פתיחת התפריט הראשי


מצוה תרח - לא לאכול מעשר שני באנינות (באבלות)

שלא לאכול מעשר שני באנינות. ועניין מעשר שני כתבתיו בסדד ראה אנכי (מצוה תעג). ועניין האנינות דאורייתא הוא. מי שמת לו אחד מקרוביו שהוא חייב להתאבל עליהם, אותו היום שימות ויקברנו נקרא אונן. ובפירוש אמרו זכרונם לברכה שיום מיתה וקבורה בלבד הוא עיקר האנינות דאורייתא, וביום דווקא ולא בלילה, שנאמר "ואכלתי חטאת היום(ויקרא י, יט). ודרשו זכרונם לברכה (זבחים ק:) היום אסור ובלילה מותר, ועל זה נאמר "לא אכלתי באוני ממנו(דברים כו, יד), לומר שאם אכל באנינות היה עובר. ולא מעשר שני בלבד אסור לאכלן באנינות, אלא אף כל הקדשים, מי שאכלן באנינות לוקה עליהן (פ"ג מהל' מעשר שני ה"ז).

משרשי המצוה לפי שהקדשים שולחן גבוה הם, ואין ראוי למי שהוא דואג וכואב מאד בלבבו ליקרב אל שולחן המלך, ועל דרך משל כעניין שכתוב: "כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק(אסתר ד, ב). ועוד טעם אחר, כי באכילת הקדשים תמצא כפרה אל הבעלים, וכענין שאמרו זכרונם לברכה (פסחים נט:), כהנים אוכלין ובעלים מתכפרין. ואין ספק, כי באכלם את קדשיהם, היו אוכלין אותם בכונה ובדעת שלמה, וכל מחשבותם וכל תנועותיהם נכונות נגד השם, ובהיות האדם צעור דואג וחרד ביום מות קרובו אין דעתו וכוונתו מיישבת כלל, ועל כן אין ראוי לאכול קדשי שמים, וכשר הדבר בעיני אומרו.

מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה שאין חיוב מלקות לאוכל מעשר שני באנינות אלא לאוכל אותו בירושלים. (פ"ג מהל' מעשר שני ה"א) ומה שאמרו שהאוכל אותו באנינות דרבנן שמכין אותו מכת מרדות. ואיזהו אנינות דרבנן? זה הלילה שאחר יום הקבורה, וכן כל הימים שישתהה המת בין יום מיתה וקבורה (שם, הלכה ו). ויתר פרטי המצוה ומשפטי האנינות מבוארים בפרק שמיני מפסחים ושני מזבחים.

ונוהג איסור זה בזכרים ונקבות בזמן הבית, שהיה שם מעשרות דאורייתא. והעובר על זה בזמן ההוא ואכל כזית קדשים או מעשר שני באנינות דאורייתא לוקה.

קישוריםעריכה

קיצור דרך: tryg/mcwa/608