ספורנו/במדבר/יג

<< · ספורנו · במדבר · יג · >>

ב

"שלח לך אנשים" אל תניח שישלחו הם כמו שאמרו לעשות באמרם נשלחה אנשים לפנינו שמא ישלחו הדיוטות בלתי מכירים שבח הארץ ויספרו בגנותה באופן שיחשבו ישראל על ה' תועה ולא ישובו בתשובה כמו ששבו אחר כך באמרם חטאנו לה' וזה כי המרגלים ששלח משה אף על פי שהרשיעו להניא לב העם מחסרון אמונתם באל שדי מכל מקום הכירו וספרו טובת הארץ באמרם וגם זבת חלב ודבש היא וכן העיד באמרו ויקחו בידם מפרי הארץ ויאמרו טובה הארץ אלא שאמרו שהיה נמנע לכבשה וכאשר הכירו ישראל חטאתם על שלא בטחו בישועת האל יתעלה ונצחונו אחר שעשה עמהם להפליא שכו בתשובה ואמרו חטאנו לה' אנחנו נעלה ונלחמנו (שם שם מא) והתפללו באמרו ותשובו ותבכו לפני ה' אלא שלא קבל האל יתברך תפלתם מפני חלול ה' שעשו שאינו מתכפר אלא במיתה וכמו שהעיד בהם באמרו וביום פקדי ופקדתי וכו': " כל נשיא בהם" כל מי שהוא המעולה שבכל שבטו להכיר ענין הארץ:

ג

"כלם אנשים" אנשי חיל כענין הלא איש אתה וכן וחזקת והיית לאיש:

ד

"ואלה שמותם" כלם חשובים איש על שמו מצד מעלתם. והזכירם לפי זקנתם מפני שהיו אז שוים במעלה בפרט בענין השליחות לא כסדר השבטים ולא כסדר הדגלים:

טז

"ויקרא משה להושע בן נון יהושע" אמר שהיה נודע בשבטו לאיש חיל בשם הושע וזה שנקרא למעלה יהושע מפני שמשה רבינו קרא לו כך לכבוד ולהתפלל עליו שיהיה נושע ושיושיע אחרים:

יז

"עלו זה בנגב" בזה הצד שאנחנו שם שתמצאוהו טוב להכנס ולא נצטרך לסבוב אל מקום אחר:

יח

"וראיתם את הארץ מה היא" אם היא ארץ נושכת ברוב ערים ופרזות: " ואת העם היושב עליה" לדעת אם מושב הארץ טוב כמו שהורו חכמי הרופאים בבחירת המשכנים שנביט אל יושבי הארץ אם הם חזקים ושלימי הגוף או הפך זה וכן נביט אם הם רבים או מעטים כי אמנם רבוי העם וחזקם יורה על היות אויר הארץ והמזונות טובים וההפך יורה על הפכם:

יט

"הטובה היא" במים רבים וטובים כאמרו כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים: " הבמחנים" אם הם יושבים כפרזות לבטח בלי שום יראת מלחמה: " אם במבצרים" אם יושבים בערי המבצר מפני יראת מלחמה כענין חדלו פרזון בישראל חדלו:

כ

"השמנה הוא" בעושר ונכסים כאמרו אשר לא במסכנות תאכל בה לחם: " היש בה עץ" גפן ותאנה ורמון זית שמן ודבש שנשתבחה בהם: " והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" להחזיק בה ואל תיראו שיתנו עיניהם בכם למרגלים: " והימים ימי בכורי ענבים" ולא היו הפירות שנשתבחה בהם בשלמותם עדיין מכל מקום בטח משה רבינו שגודל הפירות וטעמם גם באותו הזמן יספיק להעיד על שבח הארץ וטובה:

כד

על אודות האשכול אשר כרתו משם בני ישראל. תמהו הכנעניים על שאותו האשכול אצל בני ישראל שכרתו אותו היה דבר חדוש ונפלא כי רבים היו בארץ אשכולות גדולים כמוהו או יותר ממנו ולא היה זה נפלא אצל הכנעניים יושבי הארץ כלל ועל תמיהתם זו קראו המקום נחל אשכול:

כו

"אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה" - אל אותו החלק מהמדבר שהיה מול קדש ברנע.

כז

"וגם זבת חלב ודבש הוא" לא בלבד היא טובה אבל היא גם כן זבת חלב ודבש נותנת בלי טורח רב מקנה מרבה חלב ורב דבש ומעדני מלך:

כח

"אפס כי עז העם" אבל אי אפשר לנו לכבשה מפני שהעם עז והערים בצורות ושוכני הארץ הם שונאינו והם בני עמלק שילחמו גם הם בנו כדי שלא נקרב אל גבולם:

ל

"ויהס כל'ב את העם" השתיק את העם שהיו מתחילים מאז לתת קולם כמו שעשו אחר כך כאמרו ותשא כל העדה ויתנו את קולם: " אל משה" שישמעו מה ישיב משה. ואולי אז אמר משה מה שהעיד אחר כך באומרו ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם וכלב חזק דבריו באמרו: " עלה נעלה" ראוי לנו לעלות כי לא יתקוממו נגדנו למנוע עלייתנו: " וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" כי אחר שנעלה שם ינוסו מפנינו כי כבר נמוגו כל יושבי כנען:

לא

"לא נוכל לעלות" שיתקוממו נגדנו ולא יניחונו לעלות כמו שקרה אחר החטא כאמרו וירד העמלקי והכנעני:

לב

"ארץ אוכלת יושביה" אף על פי שהעם היושבים בהם חזקים אין זה בשביל שבח הארץ אבל הוא מפני שלא ישארו בה זולתי החזקים שהם חזקי המזג והשאר מתים בה מפני רוע האויר:

לג

"בני ענק" מצד האב: " מן הנפילים" מצד האם: " וכן היינו בעיניהם" כחגבים או פחות מזה ובשביל זה לא קמו עלינו כי לא החשיבו אותנו ויבז בעיניהם להרע לנו: