ספרי על דברים יב טו

רק בכל אות נפשך. במה הכתוב מדבר, אם בבשר תאוה - כבר אמור. ואם (באכילה) [באכילת קדשים] כבר אמור. הא אינו מדבר [אלא] בפסולי המוקדשים שיפדו. (יכול יפדו מכל מום עובר, ת"ל רק).

תזבח ואכלת, ולא גיזה.

בשר, ולא חלב.

יכול יהיו אסורים לאחר זביחה, ת"ל כברכת ה' אלהיך.

יכול אם קדם מום קבוע להקדשן ונפדו, יהיו אסורים, ת"ל רק.

(מלמד) [מנין] שאין נשחטים אלא על מום קבוע - אמרת קל וחומר הוא, ומה בכור שאינו נוהג בכל הוולדות ויוצא לחולין שלא בפדיון - אינו נשחט אלא על מום קבוע; קדשים שהם נוהגים בכל הוולדות, ואינם יוצאים לחולין אלא בפידיון, אינו דין שלא יהיו נשחטים אלא על מום קבוע! לא, אם אמרת בבכור שכן קדושתו מרחם [ו]קדושתו חלה עליו על בעל מום קבוע, תאמר בקדשים שאין קדושתם מרחם ואין קדושה חלה עליהם על בע"מ קבוע. ת"ל - אשר נתן לך בכל שעריך, [ונאמר להלן (דברים טו) בשעריך תאכלנו], שעריך [שעריך] לגזירה שוה. מה שעריך האמור להלן, אין נשחטים אלא על מום קבוע; אף שעריך האמור כאן, אין נשחטים אלא על מום קבוע.

[ד]טמא יאכלנו. אין לי אלא טמא, טהור מנין - ת"ל (יאכלנו) הטמא והטהור (יחדיו) [יאכלנו], מגיד הכתוב ששניהם אוכלים בקערה אחת.

יכול אף תרומה נאכלת בקערה אחת, ת"ל יחדיו יאכלנו, זה נאכל מתוך קערה אחת, ולא תרומה נאכלת מתוך קערה אחת.

יכול יהיו חייבים במתנות - ת"ל כצבי וכאיל.

אוציאנו מכלל מתנות, ולא אוציאנו מכלל חזה ושוק - ת"ל (אך) [כצבי וכאיל].

אי מה הצבי כולו מותר אף זה כולו מותר, ת"ל (רק) [אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל].

רבי שמעון אומר: יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהם (בעלי מומים) [תמימים], כך נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהם בעלי מומים - ת"ל כצבי וכאיל, מגיד, שכשם שלא נתנה תורה מחיצה בין צבי ואיל, כך לא נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים, בזמן שהם בעלי מומים.


ראו גם: התורה והמצוה על דברים יב טו - פירוש מלבי"ם על הספרי.



קיצור דרך: mdrjhlka-dm-12-15