד אל העטרה צריך לברכו בשבע ברכות והמובחר צריך להיות אדום להתיש כח היין הנכנס בפחד והנכנס בעטרה שמתאדם ע"כ מברכין אותו ועל היין הזה נאמר חכלילי עינים מיין וכיבס ביין לבושו ודם ענב תשתה חמר אל תרא יין כי יתאדם ואחריתו כנחש ישך אחריתו היא העטרה וכנחש נושכת, ומלת כנחש הוא נחש הקדמוני, כתיב ותקח מפריו ולמה לא אמר ותקח ממנו אלא מפריו שרצתה להדבק במקום המיתה וגרמה המיתה בכל העולם והפרישה העץ שהוא החיים מן המיתה ובעבור העון הזה שעשתה גרמה להתפרש הקול מהדיבור וחלילה וחלילה שנפרדה לגמרי רק נתאלמה שלא לדבר וכיון שנפסקה ממנה דבורה נתנה לעפר ובעבור זה שהפרידה מדת הדין ממדה"ר זהו שארז"ל כ"מ שגלו שכינה עמהם שגרמה פרישות בין הקול והדיבור וע"כ יצאו בגלות וארז"ל מאי דכתיב ואיש תהפוכות ישלח מדון זה הנחש שהפך דבריו על בוראו ונרגן מפריד אלוף ואמר לא מות תמותון והפריד אלופו של עולם מן העטרה זהו שנאמר העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה, וארז"ל מאי ברית אלהיה זהו המדה הנקראת ברית זהו שנאמר והמה כאדם עברו ברית, וארז"ל אדה"ר מושך בערלתו היה ששמע לקול אשתו הניסת מהנחש שהוא ערלה והפריש היסוד ממקומו זהו מושך שנמשך אחר עצת הערלה. ועוד נתעוררו לומר מה היה אותו האילן שאכלו אדם וחוה ממנו ר' אלעזר אומר ענבים הוא שנאמר ענבימו ענבי ראש אשכלות מרורות למו, והכוונה האשכולות הללו הביאו מרירות בעולם, ועוד ארז"ל מצא נח הגפן שהוציא אדה"ר מג"ע אר"ע אמר ר' יוחנן בן זכאי אמר קב"ה לנח לא היה לך ללמוד מאדה"ר שלא גרם לו אלא היין כמ"ש אותו אילן שאכל ממנו אדם גפן היה, ויש מרבותינו שאמרו חטה היתה והחטה רומזת בעטרה כמו שרומזים כולם שנאמר והנחש היה ערום שיונק מערימת החטה והכל ענין אחד אלא בלשון שקבל כל אחד מרבו אמר. וגם אמר לי אבי ז"ל ששאלוהו איך היה המעשה ואמר להם ס"ם קשר קשר עם כל צבאות שרי מעלה על רבו משום שאמר ורדו בדגת הים והנה נתקנא ואמר האיך אוכל להחטיאו ולגרשו מלפניו כי ע"י מעשיו של אדם בא כל השפע של רחמים בים היא העטרה מה עשה ירד עם כל חיילותיו ובקש חבר בארץ להיות כמוהו ומצאו לו נחש שהיה לו דמותו רכב עליו והלך לו אל האשה ושם הנחש לשליח אמר לה אף כי אמר אלהים ואמר אבקש יותר ואוסיף כדי שתגרע היא אמרה לו לא מנעני השם אלא מעץ הדעת אשר בתוך הגן ועליו אמר לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון, הוסיפה שני דברים ומפרי העץ ולא אמר להם אלא ומהעץ, ואמרה לא תגעו בו פן תמותון והוא לא אמר אלא על האכילה, מה עשה ס"ם הרשע הלך ונגע באילן והאילן צווח אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני רשע אל תגע בי הלך ואמר לאשה הרי נגעתי באילן ולא מת אני אף אתם אם תגעו בו לא תמותון ואין קול הדיבור מס"ם אלא מן שלוחו הוא הנחש. והלכה האשה ונגעה באילן ראתה מלאך המות בא כנגדה כי כבר עשתה רצונו. אמרה עכשיו אני מתה והקב"ה יעשה אשה אחרת ויתן לאדם, אתן לאדם שיאכל עמי אם נמות נמות שנינו אם נחיה נחיה שנינו לקחה מהאילן ונתנה לבעלה ונפקחו עיני שניהם וקהו שיניו אמר לה מה זה אכלתני וקהו שיני אז ירד הקב"ה עם ע' דיינים ונר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן וחפש וראה ודן מיתה בעולם הוא הנאמר ישבת לכסא שופט צדק. ועתה תשמע ראיות ברורות שמבריאת העולם עד שגורש משם אדם תמצא ע' שמות בין הוי"ה אלהים בתורה שדן אותם על כל אלה כי נוצר מכלל ההיקף שכ"א כלול מעשר וע"כ בע' דיינים נידון שעל כל ההיקף נגע רעתה וע"כ צריך להעמיד ההיקף עם האדם בדין לפני השופט היא הבינה וכ"א העמיד עשרה דיינים והשופט ישב לדין וחפש כל החדרים של בטן שהיא העטרה עם נר אלהים שהוא חכמת אלהים כי הוא יהו"ה ונתמלא בכל כחו יו"ד ה"א וא"ו ה"א ונצרף י"ו יו"ד יו"ד ה"א יו"ד ה"א ו' יו"ד ה"א י"ו ה' יו"ד ה"א ו"ו ה"א. וראה באמת כי נצרף כמה צרופים בהכרח כדי לצרף האדם בדינו אשר חשבונו מ"ה והסכימו בנדר היא הבינה נקראת נדר ונקראת אלהים לדון אותו בע' שמות הנזכרים וע"כ עולה כלו צירוף מ"ה שהוא חשבון אד"ם נדר לומר לך שנמסר דינו לנדר ז"ש ישבת לכסא שופט צדק ועל שחכמת אלהים הוא שם של שש אותיות א"ה יהו"ה והוא חכם המתיר את הנדר ע"כ נצרף א' א"ה אה"י אהי"ה אהיה"ו אהיהו"ה והנה עולה שם של ו' אותיות כ"א בצרופן כחשבון אהי"ה שבתוך שם של שש אותיות, ועולה ד' פעמים יהו"ה הוא הרחמים וא' עמהם בכל י"ז דיינים הוי"ה א' כי ד' פעמים י"ז עולים ס"ח דיינים שהוא ס"ח אלהים ועדיין שני אלהים יתירים מה עשה השם של ו' אותיות נחלק לשמות אהי"ה יהו"ה כי שניהם נמצאים בשם של ו' אותיות ואח"כ צרוף כל שם לבדו א' א"ה אה"י אהי"ה י' י"ה יה"ו יהו"ה. והנה ר' ראה עתה בעיניך שאהי"ה מצרף י' צרופים ועלה אלהים על שאהי"ה הוא דין ונצרף הוי"ה י' צרופים ועלה ע"ב. ואח"כ צרוף גם הד' יהו"ה שעלה לך מצירוף של שש אותיות ועולים ש' מלא השי"ן עולה ברחמי"ם, והי"ן נעלמים של שי"ן עולים ס' ונעלם סמ"ך הוא מ"ך הכוונה אע"פ שמסרתיהו לך אל תדינהו אלא בדין של רחמים שהרחמים הוא סמך העולם כי שבעים שמות מבריאות העולם עד שגורש כנגדם ס"ח אלפים בעשרת הדברות ואל"ף אהי"ה ואל"ף אדני הרי ע' אלפי"ן כנגד ע' שמות שכל שם יביט בא' ע"כ א' ראש בשם אלהים כי הזהירו לכם שלא לשפוט כי אם בדין של רחמים כי ס"ם ושלוחו עוותו, ובאחרונה תראה מה יעשה להם שאי לאו שגרעה האשה לא הוסיפה וע"ז נאמר יפקוד ה' כל צבא המרום במרום והנה ישב לכסא שופט צדק ואמר לו לאדם למה ברחת ונחבאת ממני, א"ל אדם את קולך שמעתי בגן ונרתעתי ואירא ממך כי עירום אנכי מפועלי וממעשי ומצותי ואחבא, מה היה לבושו של אדם קודם שחטא עור של ציפורן פנימי לבן וכשחטא הופשט ובא במקומו עור ובשר זהו שאמר לו הקב"ה מי הגיד לך כי עירום אתה כלומר אני משכתי עליך עור ובשר מצד שאתה ערום ממצותי שהרי שאלו המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת ואמר האדם כלום חטאתי לפניך כשהייתי יחידי האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל ממנו. ויאמר ה' אלהים אל האשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואוכל הביא שלשתן וגזר דינם עליהם. ועתה ר' הקשב למען אלהי ישראל מה נעשה מזה המשפט כלום יכולים אנו להוסיף או לגרוע ממה שלמדנו ממשה רבינו ע"ה לא דיבור ולא אות ולא טעם ולא נקודה ולא קוץ מקוצי האותיות. וראה והבן בלבולים גדולים שנכתבו בתורה שנר אלהים שהוא החכמה החופש כל חדרי בטן אמר לבינה שהוא השופט עם ע' שמות לדון בדין וברחמים והנה האדם השפיל את עצמו ונכנע לפניו וברח ונחבא והודה לפניו עברתי ממצותיך וערום אני ממצותיך היש תשובה יותר מזאת להכנע ולהשפל, והנה משה אמר לפרעה עד מתי מאנת לענות מפני ופירושו להתכנעא משמע שההכנעה היא תשובה כ"ש שצריך לדונו בדין הרחמים ואחרי גזירת המיתה היש דין יותר קשה מזה ואנה נעשה הפסוק והיה בשוב הרשע וחיה ואנה נעשה מקבל שבים ה' ומאחר שאינו הפרש בין שב לשאינו שב למה ישוב האדם, ועוד יתברך שמו של אלהינו כתב בתורתו דברים אשר מהם יתחלק העולם לכיתות והנה האמונה שצריך האדם להאמין בהקב"ה שהוא קדמון ויודע ומשגיח ויכול ואם בהכל יודה ביודע לא יודה שאדרבא אם יודה יכחיש התורה שצועקת בקול גדול ששואל לאדם המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת ואי הקב"ה ידע למה שאלו, ועוד אמר לו איכה צופה ומביט יאמר לאדם איכה וכי לא ידע הקב"ה אנה נחבא ולא די בזה אלא אמר לו מי הגיד לך כי ערום אתה ואמר האשה אשר נתת ומכלל הדברים של אדם נראה שהקב"ה לא ידע, וכן האשה הגידה בעד הנחש ואלו ידע הקב"ה למה חוזר לדעת והנה הכת המכחשת הידיעה כחה חזק בתורה. ועוד אם ירצה הקב"ה לדון אותם בדין קשה ימית גם שלשתן בו ביום שהרי אנה ימצא האדם טענה נוצחת לפני הקב"ה אחרי שאינו מקשיב דבריו כי מי הקשה אליו וישלם כי יאמר לו האדם מן העץ צוויתני שלא לאכול וקיימתי גזירתך והאשה פרי נתנה לי ואוכל שנאמר ותקח מפריו ותתן גם לאישה והקב"ה שידע אמת שלא אכל העץ אלא פרי א"כ למה גנב לבו לומר המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת עד שזה העני מתוך יראתו הוציא שקר מפיו והכניס גם האשה ברעה גדולה שאמר לו האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל ואותה העניה לא נתנה לו אלא מפריו להחזיקו מן הרעב, והנה שני כתובים המכחישים זא"ז שאחד אומר עץ ואחד אומר פרי ואנה הכתוב הג' להכריע ביניהם והנה כתב ספק בתורתו ולמה לא יחזיקנו בדבריו שלא יירא ולא יחת לישב בדעתו שלא יוציא שקר מפיו אבל בא אליו פתאום ונרתע העני ולא ידע מה לדבר ועכשיו שחייב עצמו ואמר היא נתנה לי מן העץ ואוכל מאי הוי והלא אין עדים בדבר ואין אדם מראה חובה לעצמו ואינו נאמן ואל תאמר שהקב"ה יודע האמיתי וכל תורתו אמת על מה כאן הניח הדבר בספק והאדם יאמר מתוך יראתי אמרתי שקר, ועוד כשאמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות הלא לא מת באותו יום, וא"ת יומו של הקב"ה אלף שנה אין זה ראייה כי כל הימים שכתוב בתורה אינם אלא י"ב שעות, ועוד הקב"ה שקדמה ידיעתו מהחטא של אדם למה לא מנעו, ועוד אדם אחר שחטא וגורש מג"ע א"כ נשאר ג"ע בלא דוגמא כי אין שם אדם ולא ימליכו ישראל ואיך יצאו מגלות לעולם כי נתבטלה הדוגמא ואל תשוב לי מן הנפשות כי אדם בעינן דומיא דאדה"ר, וגם אל תשיב לי מן ר' יהושע וכיוצא בו שנכנסו בחיים בג"ע כי אין לך עדים בתורה רבונו דכ"ע יצרת אדם ראשון מעשה ידך ודבר עמך פא"פ בלא אמצעי נתת לו אשה זונה והלואי היתה מזנית עם אדם אלא שזינתה עם חיה רעה וירדת עם ע' אלהים לדון את האדם ולא הנחת לו מקום אלא שקנסת אותו בעונש מיתה וגם האשה ולנחש החנפת אנה הנחת וגם את הבהמה תהרוגו ושמא תאמר בהמה ולא חיה והלוא חיה בכלל בהמה, ושמא תאמר כי לא בא עליה ממש הלא בא עליה והטיל בה זוהמה במעיה ושמא תאמר שאין לי עדים מן התורה קשה לאותו שאמרו אותו ואחר שהקב"ה מדקדק במעשיו של אדם הנה ג"ע ניתנה לאדה"ר לעבדה ולשמרה וקמה האשה והדיחתו ועבד ע"ז וא"כ ג"ע היא עיר הנדחת וישרפוה וכי תימא יצאו אנשים וידיחו כתיב ר"ל אנשים ולא נשים הדין עמך מ"מ אנה הם העדים שהיו שם בהתראתו שהרי כתבת בתורתך מקרבך לאמר וארז"ל שצריך שני עדים והתראה. ועוד אם האדם חטא האשה לא נצטווית כלל ולא היתה בזמן הצווי בעולם א' עם האדם רק בכח והראייה שהרי אמר ביום אכלך ממנו ולא אמר אכלכם ומשם ואילך כתיב לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו וא"כ למה הענישה במיתה, ושמא תאמר על שאמרה לו לאדם לאכול ואכל שומו שמים על זאת מתי אמר הקב"ה לאשה שלא להסית את האדם המצווה שלא לעשות ועשה יענש אבל מי שאין מצווה למה יענש, וא"ת הנחש והאשה מנין להם לדעת הצווי ואמר הנחש לאשה אף כי אמר אלהים ותאמר האשה מפרי עץ הגן נאכל אומר אני חלום ראו גם שניהם שלא מצינו בשום מקום שהקב"ה אמר להם וגם אדם לא מצינו שיאמר לאשתו דבר, ובמקום שאינו כתוב מי יאמר השקר והעד שהרי לא כסדר הצווי דברו גם שניהם אלא שאין חלום בלא דברים בטלים, ועוד האשה העניה למה לא אמרה לשם יתברך רבונו דכ"ע היודע דבר ומסית יקרא מסית אני לא ידעתי גזירתך, ועוד למה לא הניחה לנחש לענות ולומר והלא לא היה מסית שלא הוזהר בזה ויכול לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, ועוד למה לא הכריז הקב"ה לכל הנמצאים בג"ע לדעת מצותו שלא יהיה להם פתחון פה, ועוד הקב"ה למה הניח את האדם לבא על אשתו מכאן ואילך הרי נאסרה לו מטעם שרבעה הנחש והנחש שחייב מיתה מטעם שבא על אשת איש למה לא הרגו, ושמא תאמר כי לא קדשה עדיין אדם כבר כתוב זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי ואין לך קדושין מעולים מאלו. והקשה