ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תסג
לחקור עדות חקירה גדולה ולדרוש אותה היטב בכל כוחנו, כדי לדעת שורש הדבר ואמיתתו על הכוון הגמור. ומיסוד עניין זה אמרו זכרונם לברכה "הוו מתונים בדין" (משנה, אבות א, א) והכל למען נתיישב על הדבר ונדע בו כל האמת ולא נהיה נמהרין בדין, פן נמית הזכאי או נפסיד ממונו בהעלמת האמת. ועל זה נאמר "ודרשת וחקרת ושאלת היטב והנה אמת נכון הדבר" (דברים יג, טו). כל אשר עיניו בראשו יביט ויראה כי ריבוי האזהרות וכפל העניין במלות שונות שתכפול התורה בדבר זה הוא להזהירנו יפה בעניין, כי דבר גדול הוא ועמוד חזק שדם נפש הבריות מונח עליו. ואין להאריך בשורש המצוה כי נגלה הוא.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין מ.) שבשבע חקירות בודקין כל עד, ואלו הן: באיזו שמיטה משבע שמיטות שביובל אירע המעשה שהוא מעיד עליו, ובאיזו שנה משבע שנים שבשמיטה, ובאיזה חודש מן השנה, ובכמה ימים בחודש, ובאיזה יום מששת ימי השבוע, ובכמה שעות ביום, ובאיזה מקום. ואפילו אמר "היום הרגו" או "אמש" – שואלין אותו כל זה. ומלבד שבע החקירות אלו ששוות בכל עדות, יש בכלל מצות החקירה לשאול אותו, אם העיד עליו שעבד עבודה זרה: איזו עבודה זרה עבד? ובאיזו עבודה? ואם העיד שחילל שבת, אומרים לו: באיזו מלאכה חללו? והיאך עשה המלאכה? ואם העיד שאכל ביום הכפורים, אומרים לו: איזה מאכל אכל? וכמה אכל? וכן כל כיוצא בזה.
ומלבד כל זה שזכרנו, שהן נקראות "חקירות ודרישות", שהן עיקר העדות ועמהן יתחייב או יפטר הנדון ובהן יזמו העדים, עוד מרבים הבית דין לבדוק העדים בעניינים אחרים שאינם עיקר גדול בעדות. ועל שאינן עיקר, יקראו אותם זכרונם לברכה "בדיקות", ועליהן אמרו: כל המרבה בבדיקות משובח. ומהו זה שנקרא בדיקות? כגון מה היה לבוש הנהרג, או ההורג? וכמו כן שואלין אותו: עפר הארץ שנהרג עליה, אם היה לבן או אדום? וכיוצא בעניינים אלה. ואמרו זכרונם לברכה (שם) שבחקירות, אם כיון העד האחד עדותו, והשני אומר "איני יודע" – עדותן בטלה. אבל בבדיקות, אפילו שניהם אומרים "אין אנו יודעין" – עדותן קיימת. וכל שכן אם אמר האחד לבד "איני יודע". ובמה דברים אמורים? בשלא הכחישו זה את זה. אבל הכחישו זה את זה, אפילו בבדיקות – עדותן בטלה.
ואחד דיני נפשות או דיני ממונות בכלל מצוה זו, שנאמר "משפט אחד יהיה לכם" (ויקרא כד, כב). אבל אמרו חכמים כדי שלא תנעל דלת בפני לווין, שלא נצריך בעדי ממון דרישה וחקירה. כיצד? אמרו העדים בפנינו "הלוה זה את זה מנה בשנה פלונית", אף על פי שלא כיונו את החודש ואת המקום שהלוה בו ולא את המנה מאיזה מטבע, אבל עדות שניהם שוה בשווי המנה – עדותן קיימת בכך. ובמה דברים אמורים? בהודאות והלוואות ומתנות ומכירות וכיוצא בהן, אבל בדיני קנסות צריכין דרישה וחקירה, ואין צריך לומר במלקות ובגלות. וכמו כן אמרו זכרונם לברכה (סנהדרין לב:) שאם ראה הדין אפילו בדיני הודאות והלואות שהדין מרמה, שצריך לעשות בהן דרישה וחקירה. ואם הכחישו זה את זה בחקירות ודרישות – עדותן בטלה. אבל אם הכחישו זה את זה בבדיקות – עדותן קיימת. כיצד? אם אמר האחד "בניסן לוה" והאחר אמר "לא, כי אלא באייר" או שאמר האחד "בירושלים" והאחר אמר "לא כי, אלא בלוד" וכן שאמר האחד "חבית יין לוה" והאחר אמר "לא כי אלא חבית של שמן" – זהו חקירה ודרישה, ועדותן בטלה. אבל אם אמר האחד "מנה שחור לוה" והשני אמר "מנה לבן" וערך שניהם שווה, או שהאחד אומר "בדיוטא העליונה היו כשהלוהו" והשני אומר "בדיוטא התחתונה" – זהו בדיקות, ועדותן קיימת. ויתר פרטיה במסכת סנהדרין.
ונוהגת מצוה זו לעניין ממון בכל מקום ובכל זמן בזכרים, כי להם לעשות משפט ולא לנשים. ולעניין דיני נפשות ומלקיות וקנסין נוהגת בארץ בזמן שהסנהדרין יושבין במקומם, כמו שכתבתי בסדר משפטים (מצוה מז, מט) והעובר על זה ולא חקר העדים כראוי בטל עשה זה ועונשו גדול מאוד, מפני שהוא סיבה לחייב נפשות ולהפסיד ממון שלא כדין, והוא רשע ומחטיא את הרבים להאכילם ממון של אחרים. ומי שדן דין אמת לאמיתו, אמרו זכרונם לברכה (שבת י.) שזכותו גדולה, ודימו אותו על דרך משל כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. כלומר שיש בעניין קיום העולם וישובו.
קישורים
עריכהקיצור דרך: tryg/mcwa/463