ספרא (מלבי"ם)/פרשת תזריע נגעים/פרק ד

פרק ד

[א] "צרעת"-- מה ת"ל? שיכול אין לי פריחה מטהרת אלא בשאת בלבד, מנין לרבות שאר המראות? ת"ל הצרעת.

"וכסתה הצרעת"-- לא הבהק, שהייתי אומר הואיל והוא סימן טהרה בסוף תהא סימן טהרה תחלה, ת"ל "וכסתה הצרעת"-- לא הבהק

[ב] "את כל עור הנגע"-- עור הראוי לקבל נגע, פרט לשחין המורד ולמכוה המורדת. או אינו אומר "את כל עור הנגע"-- עור הראוי לקבל נגע כגריס יעכב, ושאינו ראוי לקבל נגע כגריס לא יעכב...? ת"ל "כולו הפך לבן"

אי "כולו הפך לבן" יכול תוך ראשו, תוך רגליו? ת"ל "מראשו"-- להוציא תוך ראשו, "עד רגליו"--להוציא תוך רגליו

[ג] "לכל מראה עיני הכהן"-- פרט לבית הסתרים. מכאן אמרו האיש נראה כעודר וכמוסק זיתים-- כעודר בבית הסתרים, וכמוסק בבית השחי. האשה כעורכת וכמניקה את בנה-- כעורכת בבית הסתרים, וכמניקה את בנה תחת הדד. כאורגות בעומדים לשחי ליד הימנית. ר' יהודה אומר אף כטווה בפשתן לשמאלית. כשם שהוא נראה לנגעו כך נראה לתגלחתו

[ד] דבר אחר "לכל מראה עיני הכהן"-- פרט לכהן שחשך מאור עיניו והסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים

[ה] "וראה הכהן והנה כסתה הצרעת"-- מה ת"ל? שיכול, אין לי פריחה מטהרתו אלא מן השאת בלבד, מנין לרבות שאר המראות? ת"ל "הצרעת"

"את כל בשרו"-- להביא בין האצבעות, ידים ורגלים.

דבר אחר מה ת"ל "את כל בשרו"? מנין אתה אומר פרחה בכולו אבל לא כחצי עדשה הסמוך לראש ולזקן, לשחין ולמכוה ולקדח. חזר תוך הראש והזקן ונקרחו, השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת יכול יהיה טהור? ת"ל "את כל בשרו"-- עד שתפרח בכולו

[ו] "וטהר הנגע...טהור"-- מה ת"ל? שיכול אין לי פריחה מטהרת אלא לאחר חליטת מחיה בתחלה. מנין אחר החלט מחיה בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור? לאחר החלט שער לבן בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור? אחר החלט הפשיון בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור, ופריחת הסגר? ת״ל-- "וטיהר את הנגע טהור" לרבות את כולם.

[ז] יכול הפורח מן הטהור יהיה טהור? ת״ל "הוא"-- הוא טהור, ואין הפורח מן הטהור טהור אלא טמא