ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תקפז
שנצטוינו להשיב המשכון לבעליו הישראלי בעת שיצטרך אליו. כלומר, שאם המשכון הוא מה שצריך האדם ביום, כגון כלי מלאכתו, ישיבהו אליו ביום והלווה יחזירהו לו בלילה. ואם הוא כלי שצריך אליו בלילה, כגון כסת ומכסה, ישיבהו לו בלילה והלווה יחזירהו למלווה ביום. ולשון מכילתא (משפטים קפ"ו) "עד בא השמש תשיבנו לו" (שמות כב, כה) זה כסות יום, שאתה מחזירו. [כל היום, כסות לילה שאתה מחזירו] כל הלילה מנין? תלמוד לומר "השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש" (דברים כד, יג). מכאן אמרו, ממשכנין כסות יום בלילה, וכסות לילה בלילה. והראיה שזה ממניין מצוות עשה, מה שאמרו זכרונם לברכה בגמרת מכות (דף טז.) כי לאו דלא תבא אל ביתו לעבט עבטו הוא לאו שנתק לעשה, והעשה הוא השב תשיב לו וגו'.
משרשי המצוה. שהאל ברוך הוא חפץ בטוב בריותיו וזכותם, ורצה שילמדו נפשותם במידת החסד והחמלה למען יזכו לטוב, וכענין שכתבתי בפרשת משפטים במצוה סו ובהרבה מצות.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה בפרק המקבל (בבא מציעא קיג.) המלוה את חברו אינו רשאי למשכנו, כלומר שלא בבית דין. ואם ממשכנו חייב להחזיר לו המשכון, את הכר בלילה ואת המחרשה ביום. במה דברים אמורים? שמשכנו שלא בשעת הלואתו. אבל משכנו בשעת הלואתו, כגון המלוה את חברו על המשכון, אינו חייב להחזירו לו כלל. ועד מתי חייב להחזיר לו המשכון? עד לעולם.
ואם תשאל, אם כן הוא, מה יועיל לו המשכון למלוה? יועיל לו שלא ישמט החוב בשביעית, דקיימא לן, המלוה על המשכון אין שביעית משמטתו, וכמו שכתבתי במצות שמיטה למעלה (מצוה תעז). וכמו כן יועיל לו לענין שאינו נעשה אותו משכון מטלטלין אצל בניו של לוה, דקיימא לן, מטלטלי דיתמי, לבעל חוב לא משתעבדי, אלא אם כן הקנה לו בפרוש הלוה למלוה, כדרך שאנו עושין היום בשטרותינו, ומשכון זה אחר שהוא בחזקת המלוה, אפילו מת הלוה בעוד שהמשכון בביתו אינו נעשה מטלטלין אצל בניו, אלא שומטו המלוה ונפרע ממנו, ועוד יועיל לו שאם רצה להפרע מחובו מוכרו ונפרע ממנו אם לא רצה הלוה לפדותו, שלא אמרו להחזיר עד לעולם אלא כשלא רצה המלוה להפרע מחובו. ואם המשכון הוא מכלים שאינם צריכים למלאכה ביום ולכסות בלילה אמרו זכרונם לברכה (בבא מציעא שם והל' מלוה ולוה ג, ו) שמניחן אצלו שלשים יום, כדי שיוכל הלוה לחזר אחר מעות שיפרע לו, ואחר שלשים יום אם לא פרעו מוכרו בבית דין. ויתר פרטיה מבוארים שם בפרק המקבל בבבא מציעא.
ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן. והעובר על זה ולא השיב את העבוט על הדרך שכתבנו למעלה, בטל עשה זה, מלבד שעבר על לאו כמו שנכתב אותו בסדר זה (מצוה תקפו), בעזרת השם.
קישורים עריכה
קיצור דרך: tryg/mcwa/587