שבכולם הנחש מה לו בג"ע וס"ם מי יאמין שהוא בגן עדן ואינו מטמא כל הנשמות. ועוד רבונו דכ"ע בכוונה בראת אותו להיות בעולם עד עולם והראייה שלא היה אזהרתך שלא לאכול כדי לחיות לעולם ובעבור שאכל נקנס עליו מיתה ונתבטל מחשבתך תדינהו בדין אחר ותקיים מחשבתך, ואל תשיבני שהמחשבה היא מתקיימת בתחיית המתים הא אמרו רז"ל תחייה לצדיקים ולא לרשעים מכלל דיש מיתה עולמית, ועוד למה אמר פן ישלח ידו ואכל גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם אדרבה היה מן הדין להניחו ולהראות לו העץ החיים לאכול ולחיות לעולם. כי בזו המחשבה בראו ועונו יתכפר ע"י קרבנו או ע"י דבר אחר. ועוד מה שכתב פן ישלח ידו משמע שהקב"ה מסופק חלילה, ועוד נהי דאדם היה למטה והניחו הקב"ה לעשות צוויו ובא ס"ם ושלח הנחש ופתה האשה ס"ם שהיה למעלה למה הניחו לעשות דבר זה, ועוד כל באי העולם מזונה באו היא חוה שזינתה עם הנחש. א"כ למה נאסרו הזונות. מן הדין היה להיות מותרות ועוד למה הניח הקב"ה לעשות עבירה בג"ע שהוא צח וטהור וקדוש ונקי. ועוד הנחש אין לו דין הסתה שלא היה באזהרת הצווי ונהי דאדם ואשתו עשו מעשה הלא הנחש לא עשה מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ואין עונשין אותו, וא"ת מנא"ל דכתיב לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר לך שניתק עליו בקום עשה ואין לוקין עליו דברי ר"י ור"ע אומר לא מן השם הוא זה כלומר שאינו בשם זה הלימוד אלא לימוד אחר יש בו משום דהוי לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו סוף סוף יפטור הנחש. ועוד מהו דכתיב מכל עץ הגן אכל תאכל יאמר או אכל או תאכל וגם מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו מאי ממנו כי ביום אכלך ממנו גם בזה ממנו מה הרוויח לנו, ועוד האשה אמרה אל הנחש פן תמותון והנחש אמר לא מות תמותון יאמר לא תמותון לבד, ועוד כל דברי הנחש והאשה כולם שקרים למה יכתוב שקרים בתורתו וילמדו העולם והוא הגוזר מדבר שקר תרחק ולכן אין לי מנוחת הלב והשכל שהרי כל הדברים הללו מראים דברים הפכיים, ויודעי האמת לא הורשו לגלות כל הצורך שאם היו מגלים כל הצורך כל הכוחות הרעות היו מתבטלים כי הם מהפכים העניינים ומולידים סברות מושכלים ומחדשים כתות לעצמן לומר שהעולם הוא קדמון ומהם מודים בזה ומהם מכחישים בזה ואומרים שהשם קדמון מחדש אלא שמכחישין היכולת ומהם מכחישים הידיעה ומהם מכחישים בהשגחה עזב אלהים את הארץ. אלו וכיוצא מאלו כתות הרעות מגונות בעלי גיהנם יצילנו השם מכל מדרגות אלו הכתות וכיוצא בהם. שאומנתינו הוא להאמין שהוא קדמון מחדש ויודע ומשגיח ויכול. ושים אזניך לשמוע דברי נחום בנך ואל תפסיקני בשום דיבור עד שאשלים כל דברי אלה על כל מלה ומלה על כל אות ואות תוספת ומגרעות וחלוק נקודות וקוים וטעמים. והשם שהוא יחיד בעולמו יעזרני ולא יביאני לידי שכחה כי אין מלבי דבר ואתחיל ואומר. למה אמר ויצו יהוה אלהים ולא אמר וידבר ה' אלהים או ויאמר, והנחש אמר אף כי אמר אלהים ולא אמר אשר צוה אלהים עכ"פ צריכין אנו לדעת מהו זה הדיבור, וגם צריכים אנו לדעת מה זה יהוה אלהים שאמר אצל הציווי, ודע באמת כי מלת ויצו כולל יהו"ה אלהי"ם וע"כ לא בא בתוספת ו' אחר כעין ופדויו שהוא בשני ווין כדי להורות על הענין שהוא עולה גי' יהו"ה אלהים בלי תוספות וחסרון, והרי יהוה אלהים חכמ"ה ובינה חס"ד ופח"ד, וזהו דכתיב ע"ל האדם על רומז בכתר עליון שהוא על כולם והוא על האדם שוה בשוה כי האדם הזה הוא תפארת ישראל והוא קו העומד באמצע והכתר עליו מבלי שום הטייה, וה' של האדם להרמיז באדם העליון הוא התפארת של עולם והה' הוא ה' הידיעה ועל שהעטרה הוא בכחו ובכלל הציווי נכלל הה' באדם ואמר האדם ושב ואמר לאמר והוא רומז בכל מקום לעטרה בפועל. וא"כ הכוונה הוא כך כי הד' מדות והם חכמה ובינה חסד ופחד אלו בגזירת אלו ואלו בגזירת ע"ל הוא הכתר העליון צוה לאדם הוא התפארת ישראל ובכלל הציווי גם העטרה הנקראת לאמר להיות הה' שהיא העטרה בכללו ודבוקה עמו ברחמים, זהו דסמיך לזה לעבדה ולשמרה. וראה והבן שמלת ויצו הוא מלה של ד' אותיות נגד ארבעה אותיות של שם יהו"ה וננקד בב' קוים וג' נקודות להרמיז בה' אותיות של אלהים ולומר לך כשם ששם כ"ו הנעלם שלו הוא פ"ו שהוא אלהים כן ניקוד ויצו ב' קוים וג' נקודות להרמיז באותיות אלהים שהם ה' אותיות, ומה מאוד מלה נכבדה מלת ע"ל שמדותיה ישרות ועליהם אין הרהור שנעלם עין למד הוא חבור ד' עם ק' שכן נעלם על עולה ד"ק וע"כ באלפא ביתא מתחברת הד' עם הק' זהו א"ת ב"ש ג"ר ד"ק, והנה הד' היא העטרה והק' הוא הת"ת וזהו אוהב מלת על וע"כ נעלמו ד' כ"ו כי מלת ד"ק הוא ד' פעמים יהוה יהוה יהוה יהוה לומר לך בזמן שהד' עם הק' יעקב בשלוה והשקט מעשו הרשע. וראה והבן שאומר לת"ת כנגדך ס"ם ודוגמתם בעולם השפל יעקב ועשו וכפי מעשיהם היה חיותם, ומכל עץ הגן הם עשר ספירות אכול כלומר תקבל השפעתם. וממך תאכל גם העטרה והוא ת' נסתר לנקבה זהו אכל תאכל, ומלת עץ הוא יהו"ה כענין י' פעמים ה' ה' פעמים י' ו' פעמים ה' ה' פעמים ו' הוא עולה עץ. ומלת מכל מתהפך כלם שכלם הם נקראים בשם יהו"ה אף שאין להם שם קבוע ומתהפך ג"כ מלך לומר לך שם יהו"ה הוא מלך על כל השמות, ולכן בא מלת אכל בלא ו' שעם הו' מדבר. וראה והבן שהקב"ה האציל הפחד והפחד האציל שוטרים ונוגשים כי שמוהו תובע הדין לעשותו וכן נאצלו דוגמתם בעולם השפל למטה ע' שרים והניחם בעולם לבקש הדין מן החוטאים ושלח הנפשות להתנסות ולהזכות ע"י נסיון ובזה אין כל בריה יכולה לדעת ענין הנסיון ההוא מה צורך, ומ"מ אין הנסיון רק בהיות האדם ברשותו והנה נתבשר תפארת ישראל שלעולם ילחם עם הס"ם ולכן שב ואמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ועל שיוסף הצדיק הוא בן יעקב שב ומדבר גם עמו וזהו ומעץ שהו' ביסוד ומ' בעטרה ידיעה שניה שמזה