ספר המצוות עשה צד
<< · ספר המצוות · עשה · צד · >>
היא שצונו לקיים כל מה שקיבלנו על נפשנו בדיבור, משבועה ונדר וצדקה והקרבן וזולת זה. והוא אמרו יתעלה "מוצא שפתיך תשמור" (דברים כג, כד) ואף על פי שחלקו מילות זה הפסוק ושמו כל מילה ממנו לעניין. אמנם הכוונה המגעת מכל מה שזכרתי לך שמצות עשה היא לקיים כל מה שהאדם מחייב על נפשו באי זה דבר שיהיה מהדברים. והעובר עליו עובר על מצות לא תעשה, והנה אבאר זה בזכרי מצות לא תעשה.
ובספרי "מוצא שפתיך" מצות עשה. ואתה יודע שאין שום ענין יוצא מדיבור מוצא לבד, ואמנם הכוונה מה שזכרתי לך להבין פשטיה דקרא שציוה לעשות מה שהוציא בשפתיו. והנה נכפל הציווי במצוה זו, והוא אמרו "ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל, ג).
וכבר התבארו משפטי מצוה זו במקומות רבים, בשבועות ובסוף מנחות ומסכת קנים גם כן. כלומר ששם הדקדוק להזהיר האדם לעשות הדבר שחייב נפשו, ואיך יפטור נפשו ועצמו כשיפול ספק במה שאמר.
קישורים
עריכהקיצור דרך: rmbm/ase94