פתיחת התפריט הראשי

ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/מז

המצוה להרוג בחנק את מי שנתחייב חנק בבית דין

מצות בית דין להרוג בחנק המחויבעריכה

שנצטוינו להמית העוברים על קצת מצות שבתורה בחנק, שנאמר (שמות כא יב) מכה איש ומת מות יומת. וזו של מכה איש אחת מהן שמיתתו בחנק, שהרי כתוב בו מות יומת, ובפירוש אמרו ז"ל (סנהדרין נב ב) כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. למדנו לחייבי מיתות שאינן בתשלומין, שנאמר (שם יא) אין כסף מכה איש ומת וגו' -- מכילתא.

שורש מצוה זו נגלה לכל, כי (משלי כט ד) מלך במשפט יעמיד ארץ, שאלולי יראת המשפט יהרגו בני אדם זה את זה, על כן צונו האל ברוך הוא להמית הרוצח, ובחכמתו ברוך הוא ראה שראוי לענוש אותו במיתת חנק. והדבר נאות גם לדעתנו כי (ויקרא כד יט) כאשר עשה כן יעשה לו, והרוצח כונתו להמית הנרצח במהרה כי מפחדו אליו ימהר מיתתו בכל כחו, וכמו כן הקלה התורה במשפטו להמיתו בחנק ‏[1] שהיא מיתה ממהרת, ולא בשריפה וסקילה שהן בצער רב. ואולם במשפטי הזמה שנהנו העוברים בעבירה ונמשכה הנאתן קצת -- תבוא בהן פעמים שריפה, פעמים סקילה.

דיני המצוה כיצד, כגון מה שאמרו זכרונם לברכה ‏[2] שמשקיעין את המחויב בזבל עד ארכבותיו וכורכין סודר קשה על צוארו, זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאה, ושאר פרטיה מבוארים בפרק שביעי מסנהדרין[3][4].

ומצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ, שאין דנין דיני נפשות אלא בארץ. ומי שבידו לעשות דין ואינו עושה, בטל עשה זה, וענשו גדול שאלמלא מוראת הדין איש את רעהו חיים בלעו‏[5].

הרמב"ן ז"ל‏[6] לא ימנה זאת המצוה בחשבונו, וכן כל ארבע מיתות של בית דין -- שהן סקילה שריפה הרג וחנק -- שימנה הרמב"ם ז"ל לארבע מצות, לא ימנה הוא אותן, ואמר כי בפסוק של (דברים יז ז) ובערת הרע מקרבך צותה התורה דרך כלל שנבער כל עושי הרע מבינינו, ובו נכללו כל הדינין, וכשיפרט הכתוב אחר כן חילוק המשפטים לפי העונשים אין זה נחשב למצוה שאינו כי אם ביאור ענין, והחכם יבור לו הישר בעיניו‏[7].

הערותעריכה

  1. ^ (בשאר הדפוסים כתוב האמת כי הרוצח מיתתו בסייף ומכה אביו ואמו מיתתו בחנק)
  2. ^ (סנהדרין פ"ז מ"ג)
  3. ^ (דף נב:)
  4. ^ (פ"א מהל' רוצח)
  5. ^ (עיין אבות פ"ג מ"ב)
  6. ^ (סהמ"צ שורש יד)
  7. ^ (עפ"י אבות ב א)

קישוריםעריכה