ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/שנג


מצוה שנג - שייתן המעריך בהמה כפי שיעריכנה הכוהן

לדון בדין ערכי בהמה כמו שצותנו התורה עליו, שנאמר "והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך הכהן אותה" (ויקרא כז, יא-יב). ולתת כפי הערך שיעריכנה הכהן ולא פחות, שאין לפחות ולשקר במה שאדם פותח פיו לשמים, ואפילו בדברי הדיוט אסור לשקר, כמו שפרשתי למעלה (מצוה שנ).

ומשורשי המצוה מה שכתבתי בדין ערכי אדם בראש הסדר.

מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (תמורה לב:) שהמקדיש בהמה תמימה למזבח ונפל בה מום ונפסלה, הרי זו נערכת ונפדית ויביא בהמה אחרת קורבן תחתיה, ועל זה נאמר "ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן ליי והעמיד את הבהמה וגו'", שכן בא על זה הפירוש המקבל שהוציאה הכתוב בלשון טמאה, ובין שהקדיש אדם בהמה טהורה למזבח ונפל בה מום, כמו שאמרנו, או טמאה לבדק הבית צריכה העמדה לפני הכהן, שנאמר "והעמיד את הבהמה לפני הכהן", והוא מעריך אותה. ואם מתה קודם שתערך ותפדה, אין מעריכין ולא פודין אותה אחר שמתה. ואם שחט בה שנים או רב שנים, אף על פי שהיא כמתה לעניין שחיטה כדקימא לן (חולין כח.) שכן נצטוה משה על רב אחד בעוף ורב שנים בבהמה, הרי היא כחיה לעניין ערכין, ומביאה לפני הכהן ומעריכה. ויתר פרטיה במקומות מתמורה ומעילה.

ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בזמן הבית. אבל בזמן הזה אמרו חכמים זכרונם לברכה (עבודה זרה יג.) שאין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין. ואם הקדיש או העריך או החרים, מן הדין הוא שהבהמה תעקר, ופרות כסות וכלים ירקבו, אבל אם רוצה בתקנתן עבד להו כדשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחלל, כדכתיבנא. וכיון שכן, יש לנו לכתוב שאין דין העמדה לפני הכהן נוהג עכשיו כלל, אבל מכל מקום דין ערכי בהמה נוהג לעניין שמי שעבר והעריך בהמה בזמן הזה, שצריך לעשות בדבר מה שצוונו חכמים. ומכיון דבדיעבד צריכין אנו תקנה בדבר אפילו בזמן הזה, יש לי למנותה, היא וכל כיוצא בה, בכלל המצוות הנוהגות בזמן הזה.

קישוריםעריכה

קיצור דרך: tryg/mcwa/353