ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/עא
שלא לקלל את הנשיא, שנאמר "ונשיא בעמך לא תאור" (שמות כב, כז), ובא הפירוש (פכ"ו מהל' סנהדרין ה"א) שהנשיא זה המלך. ואמנם זה הלאו כולל גם כן הנשיא שבישראל, והוא ראש סנהדרי גדולה שנקרא נשיא גם כן, לפי שכונת הכתוב להזהירנו על כל מי שהוא ראש שררה על ישראל, בין ממשלת מלכות בין ממשלת התורה.
משרשי המצוה לפי שאי אפשר לישוב בני אדם מבלי שיעשו אחד מביניהם ראש על האחרים, לעשות מצוותו ולקיים גזרותיו. מפני שדעות בני אדם חלוקין זה מזה ולא יסכימו כולם לעולם לדעה אחת, לעשות דבר מכל הדברים, ומתוך כך יצא מביניהם הביטול והאסיפה בפעלות. ועל כן צריכין לקבל דעת אחד מהם, אם טוב ואם רע, למען יצלחו ויעסקו בעסקו של עולם. פעם ימצא בעצתו וחפצו תועלת רבה ופעם ההפך, וכל זה טוב מן המחלוקת, שגורם ביטול גמור. ומאחר שהממונה לראש סיבה אל התועלת שאמרנו, הן שהוא גדול להדריכנו בדרכי הדת או גדול במלכות לשמור איש מרעהו שתקיף ממנו, ראוי הדבר וכשר שלא נקל בכבודו. וגם שלא לקללו אפילו שלא בפניו וכל שכן בפני עדים, כדי שלא נבוא מתוך כך לחלוק עמו, לפי שההרגל הרע שהאדם מרגיל עצמו בינו לבין עצמו, הוא סוף מעשהו. והמחלוקת כבר עליו אמרנו (במדבר רבה, יח) ההפסד הנמצא בשבילו.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (שבועות לה:) שאין חייב עליו אלא המקללו בשם או בכינוי. ושהמקללו לוקה שלש מלקיות, משום אלהים לא תקלל, ומשום ונשיא בעמך לא תאור, ומשום לא תקלל חרש (ויקרא יט, יד) שהוא לאו כולל כל ישראל. ויתר פרטיה מבוארים בסנהדרין.
ונוהגת בזכרים ונקבות, בארץ ובכל מקום שנהיה עם מלכנו או עם ראש סנהדרי גדולה. והעובר עליה וקללו בשם או בכינוי, לוקה שלוש מלקיות. ואם בן הנשיא קללו לוקה ארבע, שלוש שאמרנו ואחד משום מקלל אביו.
קישורים
עריכהקיצור דרך: tryg/mcwa/071