ספר המצוות לאו שמז
<< · ספר המצוות · לאו · שמז · >>
הזהירנו מגלות ערות אשת איש, והוא אמרו יתעלה "ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע" (ויקרא יח, כ).
ובעונש העובר על לאו זה יש הפרש. וזה שאשת איש אשר היתה נערה מאורשה – שניהם חייבים סקילה כמו שבאר הכתוב. ואם היתה בת ישראל ובעולה – שניהם חייבין חנק. ואם היתה בת כהן ובעולה – דינה בשריפה והוא בחנק, רוצה לומר הבועל. וזה כשנחקרה העדות, ואם לאו הנה הוא בכרת וזה אם היה מזיד. ואם היה שוגג יקריב חטאת קבועה.
וכבר נכפלה האזהרה בזה והוא אמרו "לא תנאף" (שמות כ, יב). רוצה בו שלא לגלות ערות אשת איש. ולשון מכילתא: "לא תנאף" למה נאמר? לפי שהוא אומר "מות יומת הנואף והנואפת" (ויקרא כ, י). עונש שמענו, אזהרה מניין? תלמוד לומר "לא תנאף", אחד האיש ואחד האשה. ולא כמו "ואל אשת עמיתך" כי היא האזהרה שאינה כוללת נואף ונואפת אבל היא האזהרה לנואף בלבד. וכן בשאר העריות, אי אפשר להם מבלתי שיוציאו לאשה גם כן, מאמרו "לא תקרבו לגלות ערוה". הרי כאן שניים, להזהיר האיש על ידי האשה, והאשה על ידי האיש.
ובגמרא סנהדרין (דף נא:) אמרו: הכל היו בכלל הנואף והנואפת, הוציא הכתוב את בת כהן לשריפה ואת נערה המאורשה לסקילה. וכבר קדם לנו באור זה הענין בפתיחת המאמר (שורש ד').
קישורים
עריכהקיצור דרך: rmbm/lo347