פתיחת התפריט הראשי

פרשה יג

[א] "והיה.." - מיד מה יעשה?  "והשיב".

אי "והשיב...ושלם" (ויקרא ה, כג-כד) - יכול יהיה משיב ומשלם? ואל תתמה! שהרי הגנב משלם תשלומי כפל! אם טבח ומכר משלם ד' וה'!   תלמוד לומר 'גְּזֵלָה'-- גזילה הוא משלם ואין משיב ומשלם.

[ב] "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל" -- מה תלמוד לומר "אשר גזל"?

  • שיכול ישלם חומש ואשם על מה שגזל אביו...    תלמוד לומר "אשר גזל".
  • [ג] יכול לא ישיב כל עיקר?    תלמוד לומר "את הגזלה".

מה תלמוד לומר "אֲשֶׁר עָשָׁק"?

  • שיכול ישלם חומש ואשם על מה שעשק אביו?...    תלמוד למר "אֲשֶׁר עָשָׁק"-- על מה שעשק הוא משלם ולא על מה שעשק אביו.
  • [ד] יכול לא ישיב כל עיקר?    תלמוד לומר "אֶת הָעֹשֶׁק".


"אֶת הַפִּקָּדוֹן..." - מה תלמוד לומר "אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ"?   כל זמן שעמו - ישיבנו. אין עמו - משיב דמיו.

[ה] ועדיין אני אומר אימתי אינו משלם חומש ואשם על מה שגזל אביו - בזמן שלא נשבע, לא הוא ולא אביו;  נשבע - הוא ולא אביו, אביו ולא הוא, הוא ואביו - מנין?    תלמוד לומר "אשר גזל..אשר עשק..אשר הפקד אתו..אשר מצא".

[ו] עדיין אני אומר עד מתי הוא משלם קרן על גזל אביו - בזמן שנשבע הוא ואביו.  הוא ולא אביו, אביו ולא הוא, לא הוא ולא אביו מנין?    תלמוד לומר 'הגזל..עושק..והפקדון..והאבדה ישתלמו' [ובגמרא גרס יש תלמוד] -- מכל מקום.


מנין ליתן את האמור למעלה למטה?    תלמוד לומר "מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר".

"מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר"-- עד שיהא מתכוין לו.
מכאן אתה אומר שחייב על זדון שבועה ועל שגגתה. מה הוא חייב על זדונה? אשם בכסף שקלים.‏[1]


[ח] "עליו לשקר..ושלם"-- ואין משלם אלא לאחר שבועה.

  • והלא דין הוא! ומה אם הטוען טענת גנב --שמשלם תשלומי כפל-- אין משלם אלא לאחר שבועה, זה --שאין משלם תשלומי כפל-- אינו דין שאינו משלם אלא לאחר שבועה?!
  • לא! אם אמרת בטוען טענת גנב - שאינו משלם חומש ואשם! תאמר בזה שמשלם חומש ואשם! הואיל ומשלם חומש ואשם -- ישלם לפני שבועה ולאחר שבועה!
  • תלמוד לומר "עליו לשקר..ושלם"-- ואין משלם אלא לאחר שבועה.


[ט] "וְשִׁלַּם אֹתוֹ"-- אותו הוא משלם ואין משלם תשלומי כפל.

  • והלא דין הוא! ומה אם הטוען טענת גנב --שאין משלם חומש ואשם-- משלם תשלומי כפל, זה --שמשלם חומש ואשם-- אינו דין שישלם תשלומי כפל?!
  • תלמוד לומר "וְשִׁלַּם אֹתוֹ"-- אותו הוא משלם ואינו משלם תשלומי כפל.

[י] אוציא את תשלומי כפל ולא אוציא את תשלומי ד' וה'?...    תלמוד לומר "בְּרֹאשׁוֹ"-- בראשו הוא משלם, ואינו משלם תשלומי כפל ולא תשלומי ד' וה'.


[יא] קל וחומר לטוען טענת גנב שישלם חומש ואשם! ומה זה --שאין משלם תשלומי כפל-- משלם חומש ואשם, הטוען טענת גנב --שמשלם תשלומי כפל-- אינו דין שישלם חומש ואשם?!   תלמוד לומר "בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו"-- המשלם בראש מוסיף חומש, ואין המשלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' מוסיף חומש.


[יב] "וַחֲמִשִׁתָיו"-- מלמד שמוסיף חומש על חומש; עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה.

"יֹסֵף עָלָיו"-- שיהא הוא וחומשו חמשה.


"לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ"-- ולא יתננו לשלוחו שיולך לו.

יכול לא יתן לשליח בית דין וליורש?...    תלמוד לומר "יִתְּנֶנּוּ".


[יג] "ביום אשמתו" :

  • בית שמאי אומרים ילקה בחסר ויתיר
  • ובית הלל אומרים כשעת הוצאה
  • רבי עקיבא אומר כשעת התביעה.


[יד] 'והביא את אשמו'-- אף לאחר יום הכפורים.

"איל"-- קשה, בן שתי שנים.

'צאן'-- לרבות כל משמע; 'צאן' - אף חרש, אף שוטה, אף ננס.   "מן הצאן"-- ולא הפלגס.

"בערכך"-- מה 'ערכך' האמור להלן (ויקרא ה, טו) בכסף שקלים, אף 'ערכך' האמור כאן - בכסף שקלים.

"לאשם"-- שיהיה מפריש מעות לשם אשם.



  1. ^ הטקסט הוא כמו שמופיע בטקסט הספרא בדפוס בוקרשט של המלבי"ם.
    אולם, זה שונה משאר כל גרסאות הספרא. שמה כתוב מכאן שהוא חייב על זדון שבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון. ואינו חייב על שגגתה. מה הוא חייב על זדונה? וכולי. כאשר הכוונה לומר (אמנם בלשון קצת מסורבל לדעתי) שכל עוד שהזיד בפקדון חייב, בין אם הזיד או שגג בשבועה. ומאידך, אם שגג בפקדון פטור, בין אם הזיד או שגג בשבועה. וזה תואם לדברי המלבי"ם בפירושו שהדרשה נלמד ממלת "עליו", עיי"ש.
    לכן, היות וקיים כמה השמטות שגויות בדפוס בוקרשט של המלבי"ם (כמו שהבאתי בהקדמת העורכים של ספרא ויקיטקסט), מסופקני אם השמטה זו הינה באמת מכוון מצד המלבי"ם, או שאיננה רק טעות הדפוס בלבד. והמעיין יבחר. - ויקיעורך