ומזה חיותה ואומר להם אתם היסוד והעטרה עץ שהיא הת"ת והוא של דעת שהוא החסד טוב ורע הוא למעלה ממנו הוא החסד והפחד וס"ם אצילות הפח"ד לעולם מבקש מהפחד להטיל רעה בת"ת וממנו עליכם ואתם דוגמתכם למטה אשר נתנו לנסיון יעמדו בנסיונכם לא תאכלו ממנו, ומלת ממנו הוא קו"ל שבזמן שיורד הרעה בת"ת קול הברה נשמעת והחשך וברקים מעורבים. וממנו כלומר מאותו הקול לא תאכל לא תקבל השפעה ואמר לא תאכל ולא אמר ולא תאכלו כי לשנים מדבר בעבור שהאכילה אל העטרה מיסוד ואכילתו כולל שניהם. שב ואמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות ועתה שב הדיבור אל הת"ת הנקרא כ"י ביום באיזה יום שירד הרעה אליו אכלך גם אתה מאותו הקול מות תמות כלומר יפסוק הטוב היורד אליך ותמות גם העטרה כי אין חיותה הבא אליה ממקום אחר כגון מן הצד כחיות הבא אליה ממך, ומה מאד נכבדים האותיות ו"מ שבמלת ומעץ שמתחלפים באותיות א"ת ב"ש פ"י כי פי ה' היא העטרה הנקראת פי, וכמה נכבד מלת פ"י שנעלמו י"ה להרמיז בעטרה כי פ"ה יו"ד נעלמו י"ה. וראה והבן כמה רמז גדול הרמיזו האותיות של הפ' ומעץ הדעת וגו' שמנינם מנין אד"ם לומר לך הכל תלוי ביד האדם לתקן ולקלקל. והנחש היה ערום מכל, הנחש הזה הוא ס"ם חבר הוא לאיש משחית ועל שהנחש עיוור שושבינו הוא לבן ונקרא גם הוא נחש, ומלת והנחש
מתהפך והשח"ן כי ממנו השחין פורח. היה ערום נעשה ערום וחכם מדבריהם האלו, ומלת מכל אצל הנחש בא לומר לך שהוא מלך בכל חית השדה שמלת מכל מתהפך מלך. הוא הטעם למעלה מכולם שהרי מכל מתהפך כלם. חית השדה הם השרים החיצונים השרוים בשדה שהוא חוץ לעיר אשר הוא שעשה יהוה אלהים הכוונה אשר הוא הכתר הנקרא אשר, האציל יהוה אלהים שהוא חכמה ובינה, והם האצילו חס"ד ופח"ד. והפחד האציל הנחש עם כל חית השדה ומלת חית בו כלול סנהדרין החיצון הדן בנקמה הוא שחי"ת מתהפך בא"ת ב"ש סי"א חשבון סנהדרין, ואמר הנחש אל האשה שהיא העטרה ולא שנכנס ס"ם כי אין לו פתח לכנוס נוגע ואינו נכנס רק אמר אף הוא הפחד המצוה עם יהו"ה וכשאמר מכל עץ הגן תאכל שב אלהים ואמר לת"ת הנקרא כ"י מכל עץ הגן שאמרתי לך לאכול לא תאכלו כלומר שב מדיבורו ולכן לא הזכיר מלת יהוה בדיבורו. ודע שכל המאציל יקרא עץ והנאצל יקרא פרי, ואמרה האשה היא העטרה אל הנחש הוא ס"ם העומד בחוץ ומדבר והוא למעלה מן העטרה אין הדבר כן שאפי' אלהים בלא שם יהו"ה לא אמר כמוך ולא אפתח לך להכנס בפרד"ס אפי' כחוט השערה כי אלהים אמר מפרי עץ הגן נאכל מפרי הוא החסד שהוא פרי הבינה שהוא עץ החכמה שהוא גן הכתר והוא אלהים ואין לנו כח לשנות ציוויו כי שב ואמר אלינו ומפרי עץ שהוא הפחד שהוא פרי החסד הנקרא עץ אשר שהוא הכתר שהאצילו בתוך הגן כלומר שיבא השפעתו בכל העשר אמר לנו לא תאכלו ממנו כלומר מאותו הקול לבדו העושה קול הברה כשיורד וזהו ממנו. מלת ממנו בגימ' קול, וגם אמר לנו לא תגעו בו כלומר אל תעלהו במחשבה שיש לו שום כח אע"פ שהוא בעל השמיטה והאציל כוחות החיצונית שאם תעלהו לשום מעלה תמותון כלומר יפסוק השפע מכולם ויבא להם ממנו לבד, ולא זה בלבד אלא הזהירנו במלת בו הכולל אותו ותפארת, ואמר פן כלומר אתה הנקרא פן ואתה השוער שמור שאם לא תשמור תמותון ונרמז אזהרתה של הנגיעה במלת ממנו פעמים ונרמז אזהרת המיתה בה במלת מות תמותון, וכששמע הנחש שהוא ס"ם דברי האשה שהיא העטרה מיד אמר אל האשה לא מות תמותון כלומר אם תמותו משפע העליון היורד בעירוב לא תמותון משפע הפחד כי הוא טוב ונכבד השפע שלו שממנו כל הע' שרים נאחזים וחיים והאציל עולם חיצוני ושם אותי לשר ונגיד עליהם ועל שאני נאחז ממנו לבדו היה לי כח להאציל עולם אחר ואם תקחנו גם אתה לבקש מענין השפעתו תוכל להאציל עולמות כי יש לך כל כך כח בהשפעתו לפקוח עינים ולהיות גם הוא כמוהו לברוא עולם ולהיות יודע מה בין טוב ובין רע, כי עתה אין עמך רק ידיעת הטוב ועל שיודע אלהים שהיא הבינה שהמדה הנקראת כי הוא ת"ת ביום הוא יסוד ועטרה שהב' ביסוד והיום בעטרה אכלכם ממנו כלומר אתם הג' מדות אם תאכלו מאותו הקול לבדו ונפקחו עיניכם כלומר תשכילו והייתם כאלהים יודעי טוב ורע להאציל עולמות. ודע שהעטרה אפשרית הידיעה ושמעה קול הס"ם שהוא למעלה ממנה ומיד ותרא האשה כי טוב העץ למאכל כלומר השפעת הת"ת הנקרא כ"י והשפעת היסוד הנקרא טוב שהם משפיעים השפעת העץ שהוא החס"ד והוא הטוב למאכל כלומר השפע היורד מהם אלי וכי תאוה הוא לעינים וכי כולל הו' ומשך הו' והשפעתם הוא תאוה לעינים למדות שלמטה מהם. ונחמד שפע העץ הוא החסד להשכיל, אמרה אראה גם השפעת הפחד לבדו הנקרא פרי החסד ומיד ותקח מפריו ותאכל כלומר בקשה מהפחד לבא אליה השפעה ומיד נפסקו הרחמים מלרדת אליה והתחיל השפעת הפחד לרדת דרך הת"ת והיסוד וזהו ותתן גם לאישה עמה ויאכל כלומר עמה מקבלת השפעת הדין אז נפתח השער ונכנס ס"ם אז ותפקחנה עיני שניהם הוא ההוד והיסוד לקבל גם הם השפעת הפחד לבדו. וידעו כי ערומים הם כלומר הכירו שהם ערומים מהרחמים אז ויתפרו עלה תאנה כלומר הלכו להתאחז מן הפחד ולהתכסות ממנו וידעו מצד השפעה רעה שיכנסו לצד המחריב להחריב עם הפחד, זהו ויעשו להם חגורות חגור חרבך על ירך גבור ר"ל יניקת העטרה מקליפי אילן העליון ונפסק השפעת המוח ונתכסו בעלי תאנה, הוא הדין וישמעו את קול יהו"ה אלהים ר"ל אחר שנעשה דבר זה שמבראשית האצילה הבינה לבוא האצילות בזה הדרך כי בזה תבחן הנפש ולא נשתנה דבר ממה שעלה במחשבה חלילה אז אמר וישמעו את הם הו' ומשך הו' והעטרה קול יהו"ה אלהים השפעת הפחד שעושה קול והשפעת יהו"ה אלהים מתהלך יורד שפע שלשתן לרדת בגן הוא העטרה לרוח היום דרך קו האמצעי הנקרא יום, ויתחבא האדם ואשתו כלומר כבר מלא הת"ת והעטרה מן הדין וזהו שאומר מפני יהו"ה אלהים שהפחד הוא פני זעם של חכמה ובינה בתוך עץ הגן כלומר שהפחד שהוא פני הוא ג"כ בתוך עץ הגן ואחוז באילן ר"ל צד שמאל של אילן: