ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תקטז
שנצטוינו לשמע בקול כל נביא מהנביאים בכל מה שיצונו, ואפילו יצוה אותנו לעשות בהפך מצוה אחת מן המצות או אפילו הרבה מהן לפי שעה, חוץ מעבודה זרה, שומעין לו. כי באמת אחר שהוא נביא אמת, כל כונותיו לטובה וכל אשר יעשה הוא עושה לחזק הדת ולהאמין בשם ברוך הוא. ועל זה נאמר "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך יי אלהיך אליו תשמעון" (דברים יח, טו). וכן אמרו בספרי: (כאן) "אליו תשמעון" אפילו יאמר לך לעבר על אחת מן המצות לפי שעה שמע לו.
משרשי המצוה. לפי שתכלית מעלת האדם היא השגת הנבואה, ואין לו לבן אדם בעולמו אמתת ידיעה בדברים, כאמתת ידיעתו בנבואה, שהיא הידיעה שאין אחריה פקפוק, כי היא תבוא ממעין האמת, ומעטים מבני העולם זוכים בה ועולים אליה, כי הסלם גדול מאד, רגלו בארץ וראשו מגיע השמימה, ומי זה האיש ירא השם יזכה ויעלה בהר השם יתברך ויקום במקום קדשו? אחד מאלפי רבבות אנשים הוא המשיג למעלה זו, ובדור שראוי לכך, על כן צותנו התורה, כי בהגיע איש אחד בדור אל המעלה הזאת, ויהיה ידוע אצלנו בענינו ובכשר מעשהו כי נאמן לנביא שנשמע אליו בכל אשר יצוה, כי הוא היודע דרך האמת וידריכנו בו, ולא נשא נפשנו להמרות פיו ולחלק עמו, כי המחלקת עליו בשום דבר, הוא טעות גמור[ה], וחסרון ידיעת האמת.
דיני המצוה. מבוארים בסוף סנהדרין (פרק החנקין).
ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות, בכל זמן שימצא נביא בינינו. והעובר על זה ולא ישמע אליו חייב מיתה בידי שמים, וכמו שכתוב (שם) "והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי" וגו' "אנכי אדרש מעמו". ואמרו חכמינו זכרונם לברכה בסנהדרין (דף פט.) שלשה מיתתן בידי שמים, העובר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו, והכובש נבואתו, וכל זה במשמע הכתוב שאמר "אשר לא ישמע" וגו'. ואמרו זכרונם לברכה קרי ביה "לא ישמע" וקרי ביה "לא ישמיע".
קישורים
עריכהקיצור דרך: tryg/mcwa/516