ספר המצוות עשה נד
<< · ספר המצוות · עשה · נד · >>
שצונו לשמוח ברגלים והוא אמרו יתעלה "ושמחת בחגך" (דברים טז, יד). והיא המצוה השלישית מן השלוש מצוות הנוהגות ברגל.
והעניין הראשון הרמוז אליו בציווי הזה הוא שיקריב קורבן שלמים על כל פנים. ואלה השלמים נוספים על שלמי חגיגה והם נקראים בתלמוד (חגיגה ז:) שלמי שמחה. ומהקרבת שלמים אלו אמרו (חגיגה ו:, קידושין לד:) נשים חייבות בשמחה. וכבר בא הכתוב "וזבחת זבחי שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוהיך" (דברים כז, ז). וכבר התבארו משפטי מצווה זו גם כן בחגיגה.
וכולל באומרו "ושמחת בחגך" מה שאמרו גם כן שמח בכל מיני שמחה, ומזה: לאכול בשר בימים טובים, ולשתות יין, וללבוש בגדים חדשים, ולחלק פירות ומיני מתיקה לקטנים ונשים, ולשחוק בכלי ניגון ולרקוד במקדש לבד והיא שמחת בית השואבה, זה כולו נכנס תחת אמרו "ושמחת בחגך". ומה שיתחייב מהם יותר שתיית היין לבד כי הוא יותר מיוחד בשמחה. ולשון גמרא פסחים (דף קט.) "חייב אדם לשמח בניו בני ביתו ברגל במה משמחן ביין", ושם אמרו "תניא רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם וזבחת עכשיו אין שמחה אלא ביין שנאמר ויין ישמח לבב אנוש". וכבר אמרו גם כן "אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן".
ולשון התורה הוא שנכלול בשמחה זו החלשים והעניים והגרים, אמר יתעלה "והלוי והגר והיתום והאלמנה" (דברים טז, יא; שם, יד).
קישורים עריכה
קיצור דרך: rmbm/ase53