ספר הפליאה/שלא
ד"ה לא תרצח ואמרו ישראל
עריכהלא תרצח ואמרו ישראל והנה לא ידענו נחשב כרוצחים ואמר להם לערוף את העגלה ולהתוודות עליה שלא ידעו באותה רציחה והרציחה נוגעת בקול ראשון שאתה הורג ענפים מאילן, וראה והבן איך כל אחד אחוז בחבירו והעובר באחד עובר בכלם מכל מקום דין הוא שלא לעבוד ולא לזרוע אותו מקום שערפו את העגלה בנחל. ואין כאן מקומו לבאר בו כל הצורך כי במקומה במסכת אבאר בע"ה. מכל מקום אחרי שהרציחה הוא דבר גדול, בכללה היא לחקור בעדים הבאים להרוג את הנפש בדרישה וחקירה פן יכנסו בזה הרעה כי העדים פוגמים בנצח ויסוד, וגם בכללה הוא להרוג עדים זוממים שמחשבתם נדבקה בעליונים וכאלו נעשה הרציחה ואם נעשית הרציחה והוזמו הרי כאן שתים רעות מחשבה ומעשה, ולא די להם הרציחה וברוך היודע מה לעשות להם ועוד אבאר במקומו בעז"ה. ובכללו ג"כ להבדיל שש ערי מקלטות זהו שנאמר והיו הערים האלה לכם למקלט מגואל הדם ולא ימות הרוצח כי למה ימות ולא ברשעו הרגו ואין כאן מחשבה רעה, ושש ערי מקלט שיהיו גם הם קולטות אשר לא הזיק ברציחה באחד מהם הם ו' קצות שלהם ועניינו אבאר במקומו בעז"ה. ובכללו גם כן לתת ללוים ערים שיהיו ג"כ קולטות כי אין הדין נותן שיהיו הלוים בלא ערים כי הם קצווים העליונים. ומפני זה הוזהרו במצות לא תעשה שלא ימכרו מעריהם לעולם. ובכללה ג"כ לעשות מעקה שלא יפול הנופל מן הגג והנה הרציחה רק לעשות מעקה סביב לשמור את האילן וזהו לא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו כי כשיפול הנופל ובאו בבית דמים הפך הרחמים והקיצוץ היא הנפילה הנה מ"ע מלא תרצח: