ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/צא
להביא ביכורים למקדש, והוא הפרי הראשון שמתבשל באילן שחייבין אנו להביאו שם וליתנו לכהן. ולא כל האילנות במצוה זו מן התורה אלא שבעת המינים בלבד שנשתבחה בהן ארץ ישראל, והם: חיטה ושעורה, גפן ותאנה ורימון, זיתים ותמרים. שנאמר "ראשית בכורי אדמתך תביא וגו'" (שמות כג, יט), ובא הפירוש שלא נאמר אלא על שבעה פירות אלו. ולפי הדומה כי בדרך זו למדו זכרונם לברכה, לומר כך: כי אחר שלא הזכירו כל פירות אחרים חוץ מאלו בתורה בשום מקום, וציוונו ברוך הוא להביא מארצנו ביכורי פירות סתם, באמת יש לדון כי על הפירות שהודיענו בתורה שהן בארץ ישראל וששבחה בהן – על אותם ציוונו. ואפשר כי יש לרבותינו ז"ל עוד הכרח הכתוב בעניין או שמא דברי קבלה הם. וכן היה דרכם להביא אותן: הסמוכין לירושלים מביאין אותן רכים, והרחוקין מייבשין אותן (משנה, בכורים ג, ג).
משרשי המצוה. כדי להעלות דבר השם יתברך על ראש שמחתנו, ונזכור ונדע כי מאתו ברוך הוא יגיעו לנו כל הברכות בעולם. על כן נצטוינו להביא למשרתי ביתו ראשית הפרי המתבשל באילנות. ומתוך הזכירה וקבלת מלכותו והודאתנו לפניו, כי הפירות ויתר כל הטובה מאיתו יבואו, נהיה ראויים לברכה ויתברכו פירותינו.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (מכות יט:) שהן אסורין לזר כתרומה משנכנסו לירושלים, ומאיזה פירות מביאין מהם ביכורים מדרבנן, ושניתנין הביכורים לאנשי משמר, ושטעונין כלי והוא לכהן אם הוא של עץ. ושלא יביאם אדם בערבוב אלא דרך נוי, כגון שמשים הוצין או עלין בסל, בין כל מין ומין, ומקיף אשכולות ענבים לסל של תאנים על שפתו, ומביאין בידיהן תורים ובני יונה לכבוד הביכורים ונותנין אותם לכהנים. וכיצד היו מעלין אותן (פ"ד מהל' בכורים), והשמחה שהיו עושין עליהן המביאים אותם והיוצאים לקראתם, והמזמורים שהיו קוראין סמוך לעיר -- פרטיה מבוארים במסכת בכורים (פרק ג).
ונוהגת בזמן הבית בזכרים. ובפירות ארץ ישראל וסוריא ועבר הירדן, אבל לא בפירות חוצה לארץ. והעובר עליה, בטל עשה.
קישורים
עריכהקיצור דרך: tryg/mcwa/091