ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/קלד
שנצטוו הכהנים לאכול שיירי מנחות. כלומר, אחר שהפרישו ממנה מה שהיו מקטירין במזבח, שיאכלו הם כל השאר, שנאמר "והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל וכו'" (ויקרא ו, ט). ולשון ספרא (צו פרשה ב מ"ט): "מצות תאכל" מצוה; "יבמה יבא עליה" (דברים כה, ה) מצוה. כלומר ששניהם מצות עשה, לא רשות.
משרשי מצוה זו. כתבנו למעלה (מצוה קב) במצוות "ואכלו אתם אשר כפר בהם" בואתה תצוה שכבוד הוא לקרבן שיאכלוהו משרתי השם יתברך בעצמם ולא שיתנוהו לפחותים לאכלם, וכו' כמו שכתוב שם.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (מנחות עב:) שכל המנחות הקרבות לגבי המזבח נקמצות, ומקטירין הקמץ כולו על גבי המזבח והשאר נאכל לכהנים, חוץ ממנחת זכרי כהונה שאינה נקמצת, שנאמר "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל" (ויקרא ו, טז). נמצא שמנחת חינוך וחביתין, וכהן שהביא מנחת חוטא ומנחת נדבה, נשרפות על גבי המזבח ולא נקמצות. הכוהנת (סוטה כג.) מנחתה נקמצת ושייריה נאכלין, דכהן דווקא אמרינן ולא כהנת. ויתר פרטיה מבוארים במנחות.
ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה. שנאמר "כל זכר בבני אהרן יאכלנה" (ויקרא ו, יא). עבר ולא אכלה, ביטל עשה זה.
קישורים
עריכהקיצור דרך: tryg/mcwa/134