ספרא על ויקרא יג כב
<< | ספרא על ויקרא • פרק י"ג • פסוק כ"ב | >>
• ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ • נא • נב • נג • נד • נה • נו • נז • נח • נט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאִם־פָּשֹׂ֥ה תִפְשֶׂ֖ה בָּע֑וֹר וְטִמֵּ֧א הַכֹּהֵ֛ן אֹת֖וֹ נֶ֥גַע הִֽוא׃
[ו] "ואם פשה תפשה בעור"-- מה ת"ל? לפי שנאמר "וראהו הכהן ביום השביעי.... ואם פשה תפשה" שיכול אין לי פשיון מטמא אלא בשביעי בלבד. שמיני, תשיעי, עשירי מנין? ת"ל תפשה ואם פשה תפשה
[ז] החליטו בשער לבן, הלך שער לבן וחזר שער לבן, וכן בפשיון בתחלה, בסוף שבוע, לאחר הפטור. החליטו בפשיון, הלך הפשיון וחזר הפשיון וכן בשער לבן בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור.. לכך נאמר תפשה ואם פשה תפשה
"וטמא... אותו"-- את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק. כיצד? שנים שבאו אצל כהן, בזה בהרת כגריס ובזה כסלע. בסוף שבוע, בזה כסלע ובזה כסלע ואינו יודע באיזה מהם פשה, בין באיש אחד בין בשני אנשים-- טהור. רבי עקיבא אומר באיש אחד טמא, בשני אנשים טהור. אמרו לו והלא נאמר "נגע הוא" אם כן למה נאמר "וטמא אותו"-- את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק
<< · ספרא על ויקרא · יג · כב · >>