ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/עה


מצוה עה - לא לקבל את עדותו של רשע

שלא נקבל עדות איש חוטא ולא נעשה בשביל עדותו שום דבר, שנאמר "אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס(שמות כג, א). ובא הפירוש (סנהדרין כז.) "אל תשת" רשע עד, "אל תשת" חמס עד, כלומר בעל חמס, להוציא את החמסנין ואת הגזלנין שהם פסולין לעדות, שנאמר "כי יקום עד חמס באיש(דברים יט, טז).

שרשי מצוה זו נגלה, שכל מי שעל עצמו לא חס ולא יחוס על מעשיו הרעים, לא יחוס על אחרים, ועל כן אין ראוי להאמינו בדבר.

מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (פ"ט מהל' עדות ה"א) שעשרה הן הפסולין לעדות מן התורה, ואלו הן: נשים, ועבדים, וקטנים, חרשים, שוטים, סומים, רשעים, ואנשים הבזויין ביותר, וקרובים, ונוגעין בעדות, הרי אלו עשרה. וטמטום (רמב"ם שם ה"ג) ואנדרוגינוס בכלל נשים, ומי שחציו עבד בכלל עבדים. הנכפה בעת כפייתו בכלל שוטה. וגם שלא בעת כפייתו, צריך הדין להתישב בדבר אם דעתו מבלבלת מצד החלי. וכן הפתאים ביותר שאינם מבינים דברים הסותרין זה את זה, וכן אנשים מבוהלים ונחפזים בדעתן ומשתגעין ביותר, כל אלו בכלל שוטים.

וכן מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין כד:) איזהו הנקרא רשע שפסול מן התורה, ואיזהו רשע שפסול מדבריהם, כגון העובר על גזל של דבריהם, שהוא פסול מדבריהם, ומכללם הוא משחק בקוביא שאין לו אמנות אלא הוא(?), ומפריחי יונים בישוב, ומגדלי בהמה דקה. והחילוק שהוא בין פסול מדאוריתא לפסול מדבריהם -- שהפסול מן התורה אמרו זכרונם לברכה (דף כו:) העיד, עדותו בטלה אפילו קדם שהכריזו עליו, והפסול מדרבנן עדותו קימת עד שיכריזו עליו, ואיזו תשובה מחזירו לכשרותו, והוא כמו שאמר רב אידי בפרק זה בורר (דף כה.) דאמר רב אידי בר אבין החשוד על הטרפות אינו יוצא מחזקתו עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב, או יוציא טרפה מתחת ידו בדבר חשוב ומשלו, וכמו כן נאמר בחשוד על עבירה אחרת לפי הדומה. ויתר פרטיה, מבוארים שם בסנהדרין.

ונוהגת מצוה זו, בכל מקום ובכל זמן בזכרים אבל לא בנשים, שאינן דנות שיצטרכו לקבל עדות. והעובר עליה וקבל עדות איש רשע ועשה דבר בשביל עדותו, עבר על לאו, אבל אין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה. ואפילו עשה בו מעשה בכל דבר שבממון, לפי שניתן להשבון אין לוקין עליו.

קישורים

עריכה

קיצור דרך: tryg/mcwa/075